אבני נזר אורח חיים תקלז

חייב במזוזה. ובתוספות ישנים פרק קמא דיומא דכל הני דס"ל דירת קבע בעינן סבירא להו דחייב במזוזה: כא) אך ראיתי בירושלמי פרק קמא דסוכה (דף ב':) דרבי ור' שמעון דסבירא לי' לר' שמעון ארבע דפנות ורבי סבירא לי' ארבע אמות [ועל כרחין דירת קבע בעינן כדאיתא בגמרא דידן וכן פי' הפני משה שגם הירושלמי סובר כן] מכל מקום פטורה מן המזוזה. רק לר' יהודה חייב במזוזה. ועל כן שפיר יש לומר לכל הני תנאי דכשקובע הנסרים במסמרים פסול דסוכה אמר רחמנא ולא בית. וניחא ר' אליעזר דתענית דאמר גשמים סימן קללה בחג. אף דסבירא לי' דירת קבע בעינן. אך לר"י דחייב במזוזה על כרחין כשר כשקובע במסמרים. ועל ניחא לר"י שני נסרים אין מצטרפין. דלדידי' אפילו יש בנסר אחד שיעור סוכה אינו פסול רק מדרבנן. אך לר"מ שני נסרים בכל אחד שתי אמות מצטרפין. דלדידי' פסולם מדאורייתא דסוכה אמר רחמנא ולא בית. ולפי זה אף רב מודה דפסולי דרבנן אינם פוסלים רק כנגדם דלגבי תחת הסכך כשר חשבינן סוכה גם תחת הנסרים: כב) ויש להעיר עוד ממתניתין דמקוואות פרק ה' משנה ב' העבירו למעיין על גבי כלים או על גבי ספסל. ר' יהודה אומר הרי הוא כמו שהי' ר' יוסי אומר הרי הוא כמקוה. ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל. ופירש הרא"ש הרי הוא כמקוה דגזר אטו תוך כלי לענין זה דלא הוי מעיין אבל לא גזר כולי האי לעשותם מים שאובין עיין שם. ולכאורה בפשיטות הי' לו לומר דכלים וספסל מפסיקין בין מקור המעיין. כיון דעל גביו אסור לטבול. ואין שם מעיין על גבי כלים וספסל. ודומה למעיין שנפסק באמצע. דבטל שם מעיין כמבואר בבית יוסף יור"ד סימן ר"ג בשם הרשב"א דלא כמהרי"ק. אלא דאי כיון דע"ג כלים וספסל אין פסולו רק מדרבנן אינו מפסיק. ולגבי מעיין היוצא חשבינן גם על גבי כלים וספסל כמקוה. והכא נמי אין הנסרים מפסיקין בין הסכך והדפנות. דלגבי שאר הסוכה חשבינן גם הנסרים כסכך כשר. מיהו לדעת הש"ך ס"ק ל"ג אין ראי' משם וקל להבין: סימן תעג. לרב אחד. בדבר הסכך שנהגו לעשות טבלאות טבלאות מרובעות ארכן ורחבן כאמה וכאמתים ובאמצען כולו חלל ורק הסובב הוא עץ כעובי אצבע ויותר מעט. והחלל מכוסה בקנים. היינו שיש חריץ בהסובב בצד הפונה להחלל ומניחים קנים שקצותיהם נסמכים על החריץ שבסובב. ויש שמדבקים הקנים בדבק בתוך החריץ שבהסובב ובכולם שפת גובה החריץ לעומת עובי הקנים ויותר מעט: א) הנה יש בזה שלשה חששות הא' מפני שהשפה גבוה ובגמרא מפורש דבאית לי' גדנפא פסול. הב' אם הסובב יחשב בית קיבול. שעשוי להניח בתוכם הקנים. הג' באותם שמדבקים הקנים ונעשה הכל טבלא מרובעת אחת. ואסור משום גזירת תקרה. ונשיב על ראשון ראשון: ב) מצד הגדנפא אין לפסול אלא בסתם. אבל אם עשאה בפירוש לסיכוך פשוט שכשר. וכן מפורש בתשו' רדב"ז חלק א' ובדפוס ווארשא הוא חלק ד' סי' צ"ז [במגן אברהם סימן צ"ד והוא טעות סופר] וזה לשונו שאלת מחצלת של קנים ועשאה לסיכוך ועשה לה דופן אם מסככין בה. תשובה. לא ידעתי מה מקום לשאלה זו כיון שעשאה לסיכוך ואין שם כלי עלי' למה אין מסככין. דלא אמרינן אי אית לי' גדנפא אין מסככין אלא במחצלת העשוי' סתם והגדנפא מוכיח עלי' דלכלי עבידא. אבל אם עשאה בהדיא לסיכוך פשיטא דכשירה. וגדולה מזו התיר רבינו ישעי' מטראני מחצלאות של תגרים שעושין אותם להוליך סחורה. והם כלי ממש. אם קנה אותם לשם סוכה מסככין בה ואף על פי שהרא"ש ז"ל חולק עליו לא פליג אלא במחצלאות שמנהג אנשי המקום לעשותם לסחורה דאזלינן בתר מנהג המדינה וטעמא משום דהרואה אינו יודע אם צוה לעשות אותה לסיכוך ויבואו לסכך בסתם מחצלאות. אבל במקום שאין מנהג ידוע כולי עלמא מודים שאם עשאה לסיכוך אין הקיר שלה מוכיח. שהוא לשכיבה שאין הקיר מוכיח אלא בעשוי' סתם עד כאן לשונו. ועוד האריך וסיים וכל שכן מחצלת שעשאה לסיכוך אף שעשה לה גדנפא אין בכך כלום. שהרי אין עשוי' לקיבול ופשוט הוא. עד כאן. רואה שכתב שאין מקום לשאלה זו. ולבי אומר לי שלא הוצרך המגן אברהם להביא דברי רדב"ז רק משום שראה הלבוש כתב להיפוך. הוצרך להביא הרדב"ז שמכשיר להדיא ובתוספות מבואר גם כן דסתם אית לי' גדנפא עשוי' לקבל תמרים. ועל הלבוש אין להעמיד יסוד כל כך אף שהי' חכם עדיף מנביא ולבו כלב הארי. מכל מקום נמצא לפעמים בספרו דברים שאינם הלכה. והסיבה לזה עיין בהקדמת סמ"ע בחושן משפט יע"ש: ג) החשש הב' שהסובב יחשב בית קיבול. לא מצאתי להם בית קיבול. כי הקנים רובם על האויר. ובסוף פרק המצניע בכלים ששיעורם כמוציא רמון ואם נפחתו פחות מכמוציא רמון לא עלו מטומאתם דעדיין כלים לרמונים. מכל מקום אם נפחת רובו בטל מתורת כלי. אף שעדיין ראוי לתאנים. מכל מקום כיון שרובו חלל לאו כלי הוא. והכי נמי בנידון דידן כיון שרובו חלל לאו כלי הוא. ואף אם תמצא לומר לחלק דשאני הכא שתחלת עשייתו לקבל כך שרוב הקנים יהי' על החלל. מכל מקום כיון שעשאה לסיכוך הוא לצורך מחובר אפילו קודם שנתחבר טהור כמבואר ברמב"ם ריש פרק ט' מהלכות כלים [והא דצנור שחקקו ולבסוף קבעו מקבל טומאה משמע אפילו חקקו על דעת לקבעו כתבתי באריכות בתשובה. וקיצור דבריי משום שהצנור לצורך המים. שצריך להמים. ולאו צורך מחובר הוא]: ד) והנה מלבד טעמים אלה כלי עץ העשוי לנחת הוא. ועוד דהקנים שהם סכך כשר רבים על הסובב. ואף שהסובב מעמידו קיימא לן מעמיד בדבר המקבל טומאה שרי. אלא דמכל מקום חוששין לכתחילה להאומרים כלי עץ העשוי לנחת מקבל טומאה. ולהאומרים שאסור להעמיד בדבר המקבל טומאה. ועיין מגן אברהם סימן תרנ"ט סוף סק"ט והוא חשש לכתחילה. ופשוט לסמוך על טעמים שכתבתי משום שרובו חלל. ולא דמי לשליבות הסולם. דבמה שתחוב השליבה בסולם בחוזק בנקב עומד חשיב נקב הזה בית קיבול. אבל הכא אינו תחוב בחוזק. רק שמונח מזה ומזה מתיישבים הקנים