אבני נזר אורח חיים תקלו

ר' מאיר שאם יש בין נסר לנסר. והוצרך לאוקמי שאין בה רק שמונה מצומצמות משום דבברייתא זו תני דלר' מאיר אפילו באין בהם ארבעה פוסל. ואם כן גבי תחת הסכך איכא גזירת תקרה: י) העולה מזה לדינא לשמואל אין נסרים פוסלים רק תחת הנסרים. אבל אם יש הכשר סוכה ביחד תחת הסכך כשר [ואפשר אפילו אינו ביחד]. אך רב דמתרץ ללישנא קמא דלר' מאיר מצטרפין לד' אמות מן הצד אף דלרב ר' מאיר לא פסיל אלא ביש בהם ארבע שרוב תקרות הבית עשוים מהם. ואף על פי כן פוסלין הנסרים כל הסוכה ע"כ דלית לי' האי סברא שכתבנו באות ו'. ויש לומר הלכתא כרב באיסורי אף דבעיקר מחלוקת רב ושמואל אי מיירי בנסרים שיש בהם ד' הלכתא כשמואל. מכל מקום בסברא זו הדרינן לכללא הלכתא כרב באיסורי: יא) ומירושלמי דעד אחד בשטר אין ראי' גמורה דהא לפנינו בירושלמי בעי לה ר' מונא. ומהא דנדרים יש לחלק על פי מה שכתבו התוספות ביצה (דף ל"א:) גבי טבל מוכן אצל שבת שאם עבר ותקנו מתוקן. דמשום איסור דרבנן דאין מפרישין תרומות ביום טוב לא הוי מוקצה כיון דמדאורייתא מותר להפריש ביום טוב. וכתבו דהיינו דוקא בטבל שלאחר שהפריש מסתלק האיסור מן העולם אבל במעות שעל הכר בין השמשות הוי מוקצה כיון שהמוקצה אינו מסתלק מן העולם שם. לפי זה דוקא בנתגרשה שנסתלק האלמוח שיעבוד מכל וכל. מה שאין כן בנסרים שתחת הנסרים עדיין אסור: יב) ויש להביא ראי' מהא דכתב הרמב"ן במלחמות ביושב בסוכה שאין מחזיק רק ראשו ורובו ולא שלחנו. דאפילו בשינה לא יצא כיון שאינו ראוי לאכילה גזירה שמא ימשוך אחר שלחנו. אף בטיול ושינה לא יצא ונימא כיון דאכילה רק מדרבנן. לגבי טיול ושינה יחשב ראוי גם לאכילה. אלא ודאי כיון דעדיין אסור לאכול בו ולא נסתלק האיסור ק העולם לא מהני מה שהוא מדרבנן. ודוקא באיסור אין עולין ביום טוב דלאחר יום טוב הרי נסתלק האיסור מן העולם וכן להא דר"ן ונדרים וכמו שכתבתי: יג) ובזה נדחה הראי' מהעושה סוכה על גבי בהמה. דהתם בחול המועד נסתלק האיסור דיום טוב העולם שכבר עבר יום טוב. איברא דאכתי איכא לאקשויי דהתינח כשחל יום טוב ראשון בשבת דכשעבר יום טוב שוב ראוי' לכל החג. אבל כשחל יום טוב ראשון ביום שני שלישי חמישי, איך כשר בחול המועד דעדיין שבת בתוך החג ואינו ראוי לשבת. ועדיין תקנתא דרבנן דאין עולין על גבי בהמה קיימת לשבת הבאה שבתוך החג. דמהאי טעמא אינו ראוי לשבעה ויפסול: יד) ונראה ליישב דהנה בעירובין (דף ע"ח:) בעשה אשירה או אילן סולם בין חצר לחצר מסקינן כל שאיסור שבת גרם לו אסור. איסור דבר אחר גרם לו מותר על כן אף שאינו ראוי לשבת שבתוך החג. מכל מקום לגבי מצות סוכה חשיב איסור דבר אחר גורם לו וכשר. וכמו התם אשירה לגבי איסור שבת חשיב איסור דבר אחר גרם לו. כמו כן הכא איסור שבת לגבי מצות סוכה. ודוקא מה שנאסר מחמת איסור יום טוב דלעולם יום ראשון דסוכות יום טוב. על כן חשיב איסור גופו גרם לו ראינו ראוי ליום ראשון דיום זה גרם לו לאסור משום שהוא יום טוב. אבל מה שחל יום אחד דאמצע החג בשבת שזה דרך מקרה ואינו מצד עצם היום. דיום זה יוכל לחול בחול. ודבר אחר גרם לו לאסור שחל בשבת. על כן חשיב ראוי לשבעה: טו) וכיוצא בזה פרק ב' דשבת בענין להזכיר של חנוכה במוספין. כיון דליכא מוסף בדידי' דוה בהזדמן שחל בשבת או בראש חודש. ואינו מצד עצם חנוכה. והכא נמי אינו מצד עצם סוכות. ודוקא יום א' דסוכות חשיב אינו ראוי לו. דזה מצד עצם יום ראשון דסוכות שהוא יום טוב ודו"ק: טז) העולה מזה דיש לנו לפסוק כרב באיסורי. דאף דאינו פוסל אלא נסרים שיש בהם ארבעה. מכל מקום פוסלין כל הסוכה כדין סכך פסול של תורה יז) אך יש עוד לומר שגם רב מודה דנסרים דהוא פסול דרבנן אין פוסלין שאר הסוכה. והוא דלכאורה קשה בדר' יהודה שני נסרים אין מצטרפין. ומפרש שמואל לארבע אמות. ופרשנו משום דרק פסול מדרבנן. וקשה לי לפי מה שכתבו התוספות ריש סוכה דכשקובע הנסרים במסמרים עד שאין המטר יכול לירד בתוכה פסול מדאורייתא דבסכך בעינן עראי ממש. ולפי זה הדבר ברור שאם סיכך בנסר אחד שיש ברחבה שיעור סוכה שהוא פסול דאורייתא. ואם כן שני נסרים שיש ברחבן ד' אמות. יש בכל נסר שתי אמות והם פסולין דאורייתא ויפסלו הסוכה: יח) אך לא קשה מידי דהתוספות כתבו לדידן דקיימא לן סוכה דירת עראי בעינן. אבל לא לר"י לטעמי' דדירת קבע בעינן. ואם כן יש לומר לר' מאיר משום הכי שני נסרים מצטרפין לארבע אמות משום דכל נסר ונסר שהוא רחב שתי אמות פסול מדאורייתא וע"כ פוסל גם תחת הסכך: יט) הגם דר' מאיר נמי סבירא לי' דירת קבע בעינן דאחרים אומרים סוכה עשוי' כשובך פסולה לפי שאין לה זוית. ומפרש אביי דסבירא לי' דירת קבע בעינן. ואחרים היינו ר' מאיר. מכל מקום הא ר"א דפוסל סוכה העשוי' כמין צריף. ומפרש אביי דסבירא לי' דירת קבע בעינן. ובריש תענית אמר ר' אליעזר הגשמים סימן קללה בחג ותקשה לדידי' קושיית התוספות ריש סוכה יקבע הנסרים במסמורת. ועל כורחין צריכין לומר דאפילו למאן דאמר דירת קבע בעינן. מכל מקום פסול כשאין המטר יכול לירד בתוכו דהתורה אמרה סוכה ולא בית וכשאין המטר יכול לירד בית הוא. וכן כתב הלבוש בסימן תרל"א: כ) אלא דאכתי קשה גם לטעם זה. דהא בפרק קמא דיומא דלר' יהודה דאמר דירת קבע בעינן חייב במזוזה ובמזוזה בית כתיב. ועל כרחין דסוכה גם כן שם בית עלי'. ואם כן מה איכפת לן במה שהוא בית. הא כל סוכה שם בית עלי'. ואף על פי כן אין מתבטל מעלי' שם סוכה. והכא נמי אף שבית הוא במה שאין המטר יכול לירד בתוכה שם סוכה עלי' גם כן במה שמיצל. ושם בית אין מבטל שם סוכה. והוא הדין לר' אליעזר דדירת קבע בעינן. מסתמא חייב במזוזה כמו לר' יהודה. וכן כתבו התוספות פרק קמא דסוכה (דף ז':) ד"ה אחרים דלר' מאיר