אבני נזר אורח חיים תקלה

מחלוקת. אבל יש בהם ד' דברי הכל פסולה מאי מצטרפין מצטרפין לארבע אמות מן הצד. ותמוה אם כן מאי טעמא דר' יהודה דאמר אין מצטרפין. וכבר נתקשה בזה מהרש"א ז"ל וזה לשונו לכאורה נראה לפרש דלשמואל ניחא לי' לר"י לאשמעינן דאין מצטרפין אפילו יש בהם ד' לארבע אמות מן הצד. אבל הוא דחוק. דכיון דאסור לסכך בהם כל הסוכה הוה לי' כסכך פסול ואמאי אין מצטרפין נמי לד' אמות כמו פחות מארבע לר' מאיר דמצטרפין משום דאינו ראוי לסכך בהם כולה דבהא ודאי לא פליגו. ואינו דומה לפלוגי לר"י בין סכך פסול משום גזירת תקרה ובין שאר סכך פסול כדמוכח לקמן דאין לחלק בזה ועיין פני יהושע: ב) ונראה לי ליישב הסוגיא על פי מה דאמרינן לקמן (דף כ"ג:) העושה סוכתו על גבי בהמה ר' מאיר מכשיר ור' יהודה פוסל. מאי טעמא דר"י חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים סוכה שאינה ראוי' לשבעה לא שמה סוכה. ור' מאיר הא נמי מדאורייתא חזיא ורבנן דגזרי בה. ואינו מובן מכל מקום מדרבנן אינה ראוי' לשבעה. וצריך לומר כעין שכתב הר"ן נדרים (דף ס"ו:) גבי קונם שאני עושה לפיך ריב"נ אומר יפר שמא יגרשנה ותהא אסורה לחזור לו. ומקשה הש"ס דהוה לי' דבר שלא בא לעולם. ומשני באומרת יקדשו ידי לעושיהם ומקשה דאכתי הוה לי' דבר שלא בא לעולם משום שעדיין לא נתגרשה. ולא מבעיא דאמרה סתמא כיון דהשתא לא חייל איך יחול אחר כך. אך גם אם אומרת לכי מיגרשה הו"ל דבר שלא בא לעולם. ומסקנא משום דקונמות מפקיע מידי שיעבוד. והא דהוצרך ריב"נ לומר שמא יגרשנה היינו קודם גירושין אפשר דאלמוה רבנן לשיעבודי' דבעל. על כן אמר שמא יגרשנה. והקשה הר"ן כיון דקודם הגירושין אלמוה לשיעבודי' הדרא קושיא לדוכתי' כיון דהשתא לא חייל לקמי' היכי חייל. ויש לומר כיון דמדינא חייל אי לאו דאלמוהו רבנן לשעבודי'. כי אלמוה היכי דקיימא קמי' לא ליחול. אבל נתגרשה כאילו חייל מעיקרא דמי עד כאן לשון הר"ן ז"ל: ג) ומצינו עוד כיוצא בזה בר"ן פרק האשה שנתארמלה בעד א' בשטר דלא חשיב שטר. מכל מקום אם הי' שטר בשני עדים ואחד מקויים והשני אינו מקויים. עד אחד המקויים זוקק לשבועה. ואף שאם הוא מזוייף השני אינו כלום. כיון דקיום שטרות דרבנן אין התקנה אלא לגבי אותו העד שאינו מקויים. אבל לגבי השני המקויים נחשב כאילו הי' בשטר שני עדים. והעד השני מחייבו שבועה עיין שם שכתב כן בשם הירושלמי ולפנינו בירושלמי הוא בעי' דר' מוניא וכן העתיק הרא"ש בפרק גט פשוט]: ד) והכא נמי כיון דמדינא דאורייתא גם ליום טוב ראוי'. וחכמים התקינו שלא ישב בה ביו"ט. אבל לאחר יום טוב חשיב כאילו הי' ראוי' גם ליו"ט. וטעמא דר"י נראה דכי היכי דמצטער פטור מן הסוכה משום דכתיב תשבו כעין תדורו. וכיון שאם הי' מצטער כהאי גוונא בבית לא הי' יושב לא חשיב תשבו. ואפילו יושב אינו עושה מצוה ואסור לברך ואינו אלא הדיוטות כמבואר בפוסקים. והכי נמי בסוכה על גבי בהמה שאסור לישב בה ביום טוב. והא ודאי שאם הי' בבית על גבי בהמה לא הי' יושב בה משום האיסור. אם מחמת מצוות סוכה אינו חושש לאיסור אינו עושה מצוה כלל אפילו בלא טעמא דמצוה הבאה בעבירה. דמה לי מצטער מחמת עצמותי'. מה לי מחמת האיסור. רק אם הי' עבריין שגם בבית הי' יושב באיסור הוי לגבי' כעין תדורו אבל זה שאינו עבריין ואינו יושב בכהאי גוונא בבית ביום טוב. הרי הסוכה פסולה דאורייתא לדידי' ביום טוב משום מצטער. ובזה אין חילוק בין איסור דאורייתא לדרבנן דמכל מקום מצטער. ואף מן התורה פסולה ליום טוב: ה) ובהא דאין חילוק בין מצטער מחמת גופו. בין מצטער מחמת האיסור אזדא ר' יהודה לטעמי' שבת (דף ק"ו) מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי דחשיב תיקון מחמת המצוה וכן בישול פתילה לצורך מיתת בית דין. חשיב תיקון מחמת המצוה כמבואר בתוס' שם. הכא נמי דכוותי'. ור' מאיר יש לומר דסבירא ליה כר' שמעון דתיקון מחמת המצוה לא חשיב תיקון. הכא נמי לא חשיב מצטער. וכמה סוגיות בש"ס מקלקל בחבורה חייב כר' שמעון. ודעת התוספות דקיימא לן כן. וכן משמע לשון הש"ס דלר' יהודה מדאורייתא פסול דקאמר ור' מאיר מדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בי' משמע דזה חידש ר' מאיר דמדאורייתא מחזי חזי. ור"י סבירא לי' דגם מדאורייתא לא חזי. דאם לא כן אלא דר' יהודה מודה נמי דמן התורה חזי אלא משום דמדרבנן לא חזי לא חשיב ראוי לשבעה הי' לו להש"ס לומר ור"מ כיון דמן התורה חזי ראוי' לשבעה קרינן בה. אלא ודאי דר' יהודה סבירא לי' דכיון שאסורה לישב בה. שוב מן התורה פסולה משום דחשיב מצטער וכמו שכתבתי: ו) ולפי מה שכתבנו לעיל בריש אות ד' יש לעיין בהא דתירץ בלישנא קמא שני נסרים מצטרפים לד' אמות מן הצד. וכיון דפסול מדרבנן הוא נימא לגבי שאר הסוכה נדון גם תחת הנסרים לסוכה כשירה. כמו בסוכה שעל גבי בהמה דלגבי חול המועד דנין כאילו הי' כשר גם ליום טוב. וכמו בעד שאינו מקויים דלגבי המקויים דנין גם שאינו מקויים לעד כשר: ז) אך יש לומר דהכא שייך גזירת תקרה גם במה שתחת הסכך כשר. שאם יהי' לו בית שנפחת באמצע רחוק ארבע אמות מהכתלים. או חצר המוקפת אכסדרה ד' אמות. יאמר מה לי נסרים מה לי תקרה. וכשם שמכשירין בהפסק נסרים. כך יכשירו בהפסק תקרה. ובזה יהי' פסול דאורייתא: ח) ולפי זה יתפרש הסוגיא לשמואל דפליגי ר' מאיר ור"י בנסרים שיש בהם ד' אם מצטרפים לארבע אמות מן הצד תלוי במחלוקתם בנסרים שאין בהם ארבע. דלר"י דמכשיר משום דרוב תקרות יש בהם ארבע ולמיעוט בני אדם שיש להם תקרות בנסרים פחות מארבע לא חייש. הכי נמי רוב בני אדם אין להם בית שנפחת או חצר מוקפת אכסדרה. ואין גזירה בתחת הסכך. ועל כן כשר. דהפסק נסרים אינו פוסל תחת הסכך כיון דלגבי תחת הסכך דנין גם תחת הנסרים לסוכה כשירה. ור' מאיר לטעמי' דאפילו בנסרים שאין בהם ארבע פוסל דחייש למיעוט. הכא נמי חייש למיעוט שיש להם בית שנפחת או חצר מוקפת אכסדרה וכדומה ט) ועל כן ניחא הסוגיא לקמן (דף י"ז:) דמקשה לשמואל דאמר באמצע בארבעה ממתניתין דנתן עלי' נסר משום דמתניתין כר' מאיר נמי אתיא. ולשמואל אליבא דר' מאיר הא סבירא לי' דאפילו בנסרים שאין בהם ארבע וחייש למיעוט. ואם כן גם תחת הסכך איכא גזירת תקרה כנ"ל. וכן הא דמקשה לרב מברייתא דמודה