אבני נזר אורח חיים תקלג

טומאה [כוונתו דהוי תעשה ולא מן העשוי בפסול] הכל כמו שתירצו בתוס' סוכה. וכתב עוד אי נמי אף על גב דבטלי' מעיקרא כגון שסיכך בהן בית וטהר דדומיא דפסולת גורן ויקב בעינן דלא חזי לקבל טומאה עכ"ל. והיינו דמקבל טומאה על ידי מחשבה. וכן קורא אותו המשנה במס' זבחים (דף צ"ג:) מה שמקבל טומאה על ידי מחשבה ראוי לקבל טומאה הכא נמי חשיב חזי לקבל טומאה משום שמקבל טומאה על ידי מחשבה [אבל אין לפרש משום שקיבלו טומאה כבר. דהא בלאי כלים אין פסולין רק מדרבנן]. אך תמוה ממתני' דמחצלת ומקוצר לסכך: יב) על כן נראה כוונת רמב"ן משום דאיכא תרתי שכבר קיבל טומאה וראוי לחזור לטומאתו על ידי מחשבה. והיינו לפי מה שכתבתי דאף דראוי על ידי מחשבה כשר. דכל הלימוד מולא גורן עצמו ואינו פסול רק מה שעכשיו מקבל טומאה כמו גורן. אך הרמב"ן הא אזיל ליישב הקושיא דכיון שסיכך בהם טהרו. ואם כן הדבר גם גורן עצמו כיון שסיכך בו טהור ואף על פי כן פסלי' קרא משום דחזי על ידי מחשבה. אך מכל מקום לא נפסול רק מה שקיבל טומאה מכבר גם כן דומיא דגורן. וכעין שכתבו תוס' נדה (דף כ"ב:) ד"ה אם דווקא בלחים ונתייבשו הוא דמהני מה שיכולין לחזור. הכי נמי במקבל טומאה מעיקרא מפני מה שיכול לחזור ולקבל טומאה על ידי מחשבה על כן פסלי' קרא לגורן. והא דאמר בסוכה (דף י"ג) וכי תימא כיון דנמלך עליהן לסיכוך בטלה מחשבתו. ולפי דברי רמב"ן מה בכך הא מכל מקום מקבל טומאה על ידי מחשבה וקיבל טומאה מכבר גם כן. יש לומר לפי מה דסלקא אדעתא השתא נוקי ברייתא כר' אליעזר דיליף מענני כבוד וסבירא לי' בזבחים מקבל טומאה על ידי מחשבה לאו מילתא היא: יג) אך כל זה לפי תירוץ זה של רמב"ן אבל לולי זה הי' כשר שנאמר דטהרו בסכוך זה ולא חשיב תעשה ולא מן העשוי. אך לפי תירוצים ראשונים וכן דעת תוס' אף בקיבל טומאה מכבר גם כן כשר מדאורייתא. דאינו דומה לגורן שעכשיו מקבל טומאה וסיכוך אינו מבטלו מתורת קבלת טומאה. או דחשיב תעשה ולא מן העשוי. ועל כרחין לומר כן דאי אמרת כיון שאינו דומה לפסולת פסול. אם כן גם בלא קיבל טומאה מעולם יפסול. והא ליתא ממתני' דמחצלת ומהא דסוכה (דף י"ג:) דקאמר לר' מנשיא מי לימא תנאי הוא. ופשיטא לי' לש"ס דאי קוצר לסכך אין לו ידות אין צריך שיהי' הפסולת מרובה על הידות. כן נראה לי ברור: סימן תע. דין דבר המקבל טומאה מדרבנן לסכך א) הנה בתוס' (דף ה') ד"ה מסגרתו הוכיח דפשוטי כלי עץ אפי' מדרבנן לא מקבלי טומאה מהא דסככה בחצין זכרים כשירה. ואי מקבלי טומאה אפי' מדרבנן הוו פסולים לסיכוך. דאפי' מטלניות שאין בהם ג' על ג' ואניצי פשתן פסלינן אף על גב דלא מקבלי טומאה עכ"ל. והנה דבריהם ברור מללו דאפי' מקבל טומאה רק מדרבנן פסול לסיכוך. אך מה שיש להסתפק בבלאי כלים שהי' כלים רק מדרבנן כגון פשוטי כלי עץ הרחבים שמניחין עליהן ואחר כך נשברו אם כשרים אחר כך. ואם תמצא לומר כשרים. אם סיכך בהם ועודם שלמים ואחר כך נשברו אם יפסלו משום תעשה ולא מן העשוי או לא: ב) והנה בדין הראשון אם כשרים לסכך בהם כשנשברו. הנה המג"א סי' תרכ"ט ס"ק י"א כתב שלא יסכך במרא אפי' נשברה יעיין שם. אך הפרמ"ג במ"ז סוף סק"ו דבר המקבל טומאה מדרבנן אם נשבר הוי גזירה לגזירה. ויש לי לומר עוד טעם דכי היכי דחבילה שסיכך בה ואחר כך התירה לית בה משום תעשה ולא מן העשוי. הרי דלאחר שעבר הפסול דרבנן חשבינן לה כאילו היתה כשירה מתחילה, הכי נמי לאחר שעברה טומאה דרבנן דיינינן לה כאילו היתה טהורה מתחילה. ולפי טעם זה אפי' סיכך בהם ואחר כך נשברה כשירה כמו בחבילה: ג) אך יש לדחות דמסכך בחבילה כשירה בשעת הדחק כשאין לו סוכה אחרת וכמו בסיכך בנסרים דכשר כשאין לו סוכה אחרת. והטעם בזה ברור דלא שייך שנגזור אטו תקרה דאם כן ישב תחת תקרת ביתו. ובשביל זה נתיר לו לישב תחת תקרת ביתו באמת אתמהה על כן לא גזרו בשעת הדחק. והוא הדין בגזירה דחבילה שמא יניחנו לייבש ויפסול משום תעשה ולא מן העשוי. ונתיר לו בשביל זה לישב תחת תקרת ביתו שהוא עשוי בפסול שאין כאן סוכה כלל. וכן כתב המג"א סוף סי' תרכ"ט בכל שפסולים משום גזירה כשאין סכך אחר מותר לסכך בהם ועל כן יש לומר דלכך אף אם סיכך כשהי' לו סכך אחר. כשעבר הגזירה לית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. כיון דאף קודם שעבר הפסול כשר אם לא יהי' לו סוכה אחרת מה שאין כן במסכך במקבל טומאה מדרבנן דפסול מדרבנן אפי' בשעת הדחק לא יברך עלי': ד) אך מכל מקום יש לומר כן דכל דרבנן לאחר שעבר איסור מן העולם דיינינן לי' כאלו לא הי' גם מתחילה. ויש לזה שורש בתוס' ביצה (דף ל"א:) בשם הר"ר משה. וגם בסוכה (דף כ"ג) בעשאה על גבי גמל כשירה ואין עולין לה ביום טוב. וחשיב ראוי לשבעה דמדאורייתא מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה. וחשיב לאחר שעבר יום טוב כאלו הי' ראוי גם ליום טוב. וגם בר"ן פ"ב דכתובות (דף כ"א) בשטר אחד מן העדים אינו מקויים מכל מקום עד השני זוקק לשבועה. דלגבי השני חשבינן כאלו גם הראשון מקויים [ומזה מוכח יותר אפי' לא עבר התקנה מהעולם] הואיל וקיום שטרות דרבנן. ועוד יש הוכחה לזה מר"ן נדרים (דף פ"ו:) גבי אלמוה רבנן לשעבודי'. והוכחה זו דחיתי בתשובה במק"א: ה) והנה לפי צד הזה דלאחר שעבר הטומאה דרבנן עבר פסולה וכשירה ואפי' סיכך קודם שעבר הטומאה. יש מקום ליישב דברי המרדכי בשם הר"א ממיץ דמסככין בסכך מקבל טומאה מדרבנן. ואינו מובן למה לא יפסול מדרבנן. אך לפי זה יש לומר לפי מה שכתבו תוס' (דף י"ג:) במסכך באוכלין למה יפסול הא בית שסככו בזרעים טהרו. ותירצו דבעינן דלא מקבלי טומאה בשעת סיכוך משום תעשה