אבני נזר אורח חיים תקלב

להם ואין ללמוד מענני כבוד רק מבאספך וגו' ולא גורן עצמו ולא ממעטינן רק דומיא דגורן שמקבל טומאה עכשיו בלא מחשבה: ד) אך הדבר הקשה לר' יהודה דסבירא לי' אין סוכה נוהגת אלא בד' מינים שבלולב. ולשיטתו אי אפשר ללמוד מבאספך מגרנך. דלדידי' פסולת גורן ויקב פסולין לסכך. ועל כרחין כמו שכתבו התוס' לקמן (דף ל"ו:) דר' יהודה יליף מענני כבוד. ולמאן דאמר סוכות ממש עשו להם יליף מחגיגה. דלדידי' אין להקשות אי מה חגיגה בעלי חיים אף סוכה בעלי חיים. דהא אינו נוהג אלא בד' מינים. ואם כן יקשה לדידי' דנימא מה ענני כבוד וחגיגה אינם מקבלים טומאה אפי' על ידי מחשבה. דהא ר' יהודה הוא הסובר בזבחים מקבל טומאה על ידי מחשבה טעון כיבוס. אלמא קבלת טומאה על ידי מחשבה מילתא היא: ה) ואפשר לומר לדעת רשב"א בתשו' סי' תע"ו דגולל מטמא אף לאחר שפירש מן המת ואפי' אינו כלי כגון אבנים נשארים בטומאתם לעולם. וברש"י פרק קמא דעירובין (דף ט"ו) דאפי' בעלי חיים מטמאין לעולם ואפי' ניטל משם ואם כן הרי כל דבר שיסכך בו הרי הוא ראוי לקבל טומאה על ידי שיעשה גולל. ואין לומר דמחוסר מעשה לעשותו גולל. דהנחה לא חשיב שינוי מעשה כמו שכתבו תוס' סוכה (דף י"ג:) דמה שמניחין על גבי סוכה לא חשיב שינוי מעשה הכא נמי מה שעושין אותו כסוי על חלל הקבר לא חשיב שינוי מעשה. ומה שבמחוסר מעשה כולי עלמא מודו דלא חשיב אף ראוי לקבל טומאה היינו דכמו שהוא עכשיו לעולם אינו מקבל טומאה. ודווקא מחוסר מחשבה דראוי לקבל טומאה כמו שהוא הוא דטעון הזאה. והכי נמי בסוכה אם תמצא לומר דמקבל על ידי מחשבה פסול הרי כל סכך חשיב ראוי על ידי גולל. כיון דהנחה על גבי חלל הקבר לא חשיב שינוי. וכמו שהוא ראוי לקבל טומאה. אלא על כורחך כיון דמכל מקום עכשיו אינו מקבל טומאה כל זמן שאינו גולל כשר. הכי נמי בכל מחוסר מחשבה כשר: ו) האומנם כי יש לפקפק בזה ולומר דלעולם לא חשיב גולל כי אם אבן או דף שהוא גוש אחד וראוי לסתום בו יפה הקבר הוא דחשיב גולל מה שאין כן סכך דבר קל אינו ראוי לגולל. ואם תמצא לומר שיעשנו גוש אחד על ידי שיחברם יפה. הא ודאי חשיב שינוי מעשה בגופו: ז) אך יש לומר הא כל הקושיא הוא לר' יהודה ולר' יהודה כתבו התוס' דיליף מחגיגה ובהמה הא ראוי לגולל כפרש"י עירובין הנ"ל. ואף דצריך שיקשור הבהמה דאם לא כן הולכת אנה ואנה ואין כאן גולל כמו שכתב הרמב"ם הובא בתוס' י"ט פרק ט"ו דאהלות משנה ט'. מכל מקום קשירה זו אין שינוי מעשה בגוף הבהמה. ואם כן גם חגיגה מקבל טומאה בלא מעשה. ואף אם תמצא לומר דר' יהודה סבירא לי' כר' אליעזר ענני כבוד הי' ויליף מענני כבוד. מכל מקום מצי למילף מחגיגה לקולא דראוי לקבל על ידי מחשבה כשר: ח) ואם כנים אנחנו בזה דכל סכך דבר קל אינו ראוי לגולל רק מבהמה ילפינן. נוכל ליישב שינוי נוסחאות שבתורת כהנים. ר' אליעזר אומר סוכות ממש ור' עקיבא אומר ענני כבוד. ובגמרא דידן הנוסחא להיפוך ונאמר דבמכוון מהפך הש"ס הגירסא. דעל כורחין רע"ק סבירא לי' סוכות ממש ואין לו לימוד רק מבאספך ולא גורן עצמו. ואין לנו למעט רק המקבל טומאה עכשיו ולר' אליעזר שנוכל ללמוד מענני כבוד לא קשה מידי דר' אליעזר לשיטתו בזבחים הנ"ל מקבל טומאה ע"י מחשבה לאו מילתא. ולהלכה דקיימא לן בזבחים מילתא הוא קיימא לן כר' עקיבא סוכות ממש. אבל אם הגירסא ר' עקיבא ענני כבוד כמו שהוא בתורת כהנים יקשה לרע"ק אליבא דהילכתא דקיימא לן בזבחים מילתא הוא ומסתמא קיימא לן כר' עקיבא דר' אליעזר שמותי הוא. ויקשה הילכתא אהילכתא. ועל התורת כהנים לא קשה מידי דסתם תורת כהנים ר' יהודה. ואיהו סבירא לי' אין סוכה נוהג אלא בארבע מינין שבלולב. ונוכל ללמוד מחגיגה כנ"ל. אבל לדידן דנוהג בכל דבר ולא נוכל ללמוד מחגיגה משום הקושיא אי מה חגיגה בעלי חיים על כן הגירסא מהופך: ט) חוזרני למה שכתבתי דמה שראוי לקבל טומאה כשיהי' גולל יחשב ראוי לקבל טומאה. ולכאורה למה שכתבו התוספות דרבנן דסומכוס סבירא להו דאף שתטמא בנגעים לא חשיב מקבל טומאה לגבי סוכה הכי נמי בגולל. אך כבר כתבנו בשם הפני יהושע משום דילפינן מבאספך ואנן אליבא מאן דיליף מענני כבוד או מחגיגה קיימינן: י) ועוד נראה לי בטעמא דטומאת נגעים אין פוסל לסיכוך. לפי מה שכתבתי לעיל אות ה' בטעמא דלכולי עלמא מה שאינו מטמא רק על ידי מעשה לא חשיב ראוי לקבל טומאה. משום דכמו שהוא עכשיו אינו מקבל טומאה לעולם. והכי נמי בגד שנולד בו נגע נשתנה שינוי גדול הן במראה הן במה שנתרכך. כהא דזבחים (דף צ"ד') גבי עור שנולד בו נגע דנגע מחלחלא לי' ומשוי לי' רך. וכמו שהוא עכשיו אינו מקבל טומאה. וטעמא דסומכוס דאמר סככה בטוי פסולה מפני שמטמא בנגעים. היינו דנגע עצמו אתחלתא דטומאה והבגד שקיבל הנגע הוא קבלת הטומאה. וזה לשון הזוהר הקדוש ובזמנא דאיהו אסטי אורחוי שכינתא אסתלקת מיני' ונשמתא קדישא לא אתדבקת בי' ומסטרא דחויא בישא תקיפא איתער רוחא חד דשט ואזיל בעלמא דלא שריא אלא באתר דקדישא עילאה אסתלק מתמן וכדין אסתאב בר נש ואתפגים בבישרי' בחיזו דאנפא בכולא. עד כאן. מבואר שרוח הטומאה נדבק בו קודם ועל ידי זה באה הנגע. כי בעת בא רוח הטומאה עוד לא הי' בו הנגע. וכן בבגד כיוצא בו. נמצא שהבגד כמו שהיא קיבלה רוח הטומאה. על כן חשיב הבגד מקבל טומאה כמו שהוא. וזה טעמא דסומכוס. ורבנן סוברים בתר טומאה בפועל אזלינן. והרי אינו מטמא רק אחר שנשתנה. אבל בהמה לגולל שאין שינוי בגוף הבהמה. אם הי' הדין מקבל טומאה על ידי מחשבה חשיב מקבל טומאה. הכי נמי טומאת הגולל הי' פוסל אלא ודאי כיון דכל זמן שלא נעשה גולל אינו מטמא לית לן בה וגרע מטווי לנגעים, שיכול לקבל רוח הטומאה עכשיו כנ"ל: יא) שוב ראיתי לרמב"ן בבא בתרא (דף י"ט:) ד"ה אינו ממעט בחלון הקשה בהא דסוכה במסכך באוכלין שאם האוכל מרובה על הפסולת פסולה מהא דבית שסככו בזרעים טהרו ותירץ כיון שלא ביטלו אלא לימי החג או משום שבשעה שסיכך הי' מקבל