אבני נזר אורח חיים תקלא

מכילתין דסוכה דירת עראי ילפינן מדכתיב בסוכות תשבו שבעת ימים. היינו עראי שאינו יכול לעמוד יותר משבעת ימים. אלא דאף אם יכול לעמוד יותר כשר. דאי אפשר שתתלה התורה בשיעור זה. דמנין נדע אם אינו יכול לעמוד יותר. רק למעלה מעשרים שאי אפשר לעמוד רק ביתידות חזקים ואז יעמוד יותר על כן פסול. ועל כן אם נעשה סוכה שאינו יכול לעמוד רק שבעה ימים ולא הוי קביעא בחזקה. לא יצא אם הוא כמין צריף ואי אפשר לצאת בה אלא כשקבוע ואם כן שוב יפסול משום קבע. ודומה לסוכה גבוה למעלה מעשרים דפסול משום דאי אפשר אלא קבע. והכא נמי אי אפשר אלא בקבע דאם יעשה שלא יוכל לעמוד רק שבעה לא יהי' אהל כלל. ועל כן פוסל ר"א כמין צריף אף דקביעא ואוהל הוא דהוי כסוכה למעלה מעשרים. ושפיר מוכח מדרבנן דמכשירין דאפי' שפועי אהלי עראי אהלים הם. ד) וזה נראה פירוש דברי הש"ס לקמן ריש פרק הישן בישן תחת המטה דלמאן דאמר דירת קבע בעינן לא אתי אהל עראי ומבטל אהל קבע. ולמאן דאמר דירת עראי לא יצא. ואינו מובן שהרי הסוכה היא עשוי' באופן שכשירה בין למאן דאמר דירת עראי בעינן בין למאן דאמר דירת קבע בעינן. ולמה יבטל למאן דאמר דירת עראי בעינן טפי מלמאן דאמר דירת קבע בעינן הרי האהל עשוי בקביעות אחד. ואף דמצינו ביומא (דף י':) לענין מזוזה דלמאן דאמר דירת קבע בעינן חייב סוכה במזוזה ולמאן דאמר דירת עראי בעינן פטור. נראה דהיינו משום דדירה דסוכה לאו דירה דהנאה הוא שהרי מותר במודר הנאה. דמצוות לאו ליהנות ניתנו. והיינו דאינו מתכוין להנאתו שטוב הי' לו יותר לדור בבית. ואינו מתכוין אלא למצוה. וכיון דלמצוה אין צריך לקבע שבו לא חשיב דירת קבע שאינו מתכוין לקבע שבו. שאין צריך לכך למצוה שהוא מתכוין לו. אבל בההוא דפרק הישן דאדרבה כשישן תחת המטה הוא צריך לקבע שבו כדי שלא יבטלנו המטה: ה) אך לפי מה שכתבתי מובן היטב דכיון שצריך לקבע שבו. ואם הי' עראי לא הי' יוצא. נמצא שהוא דומה לסוכה גבוה למעלה מעשרים דפסולה וכנ"ל מילתא בטעמא: ו) ולפי זה יצא לנו טעם חדש בסוכה שאינה גבוה עשרה. כיון שאם לא הי' קבוע לא הי' נחשב אהל. [דהישן בכילה שאינה גבוה עשרה מוציא ראשו וקורא ק"ש] שוב דומה לגבוה מעשרים דפסול משום דאי אפשר לעשותה עראי. ויש לפרש דהיא גופה טעם הש"ס דדירה סרוחה היא. ואין אדם דר בדירה סרוחה. דמהאי טעמא לא חשיב אהל כשהוא עראי וכו' וכנ"ל: ז) ובזה יתיישב קושיית הריטב"א בהא דשקיל וטרי הש"ס בטעם פסול סוכה שאינה גבוה עשרה. ותיפוק לי' דדירה סרוחה הוא. ולפי מה שכתבתי שפיר הוצרך הש"ס לר' יהודה דמכשיר למעלה מעשרים וכן לאידך תנא דסבירא להו דירת קבע בעינן. ולדידהו אין סברא כלל לפסול באי אפשר לעשותו רק קבע: ח) ובזה יתיישב עוד שיטת בעה"מ בסוכה על גבי סוכה שפסק דאם יש ביניהם ארבעה. הו"ל סוכה שתחת הסוכה ופסולה. והקשה הרא"ש דדירה סרוחה הוא פחות מעשרה. ולפי מה שכתבתי דפסול דירה סרוחה רק דמהאי טעמא לא נחשב אהל כשהוא עראי. ושוב פסול כמו סוכה למעלה מעשרים. והרי סוכה למעלה מעשרים פוסל התחתונה משום סוכה תחת סוכה כמפורש במימרא דר' ירמי'. אך ראיתי להרמב"ן במלחמות ולהר"ן ריש פרק הישן דהטעם משום דלא אתי אהל עראי פחות מי' ומבטל אהל סוכה: סימן תסט: דין דבר המקבל טומאה אין מסככין בו א) אם עכשיו אינו מקבל טומאה אף שראוי לקבל טומאה בלי שום מעשה רק במחשבה מכל מקום כל זמן שלא חישב מסככין בו. כן הלכה רווחת בכל פרקין. ובסוף פרקין מחצלת הקנים עשאה לסיכוך מסככין בו. ואף שאם יחשב עליו לשכיבה יקבל טומאה. וכן הקוצר לסכך דאין לו ידות ואם הקשין מרובה על האוכלין לבד כשירה. ואף שאם יחשב לאכילה יקבלו הידות טומאה. ולכאורה לפי הטעם דיליף מענני כבוד מה עננים שאין מקבלין טומאה. נימא מה עננים שאין מקבלין טומאה אף על ידי מחשבה. וכן למה דיליף מפסולת גורן ויקב נימא מה פסולת כו' אין מקבל טומאה אפי' על ידי מחשבה כמו שכתב הרמב"ם פרק א' מהלכות טומאת אוכלין הלכה י"א החרצנין והזגין אף על פי שכינסן לאוכלן אין מטמאין טומאת אוכלין: ב) ולכאורה יש לומר דאין שום נפקא מינה בזה אם יקבל טומאה על ידי מחשבה או לא. כיון דעכשיו אינו מקבל טומאה. אך הא בפרק דם חטאת בענין שאינו טעון כיבוס אלא דבר המקבל טומאה. פליגי ר' אליעזר ור' יהודה בדבר המקבל טומאה במחשבה לבד. דר' אליעזר סובר אינו טעון כיבוס. ור' יהודה סובר הואיל ואינו צריך מעשה רק מחשבה טעון כיבוס. וסתם מתני' שם כר' יהודה. וכן פסק הרמב"ם. הנה דמה שראוי לקבל טומאה קיימא לן דמילתא הוא והדר קושיא לדוכתא: ג) אך למה שכתב הפני יהושע במה שכתבו התוס' (דף י"ב: ) דרבנן דפליגי אסומכוס בסככה בטווי סבירא להו דלא שייך למילף מפסולת גורן ויקב לפסול מה שאינו מקבל שאר טומאות רק טומאת נגעים. ופירש הפני יהושע דלמאן דיליף מפסולת כו' עיקר הלימוד מדדרשינן ולא מגורן עצמו ולא מיקב עצמו ולא ממעטינן אלא דומיא דגורן ויקב שמקבלין שאר טומאות. הכי נמי נאמר דלא ממעטינן אלא דומיא דגורן ויקב שמקבלין טומאה עכשיו. ולמאן דיליף מענני כבוד לא קשה מידי. שהרי הלימוד מענני כבוד הוא לר' אליעזר דסבירא לי' בסוכות הושבתי ענני כבוד הי' כמבואר בסוגיא. והרי ר"א סבירא לי' בזבחים אינו טעון כיבוס רק אם מקבל טומאה עכשיו. ולפי שיטתו נוכל לומר מה שראוי לקבל על ידי מחשבה לאו מילתא ולדידן דקיימא לן מילתא הוא. מסתמא קיימא לן כר' עקיבא [דר' אליעזר שמותי הוא] סוכות ממש עשו