אבני נזר אורח חיים תקל

דבעלמא בלבוד באמצע הכל מודים דכשר. דנהי דלבוד ליכא. מכל מקום כשר משום עומד מרובה על הפרוץ. ופלוגתייהו רק במיעטו שלא הי' רק משהו מצד אחד. וזה הי' בסוף וכנ"ל. וזולת זה לא משכחת פלוגתייהו כלל רק בכהאי גוונא דלמאן דאמר יש לבוד באמצע. אם כן המשהו הוא הסותם. דממנו אנו אומרים לבוד. אל הסכך שהניח בתחילה וכשר. ולמאן דאמר אין לבוד באמצע פסול כנ"ל: יג) ובזה מיושב קושיית הגאון ר' עקיבא איגר ז"ל על התוספות הנ"ל שהבאנו באות י' שנסתפקו בשני טפחים סכך פסול מצד זה ושני טפחים סכך פסול מצד זה ואויר פחות משלשה מפסיק. ומה מקום ספק. הלא האויר פוסל שאי אפשר לומר בו לבוד מסכך כשר דמשני צדדיו סכך פסול הוא. ודומה כמו למאן דאמר אין לבוד באמצע ולמה שכתבתי מיושב דמכל מקום מותר משום עומד מרובה על הפרוץ ופלוגתייהו רק בהאי גוונא דמיירי בש"ס וכנ"ל מילתא בטעמא: סימן תסז. ב"ה יום ד' הברכה תר"מ לפ"ק: שלום וישע רב וחתימה טובה לכבוד אאמו"ר הרב הגאון החסיד המפורסם נ"י עה"י פה"ד כקש"ת מו"ה זאב נחום נ"י: יקרת מכתבך היום הגיעני. א) מה שנסתפקת בירדו גשמים בסוכה וסגרו הגגות יוכשר לשיטת התוספות דקדמה סוכה לאילן כשר ובגמרא מדמי תחת האילן לתחת הבית. וכשכשר תחת האילן גם בתחת הבית יוכשר: ב) הנה גוף הסברא ודאי כן הוא דאין לפסול כיון שאין גשמים יורדין וקבע הוא כיון דגוף הסכך עראי. ומכל מקום לפי עניות דעתי אף לשיטת התוספות פסול משום סוכה תחת אילן או תחת הבית. ולא מבעיא כשיש הפסק עשרה בין הסכך לגג [ומסתמא יש רוחב טפח בפחות משלשה סמוך לגג] דבזה פסול משום סוכה תחת סוכה אין הבדל מי קדם. וכן מבואר במהרש"א שכתב על דברי אחיו הן הדברים לפי הדין. רק מהרש"א חילק דאפילו אין עשרה ואין לפוסלו מדרשא דבסוכות תשבו. מכל מקום היכי דאילן קדם פסול משום מחובר: ג) אך ראיתי גגות על הסוכה שאין הפסק כלל בין הסכך לגג. מכל מקום לפי עניות דעתי גם בזה פסול דטעם דברי רבינו תם דבסוכה קדם שוב לא מפסיל משום סוכה תחת האילן דסכך שמניח אחר כך אינו סכך בפני עצמו רק מעבה אותו סכך עצמו הוא. [ובסימן ת"ס נתבאר בעזה"י דברי רבינו תם אלו היטב] אבל בזה. הגג הוא סכך בפני עצמו להגין מהגשמים שסכך הראשון לא הי' מועיל לזה כלל. ובודאי המגין מהמטר סכך גמור הוא ועי' ברש"י שפירש מפני הנשר דשוי' סכך להגין. כל שכן במגין מגשם דמפורש בקרא וסוכה תהי' לצל יומם וגו' מזרם וממטר. ושפיר שם סכך בפני עצמו על הגג אף שעושהו לאחר הסוכה. ופסול משום סוכה תחת אילן: ד) אך אם הגגין משופעים מאד עד שאין בפחות משלשה סמוך לגג רוחב טפח. לפי עניות דעתי יש מקום לכאורה להכשיר לכל השיטות מן התורה כיון דעליון אין שם אוהל עליו. ודומה לעושה סוכה בעשתרות קרנים. ואף דפסול נקליטין שגבוהים עשרה והוי אוהל להפסיק אף שמשופעים. הרי כתבו התוספות שאינו אלא מדרבנן והי' מקום להקל בנידון דידן: ה) מכל מקום יש לומר דוקא העושה סוכתו כמין צריף פסול. דלא חשיב קבוע דסוכה דירת עראי בעינן. אבל אלו הגגות דקבועי וסגורים כל השנה מן התורה פסול. בפרט למ"ש בחי' ליישב הסוכה דנקליטין שכן הוא. ואין להאריך בזה שאין הדבר מצוי שיהי' גגין משופעים כאלה לא יהי' רוחב טפח בפחות משלשה סמוך לגג: ו) מה שנסתפקת היושב בסוכה כשהגשמים יורדין יעבור בבל תוסיף. וברמ"א כתב דהוה רק הדיוט. לפי עניות דעתי ענין בל תוסיף אינו אלא באותו מעשה עצמו בתוספות. כגון חמשה פרשיות בתפילין אין שינוי במעשה רק מוסיף פרשה. וכן הישן בשמיני בסוכה אין חילוק במעשה השינה רק מוסיף יום. אבל זה שינוי במעשה הישיבה. שהתורה אמרה דירה של הנאה לא דירה של צער. ודומה למה שכתבו התוספות באוגד שלא במינו לא חשיב תוספות לרבנן משום דאין יוצא בלקיחה אלא דרך גדילתו והאגד נוטל שלא כדרך גדילתו. הרי דכשיש שינוי במעשה אין בל תוסיף: בנך הדו"ש מצפה להוושע בכל ענינים הק' אברהם. סימן תסח. א) בהא דפסול שפועי אהלים דנקליטין כשגבוהין עשרה משום דקביעי סוכה (דף יוד: י"א:) הקשו התוס' ד"ה ובלבד דלקמן (דף י"ט:) למד ר' יוסף דמותר לישן בכילת חתנים בסוכה. מדפסל סוכה כמין צריף. דשפועי אהלים לאו כאהלים דמי. ואף דסוכה קביעא כדפריך הש"ס בשמעתין והרי סוכה על גבי סוכה דקביעא. על כן העלו התוס' דפסול נקליטין מדרבנן: ב) ולדידי קשה דאם כן מה הקשה אביי לקמן (דף י"ט:) לר' יוסף שבקת רבנן ועבדת כר"א. דילמא רבנן דמכשירין משום דקביעא. אבל כילת חתנים דלא קביעא לאו אוהלא הוא. ואין לומר דמדאורייתא אין לחלק בין קביעא ללא קביעא. דליתא שהרי פחות מעשרה דבקביעא אוהלא הוא. שהרי בחוטט בגדיש לעשות לו סוכה כשר כשיש חלל טפח במשך שבעה. ואף על פי כן כשר בכילה דלא קביעא דלאו אוהלא הוא כפירש"י. ופירושו נראה מוכרח דאם נאמר דאהלא הוא אלא דאינו מבטל אוהל סוכה דקביעא. יקשה למה מוציא ראשו וקורא ק"ש. אלמא דלאו אוהל הוא כלל. הרי דאף מדאורייתא מחלקינן בין קביעא ללא קביעא. ואם כן מה הקשה אביי לרב יוסף: ג) ולולי דברי התוס' הי' נראה לי על פי פרש"י דקביעי בחזקה. והנה הר"ן ריש