אבני נזר אורח חיים תקכט

שמעכבין זה את זה. מה שאין כן הכא שאגד אחד לארבע מינים. ממילא אם אגד רק מקצת הוי רק מקצת בפסול: ה) ועוד דעיקר דברי התוספות סוכה (דף י"א.) הנ"ל צריכין להבין שכתבו בעשאה מן הקוצין או מן הגרדין משום תעשה ולא מן העשוי ליכא דגמרם הוא עשייתן. רק דפסול משום דבעי תליי' לשמה. וכיון דגמרן הוא עשייתן הרי יש עשי' לשמה: ו)אך עיקרן של דברים שדברי התוספות והראב"ד דין אחד. ואדרבא מכח דברי הראב"ד מתבאר סברת התוספות. דכיון שחידש הראב"ד שאם אגד שני מינים חשיב עשי' ובפסול משום שלא גמר כל האגד. אם כן ממילא בהתחלת הציצית לעולם הוא בפסול כיון שחסר גמרם וכך הוא מצוותם. ועל כן חזינן שהקפידה תורה רק על גמר עשייתם שיהי' בכשרות ותחלת עשייתן הרי לעולם בפסול. אבל תלי' לשמה שפיר בעינן גם מתחילה. דזה יוכל להיות שיהי' כל העשי' לשמה. מה שאין כן העשוי בכשרות אי אפשר בתחילה. דאין הכשרן אלא בגמרם. אבל באגד דלעולם בדרך עשייתן באגד כל הג' מינים כל העשי' הוא בכשרות. על כן פסול באגד תחילה שני מינים. ודו"ק היטב דהכי הוא ברירא דהך מילתא: ז) ולפי זה נראה דבסוכה אם סיכך פחות מכדי הכשר סוכה כשהי' מחובר וקצצו ואחר כך גמר עשייתו בהכשר כשר. וכן אם הי' תחילה חמתה מרובה מצילתה כשהי' מחובר ואחר כך קצצו וגמר עשייתו כשר: ח) ואין להקשות ממה שכתב רש"י בהא דוצריך לנענע דמגביה אחד ומניחו ואחר כך השני וכו' ולא סגי בהגבהת מקצת הסכך עד שישאר צילתו מועט מחמתו. דלא קשה מידי דאין הכי נמי אם הגביה כל הסכך יחד עד שנשאר חמתו מרובה ואחר כך הניחו דכשר. דבהנחה זו נגמר הסוכה וחשיב כאילו עשה כל הסוכה וכמו הי' חצי קנה פגום וגמרו] אבל בסתמא הסוכה מסוכך היטב דסוכה שצילתה מרובה מחמתה עני' קרי' לי'. וכשמגביה אחת עדיין הסוכה צילתה מרובה. וכיון שתיכף מניחה ואז לא הי' חשיב עשוי' לכל הסוכה דבלאו הכי הי' צילתה מרובה. וכשמגביה השני ומניחה גם כן לא חשיב עשוי' לכל הסוכה. שכבר הניח הראשון. וקודם שהניח השני הי' צילתה מרובה. ואין זה דומה לפרץ אמה וגדר אמה וכו' פד שהשלימו ליותר מעשר. (עירובין דף כ"ד) דשם אין צריך שהוא יעשה המחיצות לדירה דאף מחיצה העשוי' מאלי' לאחר שפתח בה פתח מהני כמבואר בתרומת הדשן בענין נבלעו מחיצות התחתונות והעליונות קיימות דמהני. וכתב התרומת הדשן דהוי מחיצה העשוי' מאלי' וכן משמע ברש"י עירובין (דף ט"ו.) בד"ה אין מטלטלין בו ודו"ק. ובריטב"א שם קצת משמע להיפוך ויש לדחות. ומכל מקום ניחא רש"י לטעמי'. וזה שפיר חשיב מחיצה חדשה שעכשיו היותר מעשר שגדר מחדש עושים כל ההיקף. אבל לא נחשב שהוא עשאם. כיון שבשעת עשי' לא עשה שאר ההיקף שבלעדם הי' שאר ההיקף קיים והכא נמי לא חשיב עשי' לכל הסוכה. ועל כן צריך להגביה כולם ולהניחם. דאז ודאי הוי עשי' לכל הסוכה ודו"ק: ט) ולפי מה שבררנו דאם עשה מקצתה בפסול וגמרם בכשרות לית לן בה. והטעם דתחילתו לעולם הוא בפסול. יוצא לנו דין חדש דאם סיכך בסוכה גדולה ששה נפחים בכשרות והשביעי הונחה מאלי' שלא לצל דפסולה. דאין לומר כיון שששה טפחים הי' בכשרות וטפח אחד סכך פסול אינו פוסל. דליתא. דאדרבה כל הששה טפחים ראשונים לעולם חשובים בפסול כנ"ל. רק בגמרו עושה כל הסוכה. וכיון שהגמר הי' מאלי'. אם כן כל הסוכה נעשית כשרותה מאלי' וכל הסוכה הוא מן העשוי ובחי' מסכת סוכה במשנה דהחוטט בגדיש תמצא ראי' לזה]. וזה מה שרצינו לבאר: י) ומעתה נבא לנידון דידן. והנה מדברי התוספות (דף י"ז.) ד"ה אלו שנסתפקו בשני טפחים סכך פסול ושני טפחים אויר ושני טפחים סכך פסול אם מצטרפין דשמא כיון שאין ביניהם אויר שלשה מצטרפים לארבעה ופסול. ואף דלא אמרינן לבוד להחמיר כמ"ש התוספות שם. מכל מקום אפשר שיצטרפו. אם כן מוכח דהא דפליגו באין לבוד באמצע אסוכה קטנה דסליק מיני' קאי. דאי בסוכה גדולה נהי דאין לבוד באמצע. מכל מקום כיון דאין באויר שלשה אינו מפסיק בין הכשירים ומוכח דאסוכה קטנה קאי. והנה סוגיא דשמעתא הוא בשהי' אויר שלשה מן הצד. וכשמיעטה באמצע עד שנשאר האויר פחות משלשה מן הצד פשיטא דיש לבוד. וכשמיעטה מן הצד ונשאר האויר באמצע פליגו. כן מפורש בר"ן דהכי פירושא דשמעתא עיין שם: יא) ובזה מיושב קושייתינו שיהי' מותר משום עומד מרובה על הפרוץ. דהנה קיימא לן בעירובין (דף י':) דעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד [ועיין באבן העוזר סימן שס"ב סעיף ח'] ואם כן כשמיעטו מן הצד ונשאר הריוח באמצע הרי הרוח שבאמצע לא נחשב כסתום מחמת הסכך שסיכך עתה מן הצד. שהרי הסכך ההוא הי' מיעוט מהאויר שבינתיים שסיכך רק משהו למעט מג' ואף אין הסכך הזה מצטרף עם הסכך שבתחילה שיבטלו האויר שבינתיים דקיימא לן משני רוחות לא הוי עומד [ואפי' למה דסלקא אדעתא דהוי עומד. מכל מקום כיון שבצד האחד מרובה ובצד השני מיעוט מהפרוץ. הרי הצד השני כמסייע שאין בו ממש] רק סתימת האויר שבינתיים מחמת הסכך שהניח בתחילה ועכשיו הוא רק ממעט האויר משלשה. וממילא נעשה כסתום מחמת הסכך שמתחילה. אם כן לא חשיב שהוא סיכך האויר שבינתיים. שהוא רק מסלק המונע שהי' אויר שלשה ולא הי' נחשב כסתום מחמת הסכך שריבה עליו וסילק אויר מעט. וממילא נשאר כסתום מחמת הסכך שמתחילה. והוי דומיא דחוטט בגדיש לעשות לו סוכה דאינה סוכה. דהסכך נעשה מאליו ולא עשה מעשה בסכך. והכא נמי לא עשה מעשה באויר שנשאר שנעשה כסתום. רק ממילא הוא סתום מחמת הסכך שהי' מתחילה וכיון שסתימת האויר שבינתיים הוא גמר הסוכה והגמר נעשה מאליו. אם כן כל הסוכה נעשה מאליו. שאי אפשר לומר שהגמר הוא המשהו שהניח. דליתא. דהאויר שבינתיים לא נחשב כסתום. רק אחר שהניח המשהו שנשאר פחות משלשה. אם כן הגמר הוא האויר שבינתיים שנחשב כסתום מחמת עומד הרבה עליו ומבטלו. ואם כן סתימת האויר הוא גמר הסוכה ונעשה מאלי'. אם כן כל כשרות הסוכה נעשה מאלי'. והוה מן העשוי בפסול. דארבעה טפחים ראשונים בפסול נחשבים. כיון שחסר הגמר וכל ההכשר מחמת הגמר שאז נחשב עשיית כל הסוכה. וזה הי' מאלי' כמו החוטט בגדיש לעשות לו סוכה וחק תוכות דלא חשיב עשי'. ודו"ק היטב כי עמוק הוא: יב) ובזה מיושב קושיית הר"ן דלמה נקט פלוגתייהו במיעטו. ולפי מה שכתבתי מיושב היטב.