אבני נזר אורח חיים תקכח

ר' יהושע לא פליג אלא משום שהמים צפים על גביו. ובעירובין (דף ט"ו:) דבעי הש"ס בעומד מרובה על הפרוץ בערב שיהי' הפרוץ מצטרף לעשרה ואף דאין ישנים תחתיו. מכל מקום מותר מפני שהוא כפתח וחלון. אבל בסוכה דפתח וחלון לא מהני. שוב אסור משום דאין ישנים תחתיו. ואף דצורת הפתח מותר בסוכה כשיש שיעור בלא זה. היינו משום דיש מקום שבעה טפחים שכנגדם דפנות גמורים אף כנגד צורת הפתח מותר. אבל כאן אין שום מקום שיהי' כנגדו דופן עשרה שהכל הוא גם כנגד הפרוץ. אבל בעומד מרובה על הפרוץ בשתי הרי הפרוץ מצטרף להשלים כמו בעור האסלא. והרי יש כאן שיעור סוכה. ואף כנגד הפרוץ מותר דנידון כפתח כמו כשיש שיעור בעומד: ז) אולם לאחר העיון דברי רי"ו נובעים מהא דאמר בש"ס (דף י"ז:) דבסוכה קטנה פוסל ג' טפחים סכך פסול דאין מצטרף להשלים. ואף דרוב סכך כשר לא משתרי משום עומד מרובה על הפרוץ. הרי דעומד מרובה לא מהני, שישלים הפרוץ. ורק בפחות מג' מצטרף סכך פסול להשלים. ואף לפי מה שכתבו התוס' דף י"ט) בד"ה לא יהי' אלא אויר. דבסכך פסול לא שייך לומר לבוד לעשותו כסכך כשר. על כרחין הכשירו משום עומד מרובה על הפרוץ ומצטרף להשלים בפחות משלשה כמו פחות מטפח בעור האסלא. אבל בשלשה אינו מצטרף להשלים [על כן במחיצות נמי הפרוץ משלשה ולמעלה אינו מצטרף להשלים] רק כשיש שיעור סוכה בלא הסכך פסול גם הסכך פסול משתרי משום עומד מרובה. ובסוכה קטנה בשלשה לא משתרי הרי דעומד מרובה לא מצטרף להשלים. ואף לפי מה שכתבתי לעיל בתשובה הקודמת דסכך פסול פחות מד' הכשירו לאו משום עומד מרובה. ואם כן יש לומר דלמעלה בסכך לא שייך הכשר עומד מרובה כלל. מ"מ הא חזינן בעור האסלא שחשיב אוהל משום עומד מרובה. וא"כ ע"כ לחלק בין פחות מטפח לג' טפחים, ואם כן יש לומר דגם במחיצות כן. ובלא טעמא דפתח לא שייך כלל עומד מרובה בשלשה טפחים. וממילא בסוכה דפתח אינו משלים השיעור. שוב פרוץ ביותר מג' אף שפחות מעומד. אינו מצטרף להשלים ח) קיצור הדברים דרי"ו סובר דבשלשה טפחים לא שייך כלל היתר עומד מרובה על הפרוץ רק במחיצות דשבת וכלאים משום פתח. ועל כן אויר פוסל בשלשה סכך פסול בסוכה קטנה ולא משתרי משום עומד מרובה על הפרוץ. ועל כן בסוכה דפתח לא מצטרף להשלים השיעור. לא מהני עומד מרובה להשלים: ט) איברא דקשה לפי זה בעירובין (דף ו') במבוי שנפרץ בקרן זוית בארבעה משום דפתחא בקרן זוית לא עבדי אינשי ולא משתרי משום פתח. ומכל מקום בשלשה לא מיתסר. ואם באנו לדמותו לסכך דסוכה ליתסר בשלשה כאויר דסוכה דפוסל בשלשה אפילו בסוכה גדולה: י) אשר על כן נראה מוכח מזה כמו שכתבתי למעלה דהא דצריך היתר דפתח. הוא משום דאם לא כן הי' מיתסר כנגד הפירצה וגם השאר הי' אסור משום נפרצה במלואה למקום האסור לה. אבל פחות מארבעה דחשיב בכל מקום מקום פטור לא צריך לטעמא דפתח. ובלאו הכי מותר משום עומד מרובה וכנגד הפירצה הוי מקום פטור. ו' כן גבי סוכה נמי מותר אפי' יותר משלשה בלא טעמא דפתח וממילא מצטרף נמי לשיעור סוכה: יא) ויש לומר לדעת רי"ו דסבירא לי' דהא דאמרינן בעירובין (דף י':) בעומד מרובה על הפרוץ דהפרוץ מצטרף לשיעור טפח משום דפחות מטפח לא חשיב לבצורי לשיעור כשהיא המיעוט. אבל שלשה טפחים דנפקא מתורת לבוד כיון דחשיבי לבצורי לשיעור סוכה. הכי נמי בצרי שיעור דפנות. ואין לומר הא ארבעה בסכך אף בסוכה גדולה פוסלים. לא קשיא דהתם כך הלכה דפוסל. אבל סכך פסול פחות מארבעה דאינו פוסל. מכל מקום כיון דחשיב בציר לשיעור. הכי נמי במחצה מבצר לשיעור: סימן תסו. א) קשה לי אההיא דעירובין (דף י':) דעור האסלא חלל שלה מצטרף לטפח אף דאין לבוד באמצע משום דעומד מרובה על הפרוץ. מהא דסוכה (דף י"ח.) אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט. בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט. והני מילי פירש"י דאויר פחות משלשה לבוד ואינו פוסל בסוכה] מן הצד אבל באמצע פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר יש לבוד באמצע וחד אמר אין לבוד באמצע. וקשה מה בכך דאין לבוד מכל מקום לשתרי משום עומד מרובה על הפרוץ כההיא דעור האסלא: ב) ואין לומר דדוקא פחות מטפח מצטרף להשלים אבל פחות משלשה נהי דלא נפיק מתורת לבוד. מכל מקום כיון דהוי יותר מטפח דחשיב להוציא טומאה חשיב ואינו משלים. והכא בסוכה קטנה כדבעינן למימר לקמן אות י'. דליתא. דהריטב"א כתב דבאהלות כשיש בו טפח חשיב כשלשה בסוכה. ממילא פחות משלשה בסוכה כפחות מטפח באהלות. ובסוכה טפח חלל בסכך לאו כלום הוא. דאם לא כן לא נאמר בו לבוד כמו באהלות. מכלל דאויר טפח נהי דחשיב באהלות להכניס ולהוציא טומאה מכל מקום לענין סוכה לאו כלום הוא. ואם כן יצטרף להשלים השיעור: ג) ואשר אחזה ליישב בזה. דהנה בתוספות סוכה (דף י"א.) בד"ה פסיקתן מבואר דאם עשה מקצת בפסול כל זמן שלא גמר לא חשיב תעשה ולא מן העשוי. והגם כי יש לומר דדוקא לרב דאמר פסיקתן וקציצותן זו עשייתן. אבל לדידן דלא קיימא לן כרב בהא אף אם עשה מקצת בפסול חשיב תעשה ולא מן העשוי. אך בתוספות מנחות (דף מ':) בד"ה שמא מבואר דכן הלכה דבמקצת לית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. וכן פסק בשלחן ערוך אורח חיים סימן סעיף י"ג עיין שם ובבית יוסף ובמגן אברהם: ד) ולכאורה משמע להיפוך בהשגת הראב"ד פ"ד מהלכות ממרים הלכה ג' שכתב דלמאן דאמר לולב צריך אגד אם הי' שלשה מינים אגודים ואחר כך קשר הרביעי עמהם פסול משום תעשה ולא מן העשוי. והביאו הר"ן בחי' לסנהדרין [ונראה לי שצריך לומר שאם הי' ב' אגודים והוסיף השלישי שהרי האתרוג אין עמהם באגודה] והרי לא נגמרה העשוי' בפסול רק מקצת אגד הי' בפסול. ואין זה דומה לקשר ציצית אחת או שנים בפסול דאית בי' משום תעשה ולא מן העשוי. דהתם כל ציצה עשוי' בפני עצמו אלא