אבני נזר אורח חיים תקכז

בכולא תלמודא דופן עקומה. ואי גם באמצע בד' אמות למה לי דופן עקומה. והקשה לי איש אחד. דאף לרב דאינו פוסל אלא בד' אמות. מכל מקום בעינן שיהי' סכך כשר מרובה כמו למ"ד בארבעה מכל מקום היכי שהפסול מרובה פוסל אפי' בפחות מארבעה. ואם כן צריך לדופן עקומה היכי שבין הסכך כשר לכותל יש יותר מארבעה. ותירצתי לו על פי הנ"ל דטעם הפסול משום דעל כרחין בכל הסוכה יש יותר מארבעה סכך פסול ומצטרפים זה לזה. דהכשר שבינתיים אינו חוצץ ומפסיק בין הפסולים. דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי'. והכא לא מבעיא אם אין סכך פסול רק מצד אחד פחות מד' אמות דאינו פוסל אפי' הוא יותר מהכשר. אלא אפילו אם גם מצד השני בינו לדופן פחות מארבעה אמות שבצירוף שניהם יותר מד' אמות. מכל מקום לא שייך שמבטל הסכך כשר שיש בו הכשר סוכה ביחד מדאורייתא כדתנן ריש פרק עושין פסין שאם יש יותר מי"ג אמה ושליש בין דיומדין נותן בינתיים פשוט אמה ומותר י"ג ושליש בין הדיומד לפשוט ופירשו התוס' שם דמדאורייתא כל שיש אמה לא אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל. והטעם ברור כיון שיש שיעור מחיצה באמה שהיא יותר מארבעה טפחים. וכן בתוס' סוכה (דף ז') ד"ה ויעמידנו גבי טפח שוחק דטפח שהוא מחיצה דאורייתא לא אתי אוירא דהאי גיסא ומבטל. וזה בדופן שלישי של סוכה דטפח מחיצה דאורייתא והוא הדין בעלמא בארבעה וכן בסכך למעלה כל שיש שבעה טפחים שיעור סוכה: טו) ומכל מקום עדיין יש נפקא מינה כגון דליכא שיעור סכך כשר הכשר סוכה ביחד רק שסכך פסול פחות מד' אמות חוצץ בינתיים דעל ידי דופן עקומה ושאר הסכך שבאמצע פחות מד' אמות וכשר. ואם לא היינו אומרים דופן עקומה הי' מצטרף הסכך פסול שבאמצע ושמן הצד לד"א אם א הסכך כשר דבצד הסכך פסול שאצל הדופן מרובה על הפסול שבאמצע. כמבואר כל זה כיוצא בזה בפרק קמא דעירובין. ויש לדחות. ומלבד זה נראה לי דסכך פסול פחות מד' אמות לרב אינו כשר רק כשסכך כשר מרובה. שהרי לרב סכך פסול פחות מד' אמות אין ישנים תחתיו כדתנן נתן עלי' נסר שרחב ד' טפחים כשירה ואין ישנים תחתיו. אם כן נראה דההכשר רק משום רוב ועל כן אין ישנים תחתיו כדברי התוס' בעור האסלא כנ"ל: סימן תסה. א) כתב הב"י בסי' תר"ל בשם רבינו ירוחם דעומד מרובה על הפרוץ במחיצות דמותר [אפי' בלא צורת הפתח] מכל מקום אין הפרוץ מצטרף להשלים שיעור סוכה. וכמו שצורת הפתח אינו מועיל להשלים שיעור סוכה: ב) ולכאורה יש להביא ראי' וסברא לדבריו. שהרי במשנה סוף פרק קמא דעירובין (דף ט"ו.) ובלבד שיהי' פרצות יתירות על הבנין כל פירצה שהיא כעשר אמות מותרת שהוא כפתח ופירש רש"י דבעי שיהי' העומד רבה עליהן ושיהי' פרצות קטנות פחותות מעשר שהיא פתח. הרי דאף שעומד מרובה אין היתר אלא מפני שהיא פתח ופתח בסוכה לא מהני להשלים. דאפי' צורת הפתח לא מהני להשלים הרי סברא: ג) וראי' מהא דאמר בסוכה (דף ט"ז:) מחצלת שבעה ומשהו מתיר בסוכה משום דופן ומוקי לה בסוכה גדולה ומרחיק מסכך פחות משלשה וכר' יוסי דמחיצה תלוי' מתרת [דבקטנה שאינה גבוה אלא עשרה טפחים בארבעה ומשהו סגי פחות משלשה לסכך ופחות משלשה לארץ]. וקשה הא בפרק קמא דעירובין (דף ט"ו ) מבעיא לי' עומד מרובה על הפרוץ בערב אי מהני. וכתב הרא"ש בשם הראב"ד דהלכה דהוי עומד. ואם כן למה לי שבעה ומשהו בחמשה ומשהו סגי שירחיק מן הסכך חמשה חסר משהו ויהי' מותר משום עומד מרובה על הפרוץ. אלא ודאי דבסוכה אין הפרוץ מצטרף להשלים. ועל כן אין היתר אלא בפחות משלשה דלבוד סתימה גמורה היא: ד) איברא דקשה טובא מעור האסלא דפרק קמא דעירובין (דף יוד:) דחלל שלה מצטרף לטפח הואיל ועומד מרובה על הפרוץ. והתם אין לפרש משום דהחלל נדון משום פתח. דפתח לא מהני מידי לענין אהלות. דאם כן למה טומאה בבית כנגד ארובה טהור, והרי בשבת גם כנגד הפתח רשות היחיד. וכן בכלאים גם כנגד הפתח מותר לזרוע. וכן בסוכה גם כנגד הפתח מותר לישן. אלא דפתח לא שייך גבי אהלות דפתח לאו אהל הוא. ואם כן למה החלל מצטרף. הרי דהחלל מצטרף אפי' בלא טעמא דפתח ואם כן גם גבי סוכה יצטרף: ה) והא דמתני' דפרק קמא דעירובין (דף ט"ו.) דכל פירצה שהיא כעשר אמות מותר מפני שהוא כפתח. ובלאו טעמא דפתח לא הוה משתרי היינו טעמא משום דמבואר בתוס' בעור האסלא בעומד מרובה על הפרוץ אין ישנים תחת הפרוץ. ואם כן כנגד הפרוץ יהי' אסור לטלטל. וממילא יהי' כולו אסור דנפרצה במלואה למקום האסור לה על כרחך ההיתר מפני שהוא כפתח. ואף כנגד הפרוץ מותר: ו) ועל כן ניחא נמי במחצלת דבעי שבעה ומשהו ולא סגי בחמשה ומשהו שיהי' עומד מרובה על הפרוץ. שהרי הוא יושב כנגד הפרוץ. כמו שהוא יושב כנגד העומד כיון שהפירצה בגובה. והרי בעומד מרובה על הפרוץ אין ישנים תחת הפרוץ. והש"ס מדמי לה בסוכה (דף י"ט:) לטיט הנדוק. ובמקוואות פ"ב מ"י מבואר דאפי' טובל בשניהם במים ובטיט לא מהני ) עיין שם בפלוגתא דר"א ור' יהושע במים שעל גבי טיט הנדוק דר"א אומר במים ולא בטיט. ואף