אבני נזר אורח חיים תקכו

שאינו פוסל הסוכה כל שיש כשיעור בכשר. אם כן אין הפסול אוסר רק שאינו מתיר. אבל אם נאמר שהפסול פוסל סוכה כשירה. אם כן גם הפסול חשיב עומד לפסול הסוכה. וכמו עומד דאהלי טומאה דהוי עומד לטמא. והכי נמי הוי עומד לפסול. ואם כן נאמר להיפוך דהסכך פסול הוי עומד. והסכך כשר שבאמצע אינו מפסיק כיון שאינו מרובה בה עליו. וכמו שאתה אומר שהכשר מצטרף זה עם זה לשיעור סוכה והפסול שבאמצע אינו מפסיק. כמו כן נאמר להיפוך ששני הפסולים יצטרפו לארבעה. שהכשר לא יפסיק דאידי ואידי עומדים חשובים. אלא ודאי הסכך פסול אינו פוסל אלא שאינו מכשיר. והכשר חשיב כמו עומד והפסול כמו פרוץ. וכיון שהפסול פחות פחות מארבע ואין מצטרף זה עם זה לארבעה, על כן אף שהכשר בעצמו חמתו מרובה מצטרף הפסול להכשר כדברי הריטב"א ומיושב קושיית המגן אברהם על הרא"ש ודו"ק: ז) איברא דצריך להבין הרי התוספות מודים היכי דקדמה אילן לסוכה האילן פוסל מגזירת הכתוב. ועיין מהרש"א (יו"ד.) ד"ה תוספות וכאן הרי קדמו השפודים. וצריך לומר משום דאין לבוד להחמיר. וכיון שמהלך על פני כולה לא הי' חשיב הסכך פסול סכך כמו למאן דאמר אין לבוד באמצע דלא מהני להכשיר היכי דהאויר מהלך על פני כולה. כמו כן כאן דאין לבוד להחמיר לא חשיב סוכה פסולה: ח) אך לפי מה שכתבתי דהיכי דהפסול פוסל דינו כאהל לדון בו דין עומד כמו אהל טומאה שמטמא. אם כן אכתי נדון בו דין לבוד ולא יחשב להחמיר כמו באהל טומאה דשייך בי' לבוד ולא אמרינן בי' אין לבוד להחמיר. כיון שהוא לעשות אהל לטמא. ואין לבוד להחמיר כתבו התוספות רק בסכך פסול שאינו פוסל אלא שאינו מכשיר. על כן אין אומרים בו לבוד כיון שאינו לעשות סכך רק שלא יהי' סכך כשר. ודין לבוד רק לעשות מחיצה או אהל. אבל הכא דהשפודין קדמו ופוסל אם כן שפיר נאמר בו לבוד שיחשב סוכה פסולה לפסול הסכך הבא אחריו: ט) אולם באמת כתב הרמ"א ביורה דעה סימן שע"א סעיף ד' שני גגין שאין נוגעין זה בזה אין לבוד להחמיר. והאחרונים תמהו דבש"ס סוכה מבואר דבאהלי טומאה הילכתא דאין לבוד באמצע. ולדידי נראה דהרמ"א סבירא לי' דבאמת משום הכי לא ילפינן מטומאה לשאר לבוד משום דאהלי טומאה הם להחמיר. ואם כן בסכך פסול שפוסל ודינו כאהלי טומאה אין אומרים בו לבוד באמצע: י) וראיתי בקרבן נתנאל ובבית מאיר שהביאו ראי' דאין לבוד באמצע באהלי טומאה אפילו להקל מסופא דמתניתין דאהלות פרק י' משנה א' מקצת טומאה בבית ומקצתה כנגד הארובה הבית טמא וכנגד הטומאה טמא אמאי נימא לבוד. ועל מה שבעלי' יהי' טהור. אלמא דאין לבוד באמצע אפילו להקל. ולדידי אין זה ראי' כלום. דלבוד לא אמרינן אלא לעשות מחיצה ואהל. אבל לא לחצוץ בפני הטומאה. שהרי מפורש פ"ב דבבא בתרא ובשלחן ערוך יורה דעה סימן שפ"א דכל דבר שאינו מבטל לי' אינו חוצץ בפני הטומאה לסתום בארובה ובחלון. ובעירובין פרק חלון (דף ע"ח:) דחילוק בין לעשות מחיצה בין לחוץ בפני הטומאה. דלעשות מחיצה מהני אפילו במידי דלא מבטל לי'. הרי דאהל ומחיצה החוצצין בפני הטומאה לא דיינינן להו כמחיצות. ועל כן לא שייך בהם תורת לבוד. דלבוד הוא מהלכות מחיצות. וזה ברור: יא) הנה נתבאר בדברינו אלה דמה שסכך פסול באמצע אינו פוסל פחות מארבעה כשסכך כשר מרובה. אין הכשירו משום עומד מרובה על הפרוץ אלא דבעצמותו אינו פוסל פחות מארבעה. רק כשסכך פסול מרובה אין הסכך כשר שבאמצע מפסיק בין הפסולים. והוי סכך פסול יותר מארבעה. שהרי בכל הסוכה יש סכך פסול יותר מארבעה כיון שמרובה על הכשר. והכשר יש בו כדי הכשר סוכה שבעה טפחים והסכך פסול עוד יותר. דאם אין בכשר כדי הכשר סוכה הרי הסכך פסול פוסל בשלשה כמפורש בסוכה (דף י"ז:) דבסוכה קטנה סכך פסול פוסל בשלשה, וכשמרובה על הכשר על כרחין הוא יותר משלשה עיין שם היטב: יב) ויש ראי' לדברינו אלה מסוגיא הנ"ל דפשיטא לי' לאביי דבסוכה קטנה שיעור סכך פסול לפסול בשלשה. ולא ידעינן מנין לו. דסברא דליתא לשיעורא דסוכה חידש לו רבה. ולאביי דלא אסיק אדעתי' סברא זו. אם כן מנין לו באמת דבסוכה קטנה שיעורו בשלשה. ולמה שכתבתי מיושב היטב. דאם לא כן הא דתנן המקרה סוכתו בשפודין אם יש ריוח ביניהן כמותן כשירה ואם לאו פסולה ופסיק ותני אפילו בסוכה קטנה. ואי אפילו בסוכה קטנה אינו פוסל פחות מארבעה משכחת לה בסכך כשר שלשה ומשהו וסכך פסול ארבעה פחות משהו דכשר. והיכי פסיק ותני דאם אין ריוח ביניהן כמותן פסולה. אלא ודאי בסוכה קטנה פוסל בשלשה. וכיון שהפסול מרובה על הכשר הרי על כרחין בפסול יותר משלשה על כל פנים. וכל זה לפי היסוד דהא דסכך פסול אינו פוסל פחות מארבעה אפילו אין הכשר רבה עליו. אלא דכיון דדין זה אינו אלא בסוכה גדולה לא משכחת לדבר זה. וכנ"ל באריכות: יג) ומכל מקום משכחנא פתרי שיהי' בכל הסוכה סכך פסול יותר וכשירה. כגון שסכך כשר רבה על סכך פסול שמצד אחד. ובצד השני אף שמרובה סכך הפסול על הסכך כשר לית לן בה דבכהאי גוונא לא שייך דאתי סכך פסול דמהאי גיסא ומהאי גיסא ומבטל לי' כיון שסכך פסול שמצד אחד סכך כשר רבה עליו. ודומה להא דאמרינן בעירובין (דף י':) במבוי רחב עשרים אמה מעמיד פס ששה אמות ומרחיק ארבעה אמות מהכותל ומעמיד הפתח על עשר אמה. דכיון דאותם ארבעה נתרין בעומד מרובה. לא מצטרף עם הפתח הגדול לבטל הפס ששה אמות. והכי נמי בזה. ואם כן אין הסכך פסול שמצד השני פוסל הסוכה אף שמרובה על הכשר. ובלבד שיהי' פחות מג' בסוכה קטנה ופחות מד' בסוכה גדולה. ומתניתין דהמקרה סוכתו בשפודין דבעי ריוח ביניהם כמותן. היינו משום שאין הכשר מרובה מצד אחד על הפסול על כן בעי שיהי' בכל צד כמותו. שאם הי' פסול בשוה מצד אחד ומצד השני הפסול מרובה על הכשר. אמרינן אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל לי' כדאיתא בעירובין שמה: יד) והנה רמב"ן הביאוהו הר"ן הכריע להלכה דסכך פסול באמצע בארבעה משום דסוגיין