אבני נזר אורח חיים תקכד

יש בגגו טפח. אפילו יש בין זה לזה שלשה אמרינן חבוט רמי. וקשה לי דהא כיון דחמתה מרובה מצילתה הא לא הוי אהל לענין סוכה. וראי' לזה מהא דעליונה צילתה מרובה ותחתונה חמתה מרובה תחתונה כשירה מחמת סכך עליונה ולא אמרינן דתחתונה הוי אהל מפסיק אלא ודאי כיון דחמתה מרובה כמאן דליתא. ולא דמי לגג טפח. דבאותו טפח הוי צילתה מרובה. ודוחק לומר דהכא נמי מיירי כשסכך עליון עשוי כל טפח צילתה מרובה רק שכל טפח מרוחק מחבירו עד שבכלל הסוכה חמתה מרובה, דכל כי האי הוה לי' לפרושי: ב) ונראה שדעת התוספות דאפילו חמתה מרובה כיון דלענין אהלות לא איכפת לן בצל. שוב אמרינן בי' גם להכשר סוכה חבוט רמי. ודומה לגג טפח דאף דבסוכה בעינן שבעה. מכל מקום כיון דלענין אהלות סגי בטפח אמרינן בי' גם לגבי סוכה חבוט. הכי נמי הדין בחמתה מרובה. והא דתחתונה חמתה מרובה כשר מחמת סכך עליונה. הוא משום חבוט רמי והרי סכך עליונה כאילו הי' אחד עם הסכך תחתונה: ג) והא דכששניהם צילתה מרובה פסולה משום סוכה שתחת סוכה ולא אמרינן חבוט רמי שיהי' סוכה אחת. יש לומר על פי מה דאיתא בפרק כל גגות (דף צ' ע"א) בגגין השוין לר' מאיר שמואל אמר אין מטלטלין אלא בארבע אמות דחשיב לי' גג כקרפף. וכיון דבצירוף כל הגגין הוי יותר מבית סאתים אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות ולא אמרינן גוד אסיק בין גג לגג כיון שיש להם מחיצות החיצוניות שבהם כל הגגין מוקפות מחיצה. ולא אמרינן גוד אסיק אלא לעשות מחיצה. מה שאין כן הכא שבלא גוד אסיק יש להם מחיצה. ואין צורך לגוד אסיק אלא למעט מבית סאתים והכא נמי כיון דתחתונה צילתה מרובה. ואין צריך לחבוט רמי [היינו גוד אחית] אלא לבטל סכך עליונה. לא אמרינן חבוט רמי. אבל בשתחתונה חמתה מרובה דצריך לחבוט רמי לעשות סכך. שפיר אמרינן חבוט רמי ודו"ק: ד) ולפי מה שכתבתי לשיטת התוספות דחמתה מרובה דומה לגג טפח. כן יש לומר להיפך גג טפח דומה לחמתה מרובה דלא הוי כלום לענין סוכה רק משום דמהני לגבי אהלות אמרינן בי' חבוט רמי אבל בלאו הכי לענין סוכה לא מהני מידי. ולפי זה צדקו דברי הטורי זהב סימן תרכ"ו ס"ק ג' במה שהקשה על בעל העיטור עיין שם שכתב דבמה שנותן אחד בינתים אף הנשאר מתכשר והוא פירש דברי הש"ס לקמן בתקרה שאין עלי' מעזיבה דנוטל אחד בינתים עביד בי' מעשה. דהמעשה הוא במה שנותן אחת בינתים עיין שם. ולכאורה אינו מובן. אך להנ"ל דכל זמן שאין שיעור סוכה מסוכך לאו כלום הוא. לא חשיב תעשה ולא מן העשוי בפסול. כמו בציצית דלא חשיב תעשה ולא מן העשוי בפסול אלא אם כן עשה ענף וגדיל בפסול. דאי לאו פסולו הי' ציצית גמורים. והכי נמי בסוכה: ה) אך ברש"י בשמעתין שמסככין על קני הגג שקורין לאטיש מטעם ביטול. לא משמע הכי. דאם כן למה לי טעם זה. הא לא הוי פסול כלל אלא משום תעשה ולא מן העשוי. והא לא הוי מן העשוי כיון דאין בקנים כשיעור. אלא ודאי כיון שהקנים רחבים טפח [דמשמע מדבריו שקרובים לשלשה טפחים] חשיב סוכה עשוי' בפסול. וטעמו של דבר שהרי בעושה סוכתו כמין צריף או שסמכה לכותל בגג טפח למעלה לבד מתכשר הרי דטפח חשיב סכך גמור. והא דבעי שבעה טפחים היינו שקרקע סוכה תהי' רחבה שבעה על שבעה שתהי' ראוי' לדירה. אבל הסכך טפח חשיב סכך גמור וזה שלא כדברי הנ"ל בשיטת התוספות. ו) ונראה לי ראי' דלא כטורי זהב. דנוטל אחת מבינתים הוי מעשה היינו הנטילה. ואין הטעם כהטורי זהב משום דלא נגמרה הסוכה עד שמניח אחד מבינתים והרי נגמרה העשיי' בהכשר. מדמקשה הש"ס לבית שמאי אי משום גזירת תקרה בנוטל אחת מבינתים סגי. והיינו דבנוטל אחת מבינתים יצא אף מגזירת תקרה ותעשה ולא מן העשוי. וכן תירץ הש"ס דלבית שמאי באמת סגי בנוטל אחת מבינתים. והרי בית שמאי בעי בסוכה עשיי' לשמה והיכא דבעי עשיי' לשמה בעי העשיי' מתחילה ועד סוף לשמה כמבואר בתוספות סוכה (דף י"א ע"א) ד"ה פסיקתן זהו עשייתן. ובמנחות (דף מ"ב:) ד"ה הקוצים. אלא ודאי מוכח בסוגיא דהנטילה חשיב מעשה וצדקו דברי בעל העיטור ודו"ק: סימן תסג. א) יש לעיין בדברי הר"ן בחבטן דבטל הפסול ברוב והוקשה להר"ן מהמקרה דבפלגא סגי יעוין שם מה שתירץ. ומה קושיא התם במקרה מונחים זה אצל זה. ולא שייך שפוסל כנגדו. מה שאין כן בשמעתין שמונחים זה על זה ונפסל הכשר כנגדו. ולא נשאר אף החצי שלא נפסל. ומה קשיא לי'. וצריך לומר דכשהפסול בערבוביא לא שייך כלל שפוסל כנגדו. ואם כן קשה למה לי ביטול ברוב כיון שהכשר צילתה מרובה ופוסל כנגדו לא שייך. וצריך לומר דבחבטן כשר ברובא סכך כשר אפילו הכשר חמתו מרובה ודלא כהמגן אברהם שכתב בדעת הר"ן דסבירא לי' כהרמב"ן דאין הפסול מצטרף. וליתא] וקשה מה קשיא לי' להר"ן מהמקרה הא בחבטן כשר אפילו חמתו מרובה. ואפילו אין כאן אף המחצה מן הכשר מכל מקום כשר מטעם ביטול. ועוד מה תירץ הר"ן דבאמת לא שייך כאן דין ביטול אלא כיון דאגמרי' רחמנא למשה דבפלגא סגי כו'. והא אין כאן אף פלגא מהכשר ולמה יכשר כיון שאין מחצה כשר וביטול לא שייך: ב) אשר על כן נראה מוכח מכאן דהר"ן אזיל בשיטת הריטב"א דהא דהמקרה דאם יש ביניהן כיוצא בהן כשירה אפילו אינו ממלא כל הריוח שבינתיים בסכך אלא שמסכך בינתיים הרוב ובינתיים צילתה מרובה כשר. דכך הלכה שהסוכה בכללה תהי' צילתה מרובה ומחצה סכך יהי' סכך כשר ואף שמקום הסכך פסול כולו מסוכך ונמצא שהפסול רוב. מכל מקום כיון שאם הי' הפסול גם כן רוב מסוכך היתה הסוכה צילתה מרובה והי' כשר. עכשיו נמי שהוסיף בפסול וסיככה כולה לא מפסיל. דסכך פסול אינו פוסל כשאינו נגד הכשר. אלא שאינו מכשיר. והכא שאין צריך לתוספות זה שבפסול אין התוספות פוסל ודו"ק]: ג) ועל כן שפיר הקשה הר"ן דאף שהסוכה בעצמה חמתה מרובה אם האילן אינו יותר מהסכך כשר יוכשר כיון דכך הלכה שהסכך פסול כשהוא רק מחצה מצטרף להשלים צילתה של סוכה לבד כשהיא