אבני נזר אורח חיים תקכג

ג) וקשה דאם כן הרי מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. ואם כוונת הר"ן שהלכה למשה מסיני דהיכא דמחצית הסכך כשר אף צל הסכך פסול מצטרף להכשיר. אם כן אזדא לה הוכחת התוספת משם דאין הכי נמי בעושה סוכתו תחת האילן דהיכא דמצטרף סכך פסול הסוכה פסולה. אימא דאפילו בלעדי הסכך פסול צילתה מרובה מחמתה פסולה. ואין לומר דהתוספות לטעמייהו דסבירא להו כשהסכך והאויר למעלה שוים כשר ולדידהו סבירא להו דאין סכך פסול מצטרף בפרוץ כעומד ודלא כמו שצדדנו בכוונת הר"ן. אכתי קשה על הרא"ש ז"ל דלקמן סבירא לי' בשיטת רש"י כשהסכך והאויר למעלה שוים פסול והכא הביא ראית התוספות וסתרי אהדדי: ד) ע"כ נראה לפרש שיטת רש"י והרי"ף והר"ן על פי מה דקיימא לן בשבת זה אינו יכול וזה אינו יכול שניהם חייבים. ובגמרא דשיעור אחד לשניהם וכאילו כל אחד עשה כל המעשה. וכן במשכב הזב שני משכבות תחת המטה ואם ינטל האחד המטה נופלת שניהם טמאים דחשיב כל אחד נשא כל הזב. והכא נמי בסכך כשר ופסול המונחים זה אצל זה בשוה ואם ינטל הכשר הרי חמתה מרובה מצילתה ועכשיו הוא כולו צל. נמצא הכשר עשה רוב הצל. ואף שהפסול עשה גם כן רוב הצל שאם ינטל הפסול נמצא חמתה מרובה והוה לי' זה אינו יכול וזה אינו יכול דחשיב כאילו כל אחד עשה כל המעשה וחשיב כאילו הכשר צילתה מרובה וכן הפסול צילתה מרובה דלא חשיב מצטרף סכך פסול כמו שכתבו התוספות לקמן גבי פירס עלי' סדין. ואין לומר דהוי קדמה האילן לסוכה שהרי השפודין קדמו. דליתא. שקודם שסיכך בכשר הי' הפסול חמתה מרובה. והיכא שבאים ביחד כשרים כמו שנתבאר בסימן הקדום, ואם כן ראיית התוספות והרא"ש שפיר אף לשיטת רש"י. ויותר מזה דמוכח לשיטת רש"י דאפילו הפסול גם כן צילתה מרובה שריא: ה) ולפי מה שכתבתי נראה לפרש קושיית רבינו תם על רש"י שהקשה דהא קיימא לן פרוץ כעומד מותר. ולא ניחא לי' בתי' שכתבנו. משום שהולך לשיטתו דהנה הדין ברור דהא דקיימא לן דזה אינו יכול וזה אינו יכול בשבת חייב דחשיב כאילו כל אחד פעל כל המעשה. היינו דוקא אם דנין על העושה המעשה כמו בשבת על עושה המלאכה ובמשכב הזב על משכב הנושא הזב. אבל אם דנין על הנעשה מכח שניהם הדבר ברור דכשבא מכח הכשר והפסול פסול. והא דומה לחציו עבד וחציו בן חורין דאינו מוציא אחרים כיון שהקול בא מכח עבד ובן חורין. והיינו טעמא דכשר ופסול שוחטין ביחד וזה אינו יכול וזה אינו יכול השחיטה פסולה. אף דכשר כולי מעשה עבד. דמאי חזית דשדית לי' בתר כשר שדי לי' בתר פסול. ודוקא כשדנין על העושה כל חד מאי איכפת לי' בחבירו מה שאין כן בפעולה הנעשית מכח שניהם. [וכבר כתבנו זה בספרנו אגלי טל] ואם כן לכאורה בסוכה כשדנין על הצל הבא מכח כשר ופסול ביחד ראוי לפסול הסוכה. ו) אך באמת הר"ן לטעמי' אתיא שפיר שהוא כתב בריש מכילתין בהא דחמתה מרובה מצילתה פסולה אפילו לר' יהודה אף דלא בעי שיהי' מיצל תחתיו דמכל מקום בעי שיהי' מיצל ודברי הר"ן אלו הם לדידן אפילו לרבנן דלא קיימא לן כר' זירא אלא כרבא ואי לאו משום דירת עראי הי' מכשירים חכמים אף שאינו מיצל תחתי'. ע"כ כתב הרז"ה דלא בעי שיהי' מיצל תחתיו רק שיהי' מיצל. פי' דכשהוא למעלה מעשרים הצל מהסכך הוא חוץ לסוכה שהרי אם הסוכה גדולה מארבע אמות יש בה צל סוכה. נמצא דכשקצרה הצל מהסכך חוץ לסוכה. והנה הדבר ברור דהצל שחוץ לסוכה אינו מעלה ומוריד בסוכה. רק טעמא דמילתא דכל שהסכך מיצל שם סכך עליו ואפילו מיצל חוץ לסוכה סגי. נמצא דברינו הנ"ל נכונים דנמצא שאין דנין כלל על הצל הנעשה משניהם שהרי לא בעינן שיהי' בסוכה צל הסכך. רק על הסכך אנו דנין אם הוא מיצל. והרי חשיב שהסכך מיצל כיון שזה אינו יכול וזה אינו יכול כנ"ל: ז) והנה בריש מכילתין ביארנו בחי' שהתוספות חלוקים על הרז"ה בזה אלא דבאמת בעינן שיהי' הצל בסוכה. אלא שדנין אם הי' החמה עומדת בראש כל אדם עיין שם שביררנו הדברים היטב. אם כן לא שייך להכשירו משום זה אינו יכול וזה אינו יכול וכמו שכתבתי. ושפיר הקשה רבינו תם על רש"י דקיימא לן פרוץ כעומד מותר כשהסכך כשר ופסול בשוה על כרחך כשהסכך והאויר בשוה גם כן כשר. דאם לא כן קשה הא מצטרף. ורש"י בסוכה המדובללת לא סבירא לי' שם דדנין אם החמה עומדת בראש כל אדם עיין שם. על כן שפיר ניחא לדידי' החילוק בין סכך פסול לאויר ודו"ק: ח) איברא דלפי מה שכתבתי דכשהם שוים חשיב כל אחד צילתה מרובה מחמתה על כרחך הא דמקשה לר' הונא ברי' דר"י דאמר פרוץ כעומד אסור לא משום צל דלמטה שהרי חשיב צילתה מרובה אלא משום הסכך דלמעלה. וקשה לרמב"ם דפי' מתניתין כשאין ברוחב השפודין ג'. ואם כן נימא לבוד דהא דלא סגי למעלה בקנה קנה פחות משלשה הוא משום דמכל מקום למטה חמתה מרובה מצילתה והכא דחשיב צילתה מרובה מחמתה שוב נימא לבוד: ט) ואף דהתוספות לקמן (דף י"ט) בד"ה לא כתבו וזה לשונם ועוד קשה דבכל מקום חשבינן אויר פחות משלשה כסתום ולא דמי לסכך פסול פחות משלשה דאין שייך לעשות כסתום בסכך כשר מאחר דיש בו סכך פסול. מכל מקום נראה דלמסקנת דבריהם במה שכתבו דנשאר סברת המקשן לא יהא אלא אויר. דסכך פסול הוא קל וחומר מאויר. ע"כ דבסכך פסול נמי אמרינן לבוד. דאם לא כן מה קושיא מאויר הלא אויר כשר רק משום לבוד [דלמאן דאמר אין לבוד באמצע אויר פחות משלשה פסול באמצע] ובסכך פסול לא שייך לבוד אלא ודאי למסקנא אף בסכך פסול אמרינן לבוד. ואם כן מאי מקשה מדר"ה ברי' דר"י: שוב ראיתי בתשובת חכם צבי סימן נ"ט דפשיטא לי' דלא אמרינן לבוד רק באויר ולא בדבר שיש בו ממש ועיין לעיל מה שכתבתי בת"א סי' ש"ט [ב]: סימן תסב. א) סוכה (דף ט') בתוספות ד"ה הא קמצטרף ואם תאמר כיון דאין התחתונה צילתה מרובה אלא מחמת העליונה הא אמרינן וכו' אבל יש בין זה לזה שלשה פסולה ויש לומר דהא אמר רבא התם דאם