אבני נזר אורח חיים תקכב

כיון שגדול בכמותי כמו הסכך כשר שמפסיק. דבזה אין צריך ללבוד וכמו שכתבו התוס' שם י"ח בד"ה אין לבוד באמצע בהא דאין סכך פסול פוסל בפחות מארבעה אף שמהלך על פני כל הסוכה ואין לבוד באמצע אלא משום דפחות מד' אינו חשוב להיות חוצץ ומפסיק. והכי נמי להיפוך אין הסכך כשר חוצץ ומפסיק בין הפסולים. ואם כן הרי כאן סוכה מהסכך פסול כמו מהסכך כשר. וצריך לומר כמו דמתחילה קודם שסיכך בסכך כשר לא הי' חשוב סוכה ומשום דאין לבוד להחמיר וכנ"ל ולא נעשה סוכה רק אחר כך ובאים ביחד כשר: יב) עוד ראי' דבההיא דפירס עלי' סדין דפי' רבינו תם מפני החמה והנשר שלא ייבש או יפול ויהי' חמתה מרובה מצילתה וכמבואר בספר הישר הטעם דהוי מעמיד בדבר המקבל טומאה. ולכאורה בפשיטות הי' לו לומר אפי' לרבנן המכשירים במעמיד בדבר המקבל טומאה כיון דכל ההיתר משום קדם הסוכה לאילן. והכא קודם הסדין לא הי' סוכה [כיון דעומד ליבש תוך שבעה. וכמו ירקות שאמרו חכמים אדם יוצא בו ידי חובתו בפסח פוסלים בסוכה משום אויר] ואם הי' חשוב סוכה קודם לכן ודאי לא הי' חשוב הסדין מעמיד. אלא ודאי דמתחילה לא חשוב סוכה. ואם כן לא קדמה סוכה לאילן. אלא ודאי סבירא לי' לרבינו תם דכשבאים ביחד גם כן כשר: יג) הנה ביררנו היטב בראיות דסבירא להו להתוס' דכששוים כשר. והסברא לא ידענו. דמה חזית דאזלת להקל להחשב הסכך כשר עיקר. ועוד דכל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו כנ"ל. אבל להנ"ל אות ה' נכון היטב. דעל כרחין הסכך כשר חשוב סכך דאפי' הי' הפסול תחילה גם כן חשוב הכשר סכך דמתקן וכנ"ל. [ואף דלפי האמת פסול משום סוכה שתחת האילן מכל מקום מהני אם ינטל האילן דלא חשוב תעשה ולא מן העשוי כמבואר בפוסקים] וכיון דהכשר סכך. ממילא אין הפסול סכך. דכל שאינו בזה אחר זה כו' ולא הוי סוכה שתחת אילן. כל זה ברור כשמש: יד) ובמ"ש לעיל אות יוד בהא דהמקרה סוכתו בשפודין אפי' הם רבים מהריוח שבנתיים לא חשוב קדמה אילן לסוכה כיון דהאויר מהלך על פני כל השפודין ואין לבוד להחמיר מיושב דברי התוס' בסוגיא דהמקרה אשר לכאורה תמוהים. בהא דמשני שם במעדיף. ופירשו התוס' דמרבה בסכך כשר עד שמכסה השפודין דהשתא הכשר רבה על הפסול ומבטלו. והקשו התוס' על זה דלא שייך ביטול אלא היכי דאינו ניכר. וקשה טובא דהא התוס' לפי שיטתם כיון שהכשר עומד שבו מרובה על הפרוץ לא איכפת לן כלל אם הפסול מתבטל או לא כמ"ש בשמעתין. ובפירס סדין דהיכי דהסוכה מסוככת כהלכתה אין הסכך פסול פוסלו: טו) אך לפי מה שכתבתי לעיל לק"מ דהנה לכאורה הא דאם יש ריוח ביניהם כמותם הוא משום הסכך כשר שנתנו באותו ריוח וכמו שפירש"י. ולרב פפא צריך שיהי' ריוח ביניהם כמותם שלא יהי' הכשר מיעוט מהפסול. אך למאי דמשני במעדיף שנותן סכך כשר יותר מריוח שביניהם. אם כן על כרחין האי ריוח שביניהם לא משום סכך כשר תני לי' שהרי נותן סכך כשר יותר מריוח שביניהם. אלא משום סכך פסול דאפי' ניתן סכך כשר כשיעור דבהכי מיירי מתני'. מכל מקום אם לא יהי' ריוח ביניהם כמותם יפסול. ואי סבירא לי' שאין הסכך פסול פוסל הסוכה כל שיש בסכך כשר כשיעור. אם כן אפי' אין ביניהם ריוח כמותם לא יפסול: טז) ואין לומר דאם אין ריוח ביניהם כמותם הו"ל סכך פסול צילתה מרובה מחמתה וקדמה לסוכה. והיכי דקדם אילן שצילתו מרובה מחמתה לסוכה הא פוסל. דליתא כיון שהאויר מפסיק על פני כולו ואין לבוד להחמיר: יז) על כורחין לפי פירוש זה במעדיף שנותן סכך כשר יותר מהריוח. סבירא לי' דסכך פסול פוסל הסוכה אף שיש בסכך כשר כשיעור. והיינו משום דפוסל כנגדו. ועל כרחין הא דמהני במעדיף משום דמכסה על השפודים ומבטלם ועל כן בעינן ריוח ביניהם כמותם דהשתא לא הוי הפסול צילתה מרובה מחמתה כיון דסבירא לי' פרוץ כעומד אסור. דאי אין ריוח ביניהם כמותם אף דמתחילה לא הי' חשוב צילתה מרובה כיון דאויר מפסיק. מכל מקום לאחר שמילא הריוח בסכך כשר. שוב השפודים בעצמם צילתה מרובה מחמתה דבסכך מפסיק בינתיים אין צריך ללבוד כנ"ל. וכיון דהוי צילתה מרובה מחמתה אינו בטל דחבטן לא מהני אלא באילן שחמתה מרובה מצילתה כמבואר בסוגיין ועל זה שפיר הקשו התוס' דאינו מבטל כיון שניכר. ואי משום דאינו פוסל כיון שיש בכשר כשיעור. הרי לפי שיטה זו אי אפשר לפרש כן כלל במעדיף וכמו שכתבתי והדברים ברורים למבין: סימן תסא. סוכה (ודף ט':) תוס' ד"ה הא קא מצטרף ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצילתה מרובה מחמתה לא מסתבר שתפסל משום צירוף סכך פסול כיון דאי שקלת לי' לפסול אכתי צילתה מרובה וכו' ותדע דגבי מקרה סוכתו בשפודין או באריכות המטה מכשירין כשיש ריוח ביניהם כמותן ולא אמרינן דמצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר דאי שקלת לי' סגי בכשר. וקשה לי דהתינח לפי' ר"ת לקמן כשהסכך והאויר למעלה שוים כשר. אבל לשיטת רש"י והרי"ף דהסכמת הפוסקים כמותם דאם למעלה שוין הן. למטה נעשה חמתה מרובה מצילתה. נמצא דאי שקלת לי' לא סגי בכשר. והדרא קושיית התוס' הא מצטרף וכו': ב) ובאמת ר"ת הקשה לשיטת רש"י הנ"ל דהא קיימא לן פרוץ כעומד מותר. והר"ן פרק ב' כתב עלה דלאו קושיא הוא דכי אמרינן פרוץ כעומד מותר. הני מילי לענין מחיצת שבת ובסכך פסול דכי היכי דאגמרי' רחמנא למשה לא תפרוץ רובא הכי נמי אגמרי' לא תסכך בסכך פסול רובא הא כי הדדי כשירה כו' שאף על גב שהסכך פסול כפרוץ חשוב לענין הכשירא דסוכה שריא אבל באויר אי אפשר לומר כן שכיון שהם שוים מלמעלה האויר רבה מלמטה [וחמתה מרובה מצילתה וסוכה בצל תליא מילתא והרי פרוץ שלה מרובה על העומד עד כאן דברי הר"ן: