אבני נזר אורח חיים תקכא

נמי סוכה שתחת האילן דפסול נמי משום שני סככים אף דפסול נמי משום מצטרף. ובמה שסובר אחיו של מהרש"א דבשאין האילן גבוה אינו פוסל הסוכה שצילתה מרובה. חלק מהרש"א דאם כן למה אמר הש"ס כמה יהי' בין סוכה לסוכה. ולא נאמר כמה יהי' בין סוכה לאילן. אלא ודאי בכל ענין פסול משום מחובר. ולא יקשה מפירס עלי' סדין דהתם משום שקדמה הסוכה לסדין כשר. מה שאין כן כשהאילן קדום פסול משום מחובר בלאו קרא דסוכות תשבו. ועל כן פסול אף באין הפסק. אבל אם הסוכה קדם אינו פוסל אלא כשיש הפסק מקרא דבסוכות תשבו. זה העולה מדברי מהרש"א: ד) והנה במה שחילק בין האילן קדם בין הסוכה קדם. כן איתא להדיא בר"ן וריטב"א בהא דפירס עלי' סדין שכתבו התוס' בשם הרבינו תם דדווקא שלולי הסדין הי' נעשית הסוכה חמתה מרובה. והר"ן והריטב"א כתבו בשמו להדיא הטעם משום דהסוכה קדמה. אך במה שסובר מהרש"א דאילן למטה מי' והאילן קדם פוסל בלאו קרא דבסוכות תשבו. קשה דאם כן איך מיעט הברייתא למעלה מי' מקרא. מה שבאמת אפי' למטה מי' פסול בלאו קרא. ועוד דאיך קרא לי' הברייתא סוכה שתחת האילן. דכשהוא תחת האילן לאו סוכה הוא כלל בעצמותו. דהא פסול אפ' למטה מי' אף דאינו פסול משום סוכה תחת סוכה. על כרחין דבעצמותו לאו סוכה הוא, ועוד דבר"ן וריטב"א כתבו בשם רבינו תם דסוכה שהיא מסוככת כהלכתה שוב אינה נפסלת אפי' משום סוכה שתחת האילן. ולשיטת מהרש"א דאין פסול משום סוכה שתחת האילן אלא למעלה מי'. ובזה אין חילוק בין האילן קדם או הסוכה קדמה. ועל כן סובר רבינו תם דכשהאילן אינו גבוה י' כמו בסדין אם האילן קדם פסול משום סוכה שתחת האילן ובאמת שדברים אלו צריכין ביאור דאם פסול משום סוכה שתחת אילן מבסוכות תשבו. מה נפקא מינה אם הסוכה קדמה או האילן קדם. ומאי שנא מתחת סוכה דאין נ"מ בזה: ה) והנראה לי בזה דהנה עיקר סברת רבינו תם מבואר כההוא דפ"ב דעירובין העושה מחיצה על גבי מחיצה בשבת לא הועיל להחשב מחיצה לדירה. וכן בנכסי הגר לא הוי חזקה. וכן בפ"ב דגיטין כתב על גבי כתב כו' דלאו כלום היא וכתב עליון אינו כתב. ועל כן הכא נמי סוכה שהיא מסוככת כהלכתה. שוב אינה נפסלת בסכך פסול שהניח אחר כך עליו או תחתיו. דאינו חשוב סכך שני דתוספות אותו סכך עצמו הוא כמו במחיצה על גבי מחיצה וכתב על גבי כתב ואם כן אין כאן אלא סכך אחד כשר אבל להיפוך דקדמה אילן לסוכה אין לומר כן דיחשב סכך פסול לבד. ובלא קרא דבסוכות תשבו יפסול כמו בכתב עליון דלא חשיב כתיבה כלל. והכא נמי לא חשיב עשיית סוכה. שהרי כתבו התוס' בגט שכתבו שלא לשמה וחזר והעביר עליו קולמוס לשמה מהני דחשיב כתב עליון כתב משום דכתב עליון עושה לשמה ומתקן על כן חשיב כתב. והכי נמי חשוב הסכך כשר שמניח עליו סכך שמתקן שמתחילה הי' רק סכך פסול ועכשיו כשר. וכמו בגט שבתחילה הי' שלא לשמה ועכשיו לשמה: ו) ומכל מקום מיפסל משום שני סככים שיש כאן סכך פסול שהוא עיקר הסכך מתחילה וסכך כשר דחשיב גם כן סכך. ועל כן אפי' סמוכים זה לזה חשוב שני סככים. ואינו דומה כלל לסוכה על גבי סוכה. דאם אינו מרוחק כשיעור סכך דכשר משום דאחד הוא מה שאין כן בסכך פסול המחובר מתחילה על כרחין סכך אחר הוא שלא מהכשר הסוכה. והוא עיקר הסכך אלא שסכך השני גם כן סכך. ומכל מקום מיפסל משום שני סככים. אבל בסוכה קדמה הסכך פסול שמניח אחר כך לא הוי סכך כלל בפני עצמו. ואי אפשר לחושבו שני סככים. וגם אין לפסול משום דמצטרף עם הסכך כשר שמתחילה ומצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר. כיון שיש בכשר כשיעור: ז) וזה שכתבו התוס' בההיא דפירס עלי' סדין דכשר כמו שפי' לעיל עיין שם. ולכאורה שני דינים הם. דלעיל אפי' באילן קדם לא פסול משום דחמתה מרובה והכא אם האילן קדם באמת הי' פסול. אך לפמ"ש הכל טעם אחד. דהרי בשסוכה קדמה אין האילן סכך בפני עצמה כמו הגבהת מחיצה ע"ג מחיצה. רק תוספות אותו סכך עצמו הוא וכשהי' האילן מתחילה חמתה מרובה מצילתה גם כן האילן בפני עצמו לאו כלום הוא. דהא חמתה מרובה. רק שמצטרף עם סכך כשר. והכל דין אחד דלא פסול כיון דסכך פסול לא הוי סכך בפני עצמה וסכך כשר יש בו כשיעור: ח) וראי' לפירוש זה דהנה יש להסתפק לשיטת רבינו תם דמחלק בין האילן קדם וכו' מהו הדין כשהם בבת אחת. ולכאורה יש לפסול דקיימא לן כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. אך מהתוס' מוכח להדיא דכשר. א' הראי' שהביאו מההוא דהוצין יורדים. ושם הסכך שלמעלה מעשרים ודאי צילתה מרובה [והשתא לא סבירא להו לחלק בין סכך שלמעלה מעשרים לסכך פסול. דאם כן לא הי' ראי' כלל] ועל כרחין משום שבאים בבת אחת כשר. גם הראי' שהביאו מהמקרה סוכתו דכשר משום דאי שקלת לי' סגי בכשר. לכאורה תמוה דשם הפסול גם כן צילתה מרובה דאי שקלת לי' לכשר סגי בפסול דשניהם שוים. ושם הסכך פסול קודם ויפסול: ט) וצריך לומר דהנה לקמן (דף י"ח) פליגי, אם יש לבוד באמצע אי אין לבוד באמצע ובתוס' שם הקשו דאם כן סוכה שצילתה מרובה מחמתה תיפסל עד שיהי' מעובה. ולאו פירכא הוא דהכא מיירי כשהאויר מהלך על פני כולה והסיכוך נחלק לשנים עיין שם. והנה בדף י"ז סוף ע"א דאם אין בשני הפסולים ארבעה ואויר פחות משלשה מפסיק ביניהם דאין האויר משלימו לארבעה במה שהוא כסתום מחמת לבוד דאין לבוד להחמיר: י) ולפי זה נראה דהא דאמרינן כשהאילן צילתה מרובה מחמתה ואחר כך סיכך תחתיו פסול היינו כשאין מיעוט חמה שבאילן מהלך על פני כל האילן דבזה אף דלא אמרינן לבוד חשוב סכך שלם כמו למאן דאמר אין לבוד באמצע. מכל מקום מהני צילתא מרובה כדברי התוס' שם. אבל בהא דהמקרה סוכתו בשפודין שהריוח שבינתיים על פני כל הסוכה כיון דאין לבוד להחמיר. אם כן לא חשיב האילן סוכה ודו"ק: יא) ואכתי קשה דאחר כך כשמניח הסכך כשר שוב הסכך פסול לבד גם כן סוכה