אבני נזר אורח חיים תקכ

י"ג סוף ע"ב) דמה שמניח על גבי סוכה לא חשיב שינוי מעשה. ואין לומר בשעשה בהם שינוי קודם. דאם כן הי' קונה בשינוי ולא מפסיל משום גזול: טו) וכן מוכח ממסכך ברשות הרבים דפסול לר' אליעזר משום סוכה שאולה או גזולה. ועל כורחין קרקע הסוכה נמי קרי סוכה [וכן מוכח מסוכה על גבי סוכה דכשאין קרקע עליונה יכולה לקבל כרים וכסתות אלא על ידי הדחק עליונה פסולה לר' יהודה דדירת קבע בעינן עיין ר"ן ריש סוכה. ואי קרקע סוכה לא חשיב סוכה יהי' דינו כמו דפנות דלא בעינן בהו קבע לר' יהודה כדאיתא בסוכה (דף כ"א סוף עמוד ב') יע"ש. אלא ודאי קרקע סוכה חשיבה סוכה] ונאסרת גם כן. ולפי סברת כבודו אם לא יאסר לא יצא ידי חובתו. ואם כן אמאי כשר לרבנן הא אינו יכול לאסור של רבים כדאיתא בעבודה זרה (דף נ"ט.) מים של רבים אינם נאסרים: טז) ועל כורחין לומר דלאו משום קידוש הוא המצוה שהרי אינה צריכה קידוש כלל. רק העשיי' גופה מצוה הוא מדכתיב חג הסוכות תעשה חשיב העשי' מצוה. ויש להוסיף בה דברים. דהנה בתוספות שבת (דף כ"ה) בנר של שבת. כתבו דאף שאם הי' דולק ועומד לא הי' לו לכבות ולהדליק לשם מצוה. מכל מקום כשמדליק חשיב מצוה ומברך עליו ומדמים לכסוי אף שאם כיסהו הרוח אינו חייב לגלותו ולכסותו. וכן נולד מהול אין צריך להטיף דם ברית. מכל מקום חשובים כסוי ומילה מצוה יעוין שם. ועל כורחין הא דחרישה לאו מצוה הוא משום שאם מצא חרוש אינו חורש. היינו משום דחרישה לא הוי רק הכנה: יז) ומה שהקשה מה זה דוקא לאחר יום הכיפורים ולא בהגיע שלשים יום קודם החג. לא קשיא דתוך שלשים קודם החג אינו מצד עצמות הזמן רק משום סמוך לחג. וכל מה שהוא יותר סמוך לחג החיוב יותר. וממילא המצוה יותר. ומבואר בפוסקים ללוש המצות לאחר שנאסר חמץ. ואם חל ערב פסח בשבת. ללוש בליל יום טוב משום חביבה מצוה בשעתה. וכבר כתבתי בשם חכם צבי דכל ליפות המצוה לית בי' משום אין מעבירין. והכי נמי לעשות הסוכה סמוך לחג בפרט לאחר יום הכיפורים כמו שיבואר. לית בי' משום אין מעבירין. אבל אחר יום הכיפורים מילתא אחריתא הוא. דמפורש בדברי חז"ל במדרשות דמצוות לולב מחמת מחילת עוונות ביום הכיפורים. וכן מצוות סוכה במדרש הזוהר בכמה מקומות. בפרט ברעיא מהימנא בענין תקיעות שנרמז בפסוק ויסע עשו לדרכו שעירה ויעקב נסע סכותה. אם כן חיוב עשיית סוכות חל בעצמותו במוצאי יום הכיפורים. ושפיר יש בו משום אין מעבירין: יח) מה שהקשה בהא דפסק רמ"א דאין אומרים מזמור לתודה בערב יום הכיפורים והתבואת שור הוסיף דכל הקרבנות הנאכלין אין מביאין בערב יוהכ"פ. והקשה כבודו מהא דשבועות (דף ח'.) דמקשה הש"ס בר קרבן הוא. ומשני דאתיידע לי' סמוך לשקיעת החמה עיוהכ"פ. ולהתבואת השור הנ"ל אפילו אתיידע לי' אתמול סמוך לשקיעת החמה הא אי אפשר להביא החטאת בערב יום הכיפורים. תמיהני דהא שם קאי אליבא דר' שמעון עיין שם. ואיהו סבירא לי' בפרק ח' דזבחים ובפרק ג' דמעשר שני מביאין קדשים לבית הפסול. ומה שכתב עוד דלמה יחשב מביאו לבית הפסול הא גם ביום הכיפורים יכול להאכילו לקטני זכרי כהונה. ליתא דמכל מקום חשיב ממעט באכילה ומביאו לבית הפסול במה שאין גדולים יכולין לאכלו. כמו דאיתא בפרק ג' דמעשר שני דאסור ליקח תרומה בכסף מעשר שני דממעט באכילה אף דלית בי' משום נותר. וכל שכן בנידון דידן. ועוד דאסור להאכיל קדשים לקטנים ביום הכיפורים דילמא אתי למיסרך כדאיתא בעירובין לענין כוס של ברכה: יט) מה שהוקשה לו בשעיר חולה מרכיבו על כתיפו. הא חולה פוסל בשעיר המשתלח כמו כל פסולים בעל מום מחוסר זמן, לא קשה מידי דאינו פוסל רק קודם מתן דמו של חבירו לר' יהודה. או קודם ודוי דברים לר"ש שעוד צריך לעמוד לפני ד' דהא בגמ' יליף זה מדכתיב יעמד חי לפני ד' עד מתי יהא זקוק להיות חי עד מתן דמו של חבירו. אבל לאחר שניתן לשלוח אינו פוסל בו שום דבר: כ) מה שהוקשה לו בזקן ממרא שנחלק בלולב או בשופר דכתב רמב"ם דפטור דאינו מביא לידי כרת. הא נפקא מינה בפרוטה דרב יוסף וצדקה שיעבוד ממון יש בו. ונפקא מינה אם קידש אשה בממון. ליתא דצדקה אין בו שיעבוד ממון אלא כל זמן שהעני צריך לצדקה. ואם כן ממה נפשך אם צריך העני אחר כך לריפתא מחוייב מכח אחר כך ואם אינו צריך עוד אין גובין מנכסיו מחמת שנתחייב אז וכמו עבר הרגל ולא חג אינו חייב באחריותו ולא אמרינן אשתעבד נכסי: ידידו הדו"ש הק' אברהם. סימן תס. בדין העושה סוכתו תחת האילן. א) שיטת התוספות (דף ט':) בד"ה הא קמצטרף דכשהסוכה צילתה מרובה מחמתה שוב אינה נפסלת בסכך פסול כיון שיש בכשר כשיעור. ומכל מקום כשהאילן גם כן צילתה מרובה מודים התוספות שפסול. כדמוכח מדהקשו אהא דלא משני כגון שבלא הפסול צילתה מרובה בכהאי גוונא מחלק רבא בין האילן צילתה מרובה דבזה פסול. וכן כתב הטור בשם התוספות דאם האילן צילתה מרובה פסול בכל ענין: ב) ועיין במהרש"א שהקשה מדברי התוספות לקמן בפירס עלי' סדין שכתבו דדוקא שבלא הסדין היתה חמתה מרובה שהחמה הי' מייבש. או מחמת הנשר שהי' נופל מהסוכה והי' נשאר הסוכה חמתה מרובה. הא לאו הכי הי' כשר. ואף דהסדין צילתה מרובה אלמא דכשהכשר צילתה מרובה תו לא אכפת לן אם הפסול נמי צילתה מרובה. ואחי מהרש"א רצה לתרץ דהכא מיירי כשיש הפסק בין סכך הסוכה לאילן דפסול משום שני סככים. והביא ראי' לדחות כריב"א שכתב דאפילו הסוכה צילתה מרובה והאילן חמתה מרובה הסכך פסול פוסל כנגדו. דאם כן בסוכות תשבו למה לי לפסול סוכה שתחת האילן תיפוק לי' דפוסל כנגדו: ג) ומהרש"א דוחה דבריו דאם כן למה לא הביאו התוספות זאת הראי' לדבר הם. אלא ודאי משום דאיצטריך קרא לסוכה תחת סוכה נקט