אבני נזר אורח חיים תקיח

ד) ולפי מה שכתבתי נראה לי דין חדש שאם נתפזר הקטורת מן הכף אשר לכאורה בזה פשיטא דכשר שגם בבהמה כהאי גוונא כשר. ולדידי בזה פסול כיון שאינו מוכן להקטרה מכלי עד שיחזיר לחפניו דקיימא לן חופן וחוזר וחופן. והא דלא מבעיא לי' להש"ס רק בנתפזר ממלא חפניו ולא בנתפזר מן הכף משום דבזה פשיטא שפסול. ולא מבעיא לי' אלא בנתפזר ממלא חפניו שאם הי' אפשר בלא כף הי' כשר להקטיר מהחפניים. אבל כשהוא בכף שפסול אם יקטיר בכף דקיימא לן חופן וחוזר וחופן פשיטא דפסול. וכף זה כצואר בהמה דמי. דמשום שפסול אם יזרקנו מצואר אם נשפך ממנו פסול. הכי נמי כיון שפסול להקטיר מכף עד שיחזירנו לחפניו אם נתפזר ממנו פסול: ה) שוב ראיתי דמה שכתבתי דנתפזר מכף על הרצפה ודאי פסול כיון שפסול להקטיר מן הכף [רק כשמחזירו לחפניו דקיימא לן חופן וחוזר וחופן] ודאי רצפה פוסלתו. ליתא דאם תמצא לומר חפניו ככלי שרת דמי. הרי כבר נראה להקטיר. ושוב אף שאחר כך אינו יכול להקטיר מכלי שהוא בו אין רצפה פוסלתו. ודומה לנשפך מכלי על הרצפה ואספו כשר או נתנו לכלי חול מחזירו לכלי שרת וכשר. ולא אמרינן כיון דכשהוא ברצפה או בכלי חול אינו ראוי להקטרה. שוב הרצפה וכלי חול פוסלתו רק כיון שפעם אחת הוכשר לזריקה כשר. הכי נמי כיון דכשהי' בחפניו חשוב נראה להקטרה [לפי הצד דידיו ככלי שרת דמי. דמה שנותן לכלי שרת אינו משום חובה. רק משום דלא אפשר] אין הרצפה פוסלתו. רק כך ראוי לומר דעל כן לא מבעיא לי' בנתפזר מכף. כיון שכל האיבעיא נצמח מנתפזר מחפניו. דאם תמצא לומר כשר שוב אין הרצפה פוסלתו. ואם תמצא לומר מחפניו פסול פשיטא שאין כלי שרת מכשירו. כיון דמכלי שרת פסול להקטירו עד שיחזירנו לחפניו. על כן לא מבעיא לי' אלא בנתפזר ממלא חפניו: ידידו עוז הדוש"ת באהבה רבה הק' אברהם. סימן תנט. הלכות סוכה ב"ה אור ליום ה' בראשית תרח"ם לפ"ק שלום לכבוד ידידי רב חביבי הרב הגדול חו"ב אוצר בלום כל רז לא אניס לי' כש"ת מו"ה יואב יהושע נ"י: א) יקרת מכתבו הגיעני בחול המועד. והרבה להשיב על מה שדרשתי שיען ששבת בינתיים. בין יום הכיפורים לחג הסוכות. מחוייבין לעשות סוכה קודם השבת. דחשיב מעביר על המצוות. כיון ששבת בינתיים. שאינו ראוי לעשות סוכה. הנה קודם השבת ואחר השבת שני זמנים חלוקים. וכשמעביר מזמן לזמן חשיב מעביר וכמו במגילה (דף ו') למאן דאמר קורא באדר ראשון כשממתין עד אדר שני חשיב מעביר כשמעביר מי"ד שבראשון עד י"ד שבאדר שני. והיינו משום שימים שבינתיים אינם רצויים לקריאה. האומנם שברמ"א סס"י תרכ"ה משמע דלעולם חשיב מחמיץ המצוה אפי' אין שבת בינתיים. [ואין מעבירין על המצוות הא ילפינן מושמרתם את המצות אל תקרא המצות אלא את המצוות מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה כמו שפרש"י יומא דף ל"ג. מגילה דף ו' וכן ממ"ש הרא"ש גבי פדיון הבן לפדות תיכף ביום ל"א שלא יחמיץ המצוה. לעניות דעתי זה רק לחומרא ועיין רש"י בכורות (דף מ"ט ) ד"ה עד שיאמרו לו. אבל בשבת בינתיים כך הוא מעיקר הדין. ורו"מ השיב בזה הרבה. והנה רוב תשובתו הם על מהרי"ל בעצמו אך באמת הדברים כראוי מוצקים ואשיבהו אחת לאחת: ב) מה שכתב דמדברי מהרי"ל שכתב דמוצאי יום הכיפורים יעשה הסוכה מיד אפילו הוא ערב שבת. מבואר דעל כל פנים חמיר מחול. אני כך פרשתי דברי מהרי"ל. לא מבעיא אם חל מוצאי יום הכיפורים באמצע השבוע שיעשה הסוכה מיד בכדי שילך מחיל אל חיל ומשום זריזין מקדימין למצוה. אך אפי' חל בערב שבת דצריך להכין לשבת כדכתיב והכינו את אשר יביאו ובשבת (דף פ"ח) גבי מתן תורה בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן בששי לא הי' לו פנאי משום כבוד שבת. מכל מקום יעשה הסוכה מיד דמצוה הבאה לידך כו' דכיון דשבת מפסיק חשיב מחמיץ. ומכל מקום הדין יש לפוטרו משום עוסק במצוות שבת שקודם לסוכות. מכל מקום הורה מהרי"ל לזרז עצמו לעשות זה וזה. אך בשנה הזאת שמוצאי יום הכיפורים ביום ה' חיוב גמור לעשות הסוכה ביום ה': ג) ומה שהקשה מראי' וחגיגה שאם לא הקריב בראשון והקריב בשני לא הוי רק מגונה ולא עבר על עשה דמצוה הבאה לידך דכל רגל שבת בתוכו. וכן בכל הקרבנות שיוכל לשהותו עד הרגל. ועוד כתב שגם גוף הדבר תמוה בעיניו מאוד. דשבת יהי' נקרא מפסיק. כיון דאינו זמן פטור רק משום איסור שבת. וכמו מעקה דלא נקרא מצוות עשה שהזמן גרמא מכח איסור שבת עד כאן דבריו: ד) הנה בקושיות אלו נעלם מכבוד תורתו משנה שלימה דכריתות (דף ז':) גבי מפלת אור לשמונים ואחד דבית שמאי פוטרין שלא יצאתה לשעה שראוי' להביא קרבן. והשיבו בית הלל מהמפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת וחזרו בית שמאי והשיבו דשבת אף על פי שאינו ראוי לקרבן יחיד ראוי הוא לקרבן ציבור עיין שם. והנה מוכח מתשובת בית הלל דמה שלאו זמן מצוה מחמת האיסור חשיב לאו זמני'. וממה שחזרו בית שמאי והשיבו. מבואר דמשום שראוי לקרבן ציבור חשיב זמן מצוה אף בקרבן יחיד. ועל כן לא קשה מידי מחגיגה ושאר קרבנות דכיון דשבת ראוי' לקרבן ציבור חשיב זמן חגיגה וקרבנות. אבל בסוכה דשבת לא חזי לעשות סוכה לא חשיב זמני': ה) ומה שהקשה ממעקה שתחשב זמן גרמא משום שבת. לא קשה מידי דבמעקה מצוותה עלי' גם לאחר עשי'. שהרי אם נפלה המעקה צריך לחזור ולעשותה ומתקיים המצוה גם בשבת ולא דמי למילה שהקשו התוספות בקידושין (דף כ"ט.) דיחשב זמן גרמא שאינו בלילה אף דכל שעה הוא נימול וגם בלילה. דשאני התם דמשוך פטור לחזור ולמול על כן לא חשיב המצוה רק בשעת מילה. וכן כתבו התוספות שבת (דף קל"א)