אבני נזר אורח חיים תקיז

שיהי' כשר אחר כך יוכשר אף עכשיו דאין מחוסר זמן לבו ביום. דהתינח לפרש"י בגוף דבר שלא נאמר בה חוקה שחסר לה דבר שנאמר בה חוקה. אבל לריטב"א שאין פסולו רק משום שעשה שינוי בעבודת פנים, ועל כן גם מאוחר שהקדים פסול. והתם נמי השינוי באשם ואפסול דאשם לא שייך תירוץ זה כלל עיין שם [הנה אמר המגיה שמעתי מפיו הקדוש זצללה"ה שעוד לו לבאר דברי התוס' שבועות ויותר לא אמר לי אז דבר. חשבתי שרשם על ספר חפשתי ולא מצאתי. ונחזי אנן. ומצאתי לתוס' שבועות (דף ח:) ד"ה לטומאה שכתבו דהא דלא קאמר דנפקא מינה להיכא דלא עבד פנימי כדקאמר לעיל [מינה נפקא מינה להיכא דלא עבד חיצון] דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון עד כאן לשונם וקשה תיפוק לי' דאי לא עבד פנימי הוא מעכב על החיצון ואי אפשר לעשות חיצון. משמע לכאורה דלא מעכב אלא כששניהם פנימיים. איברא דכד דייקית מוכרח שדעתם דבכהאי גוונא נמי מעכב. דלכאורה קשה בדבריהם שכתבו דאי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון. אימא דגם שעיר המשתלח ליכא. ואם כן אי אפשר לעשות הפנימי ועל כן עושין החיצון. ועל כרחך לומר דמה שכתב דפנימי קרב קודם חיצון ואי ליכא אלא חד יעשו פנימי ולא חיצון. הכוונה משום דהפנימי שצריך לקרב קודם מעכב על החיצון. אולי זה הי' כוונתו זצללה"ה. אחר כתבי זה מצאתי בספר מעין החכמה שהביא דברי התוס' הנ"ל והקשה עליהם כנ"ל דאימא דגם שעיר המשתלח אין לו. ויצא לידון בדבר החדש עיין שם. ובגליון הספר מצאתי כתיבת יד כ"ק אבי זצללה"ה וזה לשונו במח"כ לא קשה מידי דכתב הרמב"ם פ"ג מהלכות עבודת יום הכיפורים שעיר החיצון שהקריבו קודם עבודת היום לא עשה כלום. ואם כן אם אין שני שעירים להגרלה ולא מקריב פנימי גם חיצון לא יקריב עד כאן לשונו. הרי שדעתו זצללה"ה לפרש דברי התוס' משום עכבה וכמו שפרשתי]: לד) נשוב לדינא לדעת הריטב"א יומא דחצי עבודה אינו כדאי לעשות שינוי בעבודת פנים. הכי נמי הדין בתפילין ומזוזות דפסול בהו שלא כסדרן חצי אות הראוי לכתוב מאוחר וכתבו מוקדם לאות הראוי לכתוב מוקדם אינו כדאי לעשות שינוי באותיות השלימות ואף דלריטב"א מוכח דלחצי עבודה נמי נאמר בה חוקה מדמעכב בהקדים דם הפר להגרלה לר' נחמי' והכי נמי בחצי אות הוא עצמה פסול בה שלא כסדרן ואף דהפרמ"ג בה' תפילין סי' ל"ב כתב הדברים ולא חצי דבר ליתא דהא והיו הדברים שכל הדברים צריכין להיות כסדרן לא יחסר אף חצי דבר. ולשון המכילתא ואם לא כתבן כסדרן יגנזו [ובתוס' שלנו הגירסא ואם כתבן שלא כסדרן] וכיון דדברים כל הדברים אם לא כתב כל כדברים כסדרן יגנזו]. מכל מקום יש היתר כיון דחצי אות בגט אינו כלום רק בסת"ם שכל קוץ וקוץ יש בו ענינים. מכל מקום לא עדיף מקוץ שמאלי לר"ת דמעכב מכל מקום לא פסול שלא כסדרן כמו שכתבנו בתשובה חלק א' סי' ט' וסי' יוד באריכות אך לפי הכרעתינו דלא כריטב"א יומא רק כריטב"א יבמות דמפורש בדבריו שאף מה שחצי מצוה אינה רק שירי מצוה אם הקדימה דבר שמעכב בה כסדרן פסול. אם כן גם חצי האות המאוחרת שהקדימה לאותיות שלימות המוקדמות פסולה. סימן תנח. להרה"ק מוהר"מ שליט"א האבד"ק פילץ א) אשר הוקשה לכת"ר בתוס' יומא (דף מ"ח) ד"ה או דילמא שהקשו תפשוט דידו כצואר בהמה דמי דאי ככלי שרת דמי למה לי כף כלל. הלא יוכל להניח על גבי חפניו את המחתה וכי מפי לפניי ולפנים יניח הקטורת ליפול מחפניו על גבי רצפה. ואחר כך יניח המחתה על הרצפה ואחר כך יקח הקטורת בחפניו ויקטיר והוקשה לכבודו דאפי' כצואר בהמה דמי הלא יכול להניח הקטורת בכלי שרת ואחר כך יחזרנו לחפניו ויניח המחתה על גבי חפניו ויכניס כנ"ל עד כאן דבריו: ב) הנה יותר יש להקשות לפי דברי הריטב"א שכתב לפרש האיבעיא וזה לשונו כיון דסוף סוף בכלי הוא נותן וידו כצואר בהמה עיין שם. הנה דטעם ידו כצואר בהמה משום דסוף סוף בכלי הוא נותן. [ודבריו מוכרחים מהא דזבחים (דף צ"ב:) בחטאת העוף נשפך [מצואר] על הרצפה ואספו מהו אצרוכי הוא דלא אצריכי' רחמנא כלי שרת והלכך אוספו וכשר. או דילמא מפסל פסל בי' כלי שרת והלכך אוספו ופסול. ופרש"י דלא אצרכי' כלי שרת וצואר דידי' במקום כלי שרת. ולא מבעיא לפסול רק אם נאמר דפסול בי' כלי שרת וכל שכן רצפה. אבל אי לא אצרכא רחמנא כלי שרת פשוט דצואר בהמה ככלי שרת דמי. ואם כן בקטורת דלא אצרכא רחמנא כלי שרת פשוט דידיו ככלי שרת דמי. ועל כורחן כפירוש הריטב"א דאיבעיית הש"ס משום דסוף סוף בכלי נותן] ואם כן לפי קושיית התוס' דאפשר שלא בכלי יקשה קושיית התוס' אף אם ידו כצואר בהמה דמי. דכל הטעם ידו כצואר בהמה ופסול משום שצריך ליתנו בכלי משום דלא אפשר. אך לפי קושייתם דאפשר שלא בכלי שוב ידיו ככלי שרת דמי דגם צואר בהמה אם אפשר שלא בכלי נמי ככלי שרת דמי כנ"ל: ג) אך נראה דהסברא דסוף סוף בכל הוא נותן על כן הוא כצואר בהמה ופסול. דכל החילוק שבין נשפך מכלי על הרצפה דכשר בין מצואר בהמה על הרצפה דפסול. משום שדם שבכלי כבר הדם מוכן לזריקה מכלי זה. אבל צואר בהמה אי אפשר לזרוק מצואר. ועל כן חטאת העוף שמזה מגוף העוף וכבר הדם במקום שממנו הוא מזה ככלי שרת דמי. ובקטורת שאינו מוכן להקטרה עד שיתן לכלי. אף דמסקנא חופן וחוזר וחופן ומחפניים הוא מקטיר מכל מקום אינו מקטיר ממלא חפניו שבתחלה שצריך ליתן תחלה בכלי ועל כן אי כצואר בהמה דמי פסול. רק אי ככלי שרת דמי ולא איכפת לן מה שעדיין אינו במקום מוכן להקטרה כשר. ועל כן אף לפי קושיית התוס' שיקטיר על ידי שיפול הקטורת מחפניו על גבי רצפה. סוף סוף אינו ראוי להקטיר ממלא חפניו שבתחלה. שצריך שיפול תחלה על הרצפה. ושוב חפניו לאו ככלי שרת ורצפה פוסלתו אלא אי אמרת דככלי שרת דמי לא אכפת לן וכשר על כן הקשו התוס' קושייתם. אבל אי אמרת כצואר בהמה דמי כל מקום שאיננו במקום שראוי משם להקטירו פסול. ולפי זה שוב לא קשה קושיית כת"ר אפי' אי כצואר בהמה דמי שיתן תחלה בכלי שרת ויחזיר לחפניו. דסוף סוף לא יוכל להקטיר עד שיפול תחלה על הרצפה: