אבני נזר אורח חיים תקטז

הוא אינו עושה שינוי בעבודת פנים. וכיון שכן אין לנו לעשות חילוק מסברא בין דבר שאיחר הוא עבודת פנים בין דבר שהקדים. שכל הראי' לחלק בזה הוא מהקדים דם הפר להגרלה. והרי לפי סברא זו אין ראי' משם: כו) אך זה אינו דע"כ גם לר' אליעזר דרקיקה מעכב הקדים רקיקה לחליצה כשירה. שהרי לעיל אמר דלר' אליעזר דאמר רקיקה מעכבא יבמה שרקקה נפסלה מאחין אליבא דרבי דאמר שני דברים המתירין מעלין זה בלא זה, ואי רקיקה דמקמי חליצה לא מהניא לר' אליעזר וצריכה לרוק פעם אחרת. אם כן רקיקה ראשונה לאו מתיר כלל ולמה נפסלה. אלא ודאי אף אליבא דר' אליעזר דקאי ככה גם ארקיקה אין כסדרן מעכב. ולר' אליעזר אי אפשר לומר הטעם משום דרקיקה שירי מצוה דלדידי' עיקר מצוה הוא. וגם אין לומר משום דרקיקה חצי מצוה ואינה כדאי לעשות שינוי בחליצה כל המצוה. דהא לר' אליעזר גם חליצה אינו רק חצי מצוה. וע"כ טעמא לאו משום הכי הוא. ואין ראי' לריטב"א מסוגיא דיבמות (דף ק"ה.) הנ"ל: כז) וראיתי לריטב"א יבמות שעמד בקושיא זו וז"ל כסדרן לא מעכב. ואף על גב דכל היכי דכתיב בה ככה עכובא הכי גמירא לה שאין עיכוב בסדר אלא במעשה לר"א או במעשה באיש לר' עקיבא עד כאן לשונו. ומדאיצטריך לומר דגמירי לה [היינו שמקובל מפי משה רבינו עליו השלום כמו שכתב הרמב"ם בספר המצוות ובהקדמה לסדר זרעים שיש שם דינים מקובלים ממשה] משמע דבשעה שחיבר הריטב"א על יבמות לא הוה סבירא לי' סברא דחצי מעשה אינו עושה שינוי ומידי דלא מעכבא אין עושה שינוי [ומצינו בראשונים שמתחלפין בפירושיהם ממסכת למסכת. ואף בחדא מס' כמו שכתב מהר"ל ז"ל בגור ארי' פרשת משפטים פסוק כי הוא זה על רש"י דהרבה פעמים חוזר מפירושו בחדא מסכת]. דאין לומר דהוצרך לזה לר"א. דהא מסיים או במעשה באיש לר' עקיבא. מבואר שגם לרע"ק הוצרך לומר כן דגמירי לה. ולפי שיטת הריטב"א יבמות הנ"ל מוכח מהא דדם הפר מקמי הגרלה כשר כשיטת רש"י דאין עיכוב אלא בעבודת פנים שאיחר. ועל כן הוקשה לו כיון שהחליצה שאיחר נאמר בה ככה הרי הקדים הרקיקה לדבר שנאמר בה ככה וחסר לרקיקה דבר שנאמר בה ככה ותפסול הרקיקה אף שהרקיקה בעצמה אף חצי מצוה אינה ואינה מעכבת. מכל מקום כיון שחסר לה דבר שנאמר בה ככה תפסול. וכיון שהריטב"א מתחלף בדבריו ולא ידענו הי דאחריתא די בזה הכרעה לפסוק כרש"י: כח) ובאמת כי יש לדחוק בריטב"א שלא יסתרו דבריו ביבמות לדבריו ביומא. והא דקאמר דגמירי גם לר' עקיבא מאחר דלר"א צריך לומר דגמירי. למה נעשה פלוגתא במה שקיבל ר"א ודאי גם רע"ק קיבל כך. רק לר"א הוא כהלכתא בלא נודע לנו הטעם, ולר' עקיבא ידענו הטעם משום דרקיקה שירי מצוה אינה כדאי לעשות שינוי בחליצה. ועל כרחך כיון דלרע"ק יספיק טעם דגמירי למה יחדש בדרע"ק טעם אחר. וע"כ אף הנמוקי יוסף שדבריו הם רק להלכה והי' יכול לומר הטעם משום דרקיקה שיורי מצוה כתב טעם דגמירי שמספיק ודאי. כיון דלר' עקיבא נמי גמירי שלא יחלוק על ר' אליעזר בקבלתו וחדא מתרי טעמי נקט: כט) אך נראה דמגופא דגמ' שמעי' דשירי מצוה שלא נאמר בה חוקה אם הקדימה לגוף מצוה שנאמר בה חוקה פסול השירי מצוה הזה. שהרי המקשן [הוא ר' אבא] הקשה והא בעי' כסדרן. וכי תירץ לו [ר' אמי] לא קיבלה וסבר דחוי מדחי לי' היינו שחשב שר' אמי רוצה לבטל משום גזירה דיאמרו רקיקה לית בה מששא היינו גוף מצוות רקיקה. ודחי לי' כסדרן לא מעכב] עד שמצא ברייתא דתניא כר' אמי. נמצא מוכח מר' אבא דשירי מצוה שהקדימה לגוף מצוה שנאמר בה ככה או חוקה מעכב. ומר' אמי וברייתא דתניא כוותי'. אין ראי' דפליגו על יסוד זה: דהא גם לר"א דרקיקה מעכבת ונאמר בה חוקה. מ"מ כשר שלא כסדרן כנ"ל. ועל כרחך דהכי גמירי כמו שכתבו הריטב"א ונמוק"י. וגם לרע"ק יספיק טעם זה. וכיון דאין חולק על ר' אבא ביסוד זה ודאי נקטינן כוותי'. וקם דינא דאפי' שירי מצוה שלא נאמר בה חוקה שהקדימה לעיקר מצוה שנאמר בה חוקה שפסולה חצי מצוה ההוא: ל) על כן נראה יותר כי הא דיבמות דאחריתא. וכי מטא למס' יבמות וראה סוגיא דשמעתא מוכח דאף שירי מצוה שהקדימה לדבר שנאמר בה חוקה פסול. חזר מהא דיומא. דסוגיא דיבמות הא מוכח כשיטת רש"י לגמרי: לא) ועוד דעיקר סברת ריטב"א דהגרלה אינה עבודה שלימה. לא ירדנו לה. דאף ששעיר זה סופו לעזאזל ושילוח השעיר לעזאזל לאו עבודה הוא. מ"מ הרי הוא צריך לו לעבודת פנים הוא השעיר פנימי גם כן. ואם מת שעיר המשתלח בין שחיטת שעיר הפנימי לזריקתו ישפך הדם. ועוד דאף שסופו לאו עבודה לא יתחייב מזה שמעשים הקודמים לאו עבודה. והרי קביעות הנרות במנורה והנחת שמן ופתילה עבודות נינהו אלא שאין זר חייב עליהם מיתה דלאו עבודה תמה נינהו. ומכל מקום חייב עליהם מלקות אף דסופם הדלקה דלאו עבודה הוא. ובתוס' נמי משמע דהגרלה כולה עבודה לפי מה שצדדו (דף נ"ז:) ד"ה כלה דלא נאמר חוקה אלא על מעשה שלם אם כן מדפסול הקדים מתן פר להגרלה לר"נ [ולר"י כשר כבש"ס (דף מ') כמובא לעיל באריכות] מוכח דהגרלה עבודה שלימה. וא"ל דתוס' לא כתבו רק מעשה שלם. אבל לא עבודה ואף דלאו עבודה שלימה נאמר בה חוקה. ליתא מאחר שמפורש בש"ס דאמידי דלאו עבודה לא נאמר בה חוקה. כך לי חצי עבודה כמו חצי מעשה, מכל הני טעמא נראה להכריע הלכה כרש"י וכפי' הא' שבתוס' ישנים ברש"י: לב) שוב ראיתי הנמוק"י בפי' הלכות הרי"ף כתב גם כן כדברי ריטב"א וזה לשונו לא מיעכבא. ואף על גב דכל היכי דכתיב ככה עיכובא הכי גמירי לה הכא שאין עיכוב בסדר אלא במעשה. ומבואר שגם להלכה דקיימא לן רקיקה לא מעכבא צריך לחדש דגמירי לה. והנה גם הנמוק"י דבתרא הוא מסייע להכרעתינו ולפיסקא דידן: לג) ועוד דלריטב"א יומא יקשה מהא דמנחות (דף ה'. ) שהקשינו לעיל אות ואו. ולשיטתו אין ליישב כמו שכתבתי לעיל אות ח' דקושיית ש"ס דמשום