אבני נזר אורח חיים תקטו

על כן לא מהני הא דצורך פנים לפסול משום זה הוא עצמו. דבעצמו עבודת חוץ הוא וכשירה. וממילא נעשה צורך פנים. ולא מהני רק לפסול המאוחרת שהקדימה לצורך פנים זה. ואם כן אין נפסול החפינה עצמה משום דצורך פנים. הלא בעצמה עבודת חוץ וכשירה. וממילא נעשית צורך פנים: יח) אך הנראה לי בכוונת רש"י בחפינה צורך פנים על פי הירושלמי הכל מודים שאם הוליכן אחת אחת רוצה לומר המחתה לבד והכף לבד] כיפר אלא שהוא עובר משום הכנסה יתירה. והשתא אם הוליך המחתה לפנים קודם חפינה פסול משום דחפינה צורך פנים והחפינה דינה מוקדמת להבאת המחתה מבית לפרוכת כיון דכתיב בקרא שיביא המחתה ומלא חפניו יחד למבית לפרוכת. על כן חופן קודם. וע"כ אם איחר החפינה להבאת המחתה למבית לפרכת. צריך להוציא המחתה מבית לפרוכת ולחפון ולהכניס: יט) והנה מפי' זה מוכח כפירוש הא' בתוספות ישנים לפרש"י. דאלו לפי' הב' עבודת פנים מאוחרת שהקדימה נמי פסול למה לי' למימר משום דחפינה צורך פנים. תיפוק לי' דהכנסת למחתה למבית לפרכת עבודת פנים והקדימה. אלא ודאי עבודת פנים שהקדימה לית לן בה. ואין לומר דנפקא מינה שאם הכניס המחתה להיכל לבד קודם חפינה פסולה. ליתא דאינו מפורש במקרא שהחפינה מוקדמת להכנסת המחתה בהיכל. שהרי אפשר לחפון בהיכל וכשר. וכמו מנחה שקמצה בהיכל כשירה. ולהכניסם יחד מבית לפרכת. אלא ודאי בהולכת המחתה לבד למבית לפרכת קאי. ומוכח דעבודת פנים שהקדימה לית לן בה וכשירה. וכפירוש הראשון של תוספות ישנים ברש"י: כ) ועוד מפרש"י שפירש בדר' נחמי' אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה כשר משמע כן. דמה שפירשו תוספות ישנים בפירוש הב' וריטב"א משום דהוצאת כף ומחתה עבודת סילוק לבד ואינו לכפר כתבו בתוספות ישנים עצמם מיהו בחנם דחק רש"י. שהי' יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ. רצונם לומר בשניהם בבגדי זהב. ומה שכתב ריטב"א דרש"י דחק עצמו לפרש לאשמעינן דין זה דבהוצאת ומחתה לא הוי עיכובא מפני שהוא עבודת סילוק דחוק מאוד. דרש"י פרשן הוא ולא פסקן ומחדש דינים. אך לפי' הא' בתוספות ישנים לרש"י דהעיקר במעשה שאיחר אם הוא עבודת פנים לר' יהודה או נעשה בבגדי לבן לר' נחמי'. דברי רש"י מכוונים מאד. שמפרש דחלוקים אלו בין לר' יהודה בין לר' נחמי' הכל תלוי במעשה שאיחר לבד ומפרש ברירא דמילתא. ע"כ נראה לעניות דעתי ברור מאוד מכח שני הוכחות אלו דהעיקר בפרש"י הפי' הא' שבתוספות ישנים: כא) ונשאר לנו לבאר הלכה אם כרש"י. דהכל תלוי במעשה שאיחר. או כריטב"א. דבין שהקדים עבודת פנים לר' יהודה או בבגדי לבן לר' נחמי'. או שאיחר אותם פסול: כב) ונראה דלא שייך בזה לומר הלכתא כבתרא. דמבואר ברמ"א חושן משפט סימן כ"ה סעיף ב' דבמקום שהאחרונים אפשר שלא ידעו מדברי ראשונים אין צריך לפסוק כאחרונים. דאפשר אלו ידעו מדבריהם הוה הדרי בהו. וכאן שריטב"א חשב שגם רש"י כמותו. [ובזה תוספות ישנים בפי' ראשון כנגדו והבאנו ראיות לדבריו] כלא ידע מדבריו דמי ואין צריך לפסוק כמותו: כג) והנה לכאורה יש להביא ראי' לריטב"א מהא דיבמות (דף ק"ה.) יבמה שרקקה תחלוץ ואין צריכה לרוק פעם אחרת. והא בעינן כסדרן. [דהסדר הוא חליצה רקיקה כדכתיב וחלצה וירקה]. כסדרן לא מעכב. וקשה מאי שנא מעבודת יום הכיפורים דמשום דכתיב חוקה לעכב אף הסדר מעכב. הכא נמי דכתיב ככה לעכב יעכב גם הסדר. ואף דקיימא לן כרע"ק דרקיקה אינה מעכבת ולא כתיב ככה ברקיקה. מכל מקום הרי דומה להקדים מתן פר בהיכל מקמי מתן שעיר בפנים דפסול גם לר"י. הכא נמי הרי הקדים הרקיקה לחליצה דכתיב בה ככה. אך לפי סברת הריטב"א בהגרלה כיון דאינה עבודה שלימה אינו כדאי שיעשה שינוי בעבודת פנים. הכא נמי בחליצה לר' עקיבא דקיימא לן כוותי' החליצה כל המתיר ורקיקה לאו מתיר כדאיתא לעיל מינה (דף ק"ג:) יבמה שרקקה לא נפסלה [רק מדרבנן משום גזירה] לר' עקיבא דלא הוי מתיר כלל. רק לר' אליעזר דרקיקה מעכבא הויין שני דברים המתירין. אבל לר' עקיבא רקיקה לאו מתיר כלל. וכיון דחליצה כל המתיר ועיקר המצוה. ואפילו לא עביד רקיקה כלל הותרה היבמה לשוק. ורקיקה אינה רק שירי מצוה לבד ואפילו חצי מצוה אינה. על כן אינה כדאי לעשות שינוי בחליצה. ורקיקה בעצמה הא לא נאמר בה ככה. והרי הוא דומה ממש להגרלה לר' יהודה. דכיון דלא נאמר בה חוקה ואינה עבודה שלימה אינה כדאי לעשות שינוי בעבודת פנים. הכא נמי דכוותי': כד) ויותר מזה דאפילו לדעת המקשן (דף מ') דלא הוה ס"ל חידוש זה דמה שאינה עבודה אין עושה שינוי בעבודת פנים אתי שפיר שהמקשן הוכיח מדסדרא לא מעכבא עיקר הגרלה נמי לא מעכבא. והתרצן משני לעולם ר"י הוא ונהי דסדרא לא מעכבא עיקר הגרלה מיהא מעכבא. ולפרש"י הפירוש כפשוטו דהמקשן הוכיח מדסדרא לא מעכבא שמע מינה שלא נאמר חוקה בהגרלה. (וע"כ אף שהקדים לה עבודת פנים. בהקדמת עבודת פנים לא איכפת לן רק במעשה שאיחר. וכיון שמה שאיחר לא נאמר בה חוקה אינו מעכב] וכיון שלא נאמר בה חוקה. על כן עיקרא דהגרלה נמי לא מעכבא. והתרצן ס"ל דמכל מקום עיקרא הגרלה מעכבא מדכתיב אשר עלה אשר עלה תרי זימני כמו שפרש"י. אבל הריטב"א לפי שיטתו דכל שאחת עבודת פנים מעכב פי' וזה לשונו דקסלקא אדעתא שאילו היתה הגרלה דבר חשיב לעכב כשאינה עושה אותה כלל דין הוא שתעכב גם כן כיון שמשנה בה בעבודת פנים. ואף על גב דהוא גופה נעשה בחוץ וכדפרישית לעיל לענין מתנות שבהיכל עם מתנות שבפנים. אבל אי ס"ל דאינה מעכבת בעצמה הא ודאי לא חשיבא לעכב כסדרן עד כאן לשונו. והכא נמי ברקיקה דלא מעכבא הא ודאי לא חשיבא לעכב כסדרן. דלריטב"א אין חילוק בין מה שאיחר בין מה שהקדים. ולא קאי ככה רק על המעשים בעצמם לא על הסדר. כי היכי דלא כתיב חוקה בסדר דהגרלה. כמו כן בחליצה לא קאי על הסדר כלל. וסוגיא דיבמות אתי שפיר בלי סרך קושיא: כה) נמצא מכאן ראי' לריטב"א בהגרלה דחצי עבודה