אבני נזר אורח חיים תקיד

עד כאן לשונם. הנה נתבאר דמשום דדיעבד כשר לבד חייב [דאין לפרש הואיל דיעבד כשר ואחר כך מקריבין לכתחילה. ליתא דהא חטאת העוף אין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים. והרי המעלה מבשר חטאת וכל הנאכלים לכהנים פטור. ואם כן אין לחייב משום שראויין לאכילת כהנים. גם אין לפרש הואיל אם הזה הורצה ועושין המצוי לכתחילה. ליתא דהא קיימא לן כסתם משנה מצוי בחטאת עוף מעכב וקודם מצוי כמו קודם הזאה. ואף למאן דאמר מצוי אינו מעכב. הא אינו בדין שיהי' חייב משום שהי' ראוי לעשות המצוי בפנים שהמצוי אינו עבודה שיתחייב מחמתה כמו שירי הדם חיצונים שהקריבום בחוץ דפטור לכולי עלמא. הכי נמי במיצוי שתורת שיריים עליהם כדכתיב והנשאר בדם ימצה ותורת שיריים עליהם. רק למאן דאמר מעכב ודאי חייב עלי' בחוץ כמו שירי דם פנימיים לר"נ. אך אם כן לא חשיב זרק כבר וקודם מיצוי כמו קודם זריקה] וטעם חיוב משום אם עלו לא ירדו כפשטו. כיון דבדיעבד כשר. הכא נמי אם תמצא לומר שעיר חיצון קודם עבודת היום כשר יתחייב בחוץ. ומוכח דאף בדיעבד פסול. והרמב"ם כתב גם כן שעיר חיצון ואיל שהקריבם קודם עבודת היום לא עשה כלום. אם כן רש"י ותוספות שלנו ורמב"ם לית להו הא דתוספות ישנים פרק טרף בקלפי. והילכתא כוותייהו: יב) ועוד דהא דתוספות ישנים פרק טרף בקלפי (דף מ'.) הוא בתירוץ הראשון. אך שם ועוד אומר רבי הוא כפרש"י יעוין שם. אלא שלשונו אינו מבואר כל כך. אך בתוספות ישנים פרק שני שעירים (דף ס'). אבל בדברים הנעשין בבגדי זהב מבחוץ פרש"י כגון הקדים הוצאת כף ומחתה לאילו ואיל העם הקשה ריב"א כו' ועוד תימא קצת שהרי עושה עבודת פנים שלא כסדר שהקדים הוצאת כף ומחתה קודם אילו ואיל העם. ולעיל אמרינן דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי שעיר בפנים חוקה כתיבא בי'. והכי נמי הקדים עבודת פנים שלא כדין. ויש לומר דבהקדמת עבודת פנים אין לחוש כמו מתנות דפר דעבדינהו לפני הגרלה דלא מעכב הסדר. אי נמי הוצאת כף ומחתה לא חמירי כשאר עבודת פנים שאינם לכפר. וכי כתיבא חוקה גבי כפרה כתיבא. מיהו בחנם דחק רש"י שהי' יכול לפרש בשאר עבודות שנעשין בבגדי זהב מבחוץ עד כאן לשונם. והנה תירוץ הראשון הוא ממש כמו שכתבתי לפרש"י שאם הקדים המאוחר לעבודת פנים חוקה כתיב בי'. אבל אם הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ המאוחר לית לן בה. ותירוץ השני שאף הקדים עבודת פנים לעבודת חוץ המאוחר חוקה כתיב בי'. ומכל מקום שני התירוצים הם שלא כדעת תוספות ישנים פרק טרף בקלפי שדוקא ששני העבודות הם עבודת פנים. והכא פשיטא להו שאם המוקדם שאיחר עבודת פנים הוא חוקה כתיב בי' ואם המאוחר שהקדים עבודת פנים הוא תלוי בשני התירוצים. והנה חזרו בו ממ"ש פ' טרף בקלפי בתחילה ודעתם כמו שכתבו שם ועוד אומר רבי. ובטלה דעת תוספות ישנים פרק טרף בקלפי שבתחילה לגמרי: יג)והנה לדעת תוספות ישנים בתי' הב' יקשה הא דהקדים מתן פר מקמי הגרלה כשר. וצריך לומר כמו שפי' הריטב"א פרק טרף בקלפי משום שהגרלה אינה, עבודה שלימה. ולעולם בשאחד מהם עבודת פנים אפילו המאוחר שהקדים פסול וכפי' הב' של תוספות ישנים. וכן פרק שני שעירי תפס הריטב"א במושלם שזה פרש"י ושאני הוצאת כף ומחתה שהוא עבודת סילוק: יד) והנה לכאורה נראה שהעיקר בפרש"י כפי' הא' שבתוספות ישנים מדפרש"י (דף ס') בבגדי לבן מבחוץ כגון הגרלה כו' אם הקדים להם דבר מאוחר אין אלו מעכבין עליו לפוסלו ולא התנה שהדבר מאוחר והוא עבודת חוץ. משמע שאף אם הוא עבודת פנים כגון שהקדים מתן פר מקמי הגרלה כשר משום שהגרלה נעשה בבגדי לבן מבחוץ. ולפי' הריטב"א אין הכשרו רק משום שהגרלה אינה עבודה שלימה. ולא משום שהוא נעשה בבגדי לבן מבחוץ. אך באמת אינו ראי' כלל דהריטב"א לא אמר אלא דכיון דאינו עבודה שלימה אינה כדאי לעשות שינוי בדבר הנעשה בפנים. אבל אם הי' כתיב חוקה גם בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הי' פסול הקדים מתן פר מקמי הגרלה משום הגרלה גופה דחוקה כתיבא גם במקצת עבודה: טו) ותדע דלר' נחמי' דסבירא לי' חוקה גם בדברים הנעשין בבגדי לבן בחוץ הא פוסל בזה כמפורש בש"ס בהא דמשני דאקדים מתן פר מקמי הגרלה ולעולם ר' יהודה הוא. [והא לאו לאפוקי מדר' שמעון דאמר לא הגריל כשר. דאם כן הי' לי' למימר ורבנן הוא כמפורש שם בסוגיא דרבנן פליגי עלי' דר' שמעון] ופרש"י הואיל והגרלה נעשה בחוץ אינו מעכב לר"י. אבל לר' נחמי' פסול דחוקה נאמר גם במקצת עבודה. אך לר"י כיון דבהגרלה לא כתיבא חוקה רק שבאת לפוסלו משום דעושה שינוי בעבודת פנים. על זה אמר ריטב"א שאינו כדאי לעשות שינוי הואיל ומקצת עבודה הוא. ואם כן שפיר פירש"י. אבל בדבר הנעשה בחוץ כגון הגרלה. דמשום שאינה עבודה שלימה אינו עושה שינוי בעבודת פנים. ומשום שנעשה בחוץ אינו פוסל מצד הגרלה עצמה וזה פשוט: טז) ולכאורה נראה ראי' כפי' הב' שבתוספות ישנים ברש"י דאפילו הקדים דבר שבפנים לדבר המאוחר שבחוץ חוקה כתיב בי' מדכתב רש"י אבל בשחיטה ובחפינה מודה דצורך פנים כפנים דמי. ואי. אמרת דעבודת פנים לא פסלה במאוחרת והקדימה רק במוקדמת ואיחרה. אם כן באיחר החפינה על כורחך איחר גם ההקטרה. שהרי אין עבודה בין חפינה להקטרה שנאמר שאיחר החפינה לעבודה זו וההקטרה באמת מאוחרת הוא לה]. ואם כן תיפוק ליה משום איחור ההקטרה. אלא ודאי מאוחרת והקדימה נמי חוקה כתיב בה, וכוונת רש"י בחפינה שהקדימה לשחיטת הפר. ואף דהוא פסולה משום דשחיטה צורך פנים הוא לבד ואין צריך לומר משום דחפינה צורך פנים, דאי אפשר לומר דרש"י סבירא ליה כדעת תוס' ישנים פ' טרף בקלפי דאינו פוסל אלא בשניהם עבודת פנים. דאם כן למה פירש בדר' נחמי' כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה. ולא פירש כפשטו שהקדימם לעבודת היום דהוי רבותא טפי] מכל מקום פסול משום הא גם כן דחפינה צורך פנים: יז) אך באמת דאי אפשר לפרש כן לפרש"י. דאי אפשר לפסול חפינה קודם שחיטת הפר משום דחפינה צורך פנים. שהרי (בדף מ"ב) בהא דפרו כשר בזר משום דשחיטה לאו עבודה הוא פרש"י ולא קיימא חוקה עלה. ואף דשחיטה צורך פנים