אבני נזר אורח חיים תקיג

מזה צורך פנים. רק אם הקדים דבר אחר לה פסול כיון שחסר לה צורך פנים כאילו חסר לה עבודת פנים אך לשיטת התוספות ישנים דלא פסול אלא כששניהם עבודת פנים יקשה הא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר פסול. הלא שחיטת השעיר לאו עבודה הוא. ולא קיימא חוקה עלה. והתוספות ישנים הלא סוברים דאף המקדים דבר דלא קיימא חוקה עלה על דבר "דקיימא עלה חוקה" גם כן כשר. וצריך לומר משום דשחיטה צורך פנים כפנים דמי ופסול. הרי דאף לפסול הוא גופה מהני הא דצורך פנים אף דלאו עבודה. [דאין לומר משום קבלת הדם שהקדימו קודם מתן דמו של פר. דהא קבלה לא כתיב בפרשה. וכמו שכתבו התוספות מנחות (דף ה'.) בד"ה שחיטה] וקשה הא דפרו כשר בזר. מיהו בהא יש לומר דתוספות ישנים סבירא להו דטעם פרו כשר בזר לאו משום דלא קיימא חוקה אמידי דלאו עבודה. אלא משום דלא מצינו שחיטה פסולה בזר כר' יוחנן שם (דף מ"ג:) דמכשיר בפרה מהאי טעמא. ואף דרב סבירא לי' פרה פסולה משום דקדשי בדק הבית הוא. מכל מקום לא מצינו בקדשי מזבח שחיטה פסולה בזר. ו) איברא דקשה הא דמנחות (דף ה'.) בהא דמנחת העומר שקמצה שלא לשמה כשירה ושירי' אין נאכלין עד שיבא מנחת עומר אחרת ותתירנה. ומקשה הש"ס מיקרב היכי קריבה ממשקה ישראל ממותר לישראל. ומשני אין מחוסר זמן לבו ביום [פרש"י הואיל והיום תהי' מותרת לישראל אחר שתקרב מנחת העומר אחרת לאו מחוסר זמן הוא לגבוה]. מתיב ר' ששת הקדים מתן שמן למתן דם ימלאנו שמן ויחזור ויתן מתן שמן אחר מתן דם. ואי אמרת אין מחוסר זמן לבו ביום מה דעבד עבד. אמר ר' פפא שאני הלכות מצורע דכתיבא בי' הוי'. מתיב ר' פפא הקדים חטאתו לאשמו לא יהא אחר ממרס בדמו אלא תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. אמאי קמותיב רב פפא. והא רב פפא הוא דאמר שאני הלכות מצורע דכתיבא בי' הוי' אלא רב פפא הכי קשיא לי' אימא ה"מ עבודה. שחיטה לאו עבודה הוא. ואי אין מחוסר זמן לבו ביום יהא ממרס בדמה וליקרב אשם והדר ליקרב חטאת אלא אמר רב פפא כו' עד כאן הסוגיא. הנה מפורש דהא דשחיטה לאו עבודה מהני להכשיר השחיטה עצמה. ואם כן שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר אמאי לא עשה כלום: ז) הן אמת דגם לשיטת רש"י קשה. דסבירא לי' דאף דלא קיימא חוקה על מה שהקדים כיון שהקדים לדבר שנאמר בה חוקה פסול. הכא נמי הרי הקדים שחיטת חטאת לזריקת דם האשם שנאמר בה הוי'. והוא ממש כמו שעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר דלא עשה כלום אף דשחיטה לאו עבודה כיון שהקדימו למתן דמו של פר שהוא עבודה פסול. התם נמי הואיל והקדימו לדם אשם שהוא עבודה. ואם תאמר דטעמא דשעיר ששחטו כו' משום דשחיטה צורך פנים וצורך עבודה. התם נמי צורך עבודה: ח) והנראה לי בזה אחר שנדקדק מאמר הגמ'. דלבתר דאמר שחיטה לאו עבודה הדר מקשה. ואי אין מחוסר זמן לבו ביום. דזה לא שייך עכשיו. וזה עיקר קושיות ר' פפא. ומקמי דמקשי על קושיות ר' פפא שייך זה. על כן נראה לתרץ דבאמת הדין כשיטת רש"י דכיון דקיימא חוקה על דבר שאיחר שוב פסול המוקדם לה אף דמוקדם לאו עבודה הוא. רק ר' פפא הכי קשיא לי' נהי דעכשיו יש פסול בקרבן חטאת הואיל וחסר לו דם אשם דעבודה הוא. מכל מקום הלא אחר הקרבת דם האשם הי' כשר. ואם כן גם עכשיו יהי' כשר משום דאין מחוסר זמן לבו ביום. וכמו במנחת העומר דעכשיו לאו מותר לישראל. אלא משום דאחר כך יהי' מותר לישראל גם עכשיו כשר. הכא נמי כיון דאחר הקרבת דם אשם לא יהי' בו פסול גם עכשיו כשר. מה אמרת כיון דכתיבא בי' הו' לא מהני מה שאחר כך יהי' ראוי. על זה נאמר שחיטה לאו עבודה היא וכשר השחיטה אף שאינו מקריבו בזמנו ממש. ע"כ הדר מקשה הש"ס ואי אין מחוסר זמן לבו ביום כו'. דסברא זו חידש הש"ס עכשיו דמשום הכשר של אחר כך גם עכשיו יהי' כשר. אלא ודאי יש מחוסר זמן לבו ביום. וכיון דמסקינן יש מחוסר זמן לבו ביום ניחא הא דשעיר ששחטו קודם מתן דמו של פר. דאף דשחיטה לאו עבודה הוא. הלא דם פר דעבודה הוא וקיימא חוקה עלה מעכבו. ואי דאחר כך יהי' ראוי גם עכשיו יהי' כשר דאין מחוסר זמן לבו ביום. ליתא דהא קיימא לן יש מחוסר זמן לבו ביום כמסקנת הסוגיא שם. ואף דהתוספות כתבו דאין שייך לפסול משום מחוסר זמן אלא במצורע שעדיין לא הגיע זמן טהרתו. אנן לאו לפוסלו משום מחוסר זמן קאתינן אלא משום חוקה דכתיב בדם הפר רק שאתה בא להכשירו משום שאחר כך יהי' ראוי. על זה אמרינן דהא ליתא דיש מחוסר זמן לבו ביום. וכ"ז לשיטת רש"י: ט) אבל לשיטת התוספות ישנים דלא מפסיל אלא היכי דכתיב חוקה אתרווייהו. על כרחך דגם על שחיטת שעיר כתיב חוקה אף דשחיטה לאו עבודה הוא. שוב קשה מאי שנא משחיטת חטאת דמצורע דלא קיימא חוקה עלה. אם תאמר דהתם משום צורך פנים. מה בכך מכל מקום הא לאו עבודה הוא. ולר' יהודה איכא מיעוטא להכשיר דברים הנעשים בחוץ. אבל איך אתרבי מה דלאו עבודה, אם מסברא. לא קיימי חוקה אמידי דלאו עבודה. ועוד דכי היכי דצורך פנים כפנים. הכי נמי צורך עבודה כעבודה וצריך עיון גדול. ומכל מקום מהא דשני שעירי שכתבנו באות ג' יש ראי' ברורה לשיטת רש"י ז"ל כמו שביארו תוס' ישנים דבריו (בדף ס') בתירוץ הראשון: י) שוב ראיתי שיש ליישב דעת תוספות ישנים על פי מה שכתב רש"י זבחים (דף ק"ט.) בד"ה תלמוד לומר לעשות. וזה לשונו והני נמי כיון שאם עלו לא ירדו וכהן נזקק להפוך בהם בצינורא או להעלותו מראש המזבח למערכה ראויין ליעשות קרינא בי' עד כאן לשונו. ועל כן דוקא בעל מום לר' עקיבא כיון דאחר שישחט ויעלה האימורין למזבח יהי' כהן נזקק להפוך כו' ראויין ליעשות קרינא בי' וחייב על שחיטתו. אבל שעיר החיצון קודם עבודת היום אף אם שחטו והעלה אימוריו ודאי אין מקטירין אותם עד אחר עבודת היום כיון שאפשר להמתין עמהם עד לאחר עבודת היום ועכשיו מחוסר זמן גמור: יא) אך בתוספות חולין (דף מ') ואם תאמר אמאי חייב משום שחוטי חוץ והא אינו מתקבל בפנים דחטאת העוף ליתא אלא ביחיד ואין קרבן יחיד קרב בשבת ויש לומר כיון דאם זרק הורצה יש לו להתחייב משום שחוטי חוץ דבפרק השוחט והמעלה מרבינן מקראי לחייב בחוץ על כל הפסולין שאם עלו לא ירדו