אבני נזר אורח חיים תקיב

ה) אך לדעתי דשני חצאי שיעורין משני אבות מצטרפין לחייבו מיתה. כי בש"ס כריתות (דף ט"ז ודף י"ז) גבי שבתות כגופין דלפרש"י הפשט בשני אבות מלאכות. ושם איתא דבשגגת שבת וזדון מלאכות מצטרפין כיון שאין חלוקין לחטאות. ולפי זה למה דאיתא במכות (דף כ"א:) דאין חילוק מלאכות ביום טוב ופרש"י דחילוק מלאכות ילפינן מקרא דמאחת מהנה דכתיב גבי חטאות וביום טוב ליכא חטאת. וקשה דהא תולדות נמי ילפינן מקרא דמאחת מהנה. ואם כן נימא דביום טוב ליכא תולדות. אלא על כרחך דלעולם ילפינן יום טוב משבת. אך לענין חילוק מלאכות דשגגת זה וזה פטור. ואין חילוק מלאכות רק בזדון שבת. ואם כן ביום טוב למלקות דלא שייך רק בזדון זה וזה. דומה זה וזה למלקות כמו שגגת זה וזה לשבת. ואי הוה קרא ליום טוב חילוק מלאכות על כרחין הי' חייב בזדון זה וזה. אך למילף משבת אי אפשר. ולפי זה נדון זה וזה לשבת אין מחולקין כלל ומצטרפין למיתה. גיסך דוש"ת בלונ"ח הק' אברהם. הלכות עבודת יוה"כ סימן תנז. בדין עבודת יום הכיפורים שהקדים מעשה לחבירו: א) ש"ס יומא (דף ס'.) כל מעשה יום הכיפורים האמור על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, אמר ר' יהודה אימתי בדברים הנעשים בבגדי לבן מבפנים אבל בדברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. ר' נחמי' אומר במה דברים אמורים בדברים הנעשים בבגדי לבן בין מבחוץ בין מבפנים וכו'. ושיטת רש"י (בדף ס') ובפרק טרף בקלפי כמו שביארו תוספות ישנים דבריו (בדף ס') בתירוץ הראשון בענין הקדים מעשה לחבירו דאם המעשה שאיחר הוא דבר שבפנים לר' יהודה או נעשה בבגדי לבן לר' נחמי'] הוא מעכב על המעשה שהקדים אף אם המעשה שהקדים נעשה בבגדי זהב. ומעשה שהקדים פסול [שהרי חסר לו עבודה שבפנים שצריך להיות קודם לו] אבל אם המעשה שאיחר הוא דבר שבחוץ אף אם מעשה שהקדים הוא דבר שבפנים כשר שהרי אינו חסר למעשה שהקדים רק עבודת חוץ. דלא קיימא חוקה עלה. ומעשה שאיחר פשיטא שאין שייך בו פסול כמו שכתבו התוספות מנחות (דף ל"ח:) בראש העמוד]: ב) ודעת התוספות ישנים בפרק טרף בקלפי ד"ה נהי בתירוץ הראשון דלמה דסלקא אדעתא בפרקין דאי אקדים מתנות דפר בהיכל מקמי מתנות דשעיר בפנים פסול. הוא הדין אם הקדים דבר שבפנים לדבר הנעשה בחוץ שראוי להיות מוקדם לה פסול. ולמסקנא דאי אקדים מתנות דפר מקמי הגרלה כשר. אף דהגרלה בעצמה מעכבת [דכתיב אשר עלה תרי זימני] כיון שהגרלה שאיחר אינו דבר שבפנים כשר. הוא הדין אם מה שהקדים אינו דבר שבפנים כשר. ואין פסול רק אם שניהם דבר שבפנים [ועוד יתבאר לפנינו בעזר השם שיטה ג']: ג) ולפי עניות דעתי שיטת רש"י עיקר ומפורש להדיא ריש פרק שני שעירי ס"ב: כשיטתו בהא דשעירי יום הכיפורים עד שלא הגריל חייב על שניהם למאי חזי חזי לשעיר הנעשה בחוץ. ומקשה הש"ס מאי שנא לשעיר הנעשה בפנים דלא דמחוסר הגרלה לשעיר הנעשה בחוץ נמי מחוסר עבודת היום עד כאן. ואם כשיטת התוספות ישנים דאם מה שהקדים אינו דבר שבפנים כשר. הלא נעשה בחוץ. ובבגדי זהב כשר אפילו לר' נחמי' אם הקדימו לעבודת היום, ואם כן מה מקשה הגמרא לשעיר הנעשה בחוץ נמי מחוסר עבודת היום. דדוקא לשעיר הנעשה בפנים לא חזי. דקיימא לן הגרלה מעכבת אפילו לר' יהודה מדכתיב אשר עלה תרי זימני. אבל לשעיר הנעשה בחוץ כיון דבדיעבד כשר עכשיו. למה לא יתחייב עליו בחוץ. מאי שנא מבעל מום לר' עקיבא דחייב עליו בחוץ הואיל אם עלו לא ירדו כדאיתא בבכורות (דף ט"ז.) [הן אמת שראיתי בשיטה מקובצת בבא קמא (דף קי"א:) בשם הרא"ש דמחוסר זמן אם עלה לא ירד. ואף על פי כן תנן במתניתין דסוף זבחים השוחט מחוסר זמן בחוץ פטור. וצריך לדחוק דכיון דאחר כך חזי לכתחילה ועכשיו לא חזי גרע. אך זה אינו דהנה בזבחים (דף קי"ד:) אמר ר' חלקי' לא שנו אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב הואיל וראוי שלא לשמו בפנים. ואף דלכתחילה אסור לשנות. מכל מקום הואיל אם הי' מקריבו בפנים במחשבה זו שהקריבו בחוץ הי' כשר חייב. הכא נמי אם הי' מקריבו בפנים בזמן זה שהקריבו בחוץ הי' חייב. גם עיקר הסברא מוזר מאוד ודברי רא"ש אלו לא ידעתי להם מקור. שוב ראיתי מפורש בתוספות זבחים (דף י"ב.) ד"ה יום דמחוסר זמן אם עלה ירד. שאם הי' הדין לא ירד הי' חייב עליו בחוץ. וכן הוא בתוספות חולין (דף פ"א.) דמחוסר זמן אם עלה ירד]. אלא ודאי שיטת רש"י עיקר דכיון דהקדימו לעבודת היום הרי חסר לו עבודת היום שכבר הי' צריך להיות נעשה. ופסול אפי' הקרבן עצמו נעשה בחוץ: ד) ועוד נראה ראי' לשיטת רש"י. דהנה לקמן בסוגיא קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר לא עשה כלום אפילו לר' יהודה דצורך פנים כפנים דמי. והיינו לשיטת רש"י. כיון דשחיטה צורך פנים. ולשיטת התוספות ישנים הואיל החפינה והשחיטה צורך פנים. וקשה לי הא לעיל (דף מ"ב.) רב סבירא לי' שחיטת פרו של אהרן כשר בזר דשחיטה לאו עבודה הוא. ופרש"י ולא קיימא חוקה עלה. ופירושו מוכרח דודאי לכתחילה בעי' אהרן כדכתיב בקרא. וכן כתב הרמב"ם פרק א' מהלכות פסולי המוקדשין הלכה ב' וכן פר של יום הכיפורים אף שנאמר בו ושחט אהרן אם שחטו זר כשר. וכן במנחות (דף י"ט) מדגלי רחמנא בפרו של אהרן דבעינן בעלים כו'. [ומיהו בתוספות מנחות (דף ה'.) דסוגיא דמנחות (דף י"ט.) סבירא לה פרו בזר פסולה, הנה דאף דכתיב בשחיטה אהרן. מכל מקום בדיעבד כשר לרב. ע"כ משום דלא קיימא חוקה על שחיטה. וכן מפורש במנחות (דף ה'.) דמצורע דלא קיימא הוי' על שחיטה משום דלאו עבודה הוא [ולקמן נדבר מסוגיא זו דמנחות]. הרי דאף דצורך פנים הוא. אף על פי כן לא קיימא חוקה עלה: ה) וצריך לומר דלא מהני הא דצורך פנים לפסול משום זה הוא גופה היינו בשחיטת זר שהרי בעצמותה עבודת חוץ הוא וכשר. וממילא נעשה