אבני נזר אורח חיים נא

שביעי של פסח. ופשוט בימים שהיחיד גומר ההלל. ובשחר לעולם אומרים שיר של חול לבד בימים שהיחיד גומר ההלל סימן כח. ב"ה ב' שלח תור גאולה לפ"ק שוי"ר לכבוד אהובי ידי"נ הרב הגדול הצדיק המפורסם כקש"ת מו"ה מנחם אלי' שליט"א האבד"ק פילטץ: יקרתו הגיעני. והנה בגופי' דעובדא קיצר מאוד ואי אפשר להשיב הלכה למעשה מאחר שלא נודע לי הקול כהוייתו ממש בכל פרטי דברים. ויש לדון את כ"ת לכ"ז כי הי' מאוס בעיניו לכתוב בדברים מכוערים כאלה. ומכל מקום אנכי אינני יכול להשיב הלכה למעשה רק אכתוב קצת דרך משא ומתן. וכ"ת כפי ידיעתו בטוב הקול ידין בדבר: א) אחשוב כי תחלת ספיקו הוא. בשליח ציבור אם הלך לעשות זנות באשת איש ולא עלתה בידו. או לא נודע מה הי' בסופו: ב) והנה הד"מ (סימן נ"ג סק"י) שליח ציבור שמרננין אחריו שנתפס עם הנכרית או שמסר או גיזם למסור כו' אם יש עליו עדים מעידים אותו כו' מעבירין אותו. ולכאורה דומה לגיזם למסור. ויש לחלק דגיזם למסור הרי התיר עצמו למיתה והרי אז הי' רשע למות. ואם הזיק ממון אז פטור משום קים לי' בדרבה מניה כמו הבא במחתרת והזיק כלים דקרינא בי' שתי רשעיות. הנה דחשיב אז רשע למות ועל כן מעבירין אותו. מה שאין כן זה שהלך לגלות ערוה. דהגם שהרודף אחר ערוה מחייבי כריתות מצילין אותו בנפשו. היינו ברודף לאונסה. משום דמקפדת על פגמה. וכ"כ הרמ"א ח"מ (סימן תכ"ה סעיף ג') דהיינו דוקא ברדף לאונסה עיין שם. ואם כן זה שהלך לזנות מרצונה ולא ניתן להצילה בנפשו אינו דומה לגיזם למסור: ג) אך בלא נודע מה הי' לו. נראה לי דאף שאין מעבירין אותו. מכל מקום אפילו מיעוט טוענים להעבירו. להם שומעין. [ולפנינו יתבאר דאפילו נודע שלא זינה באותם פעמים כל שהוחזק לעשות כן יכולים המיעוט להעבירו]. והנה במג"א שם סק"ז דאם יש קלא דלא פסק אפילו יחיד יכול למחות להעבירו ומשמע דב"ד אין נזקקים להעבירו רק אם אחד מוחה. וכן דקדק החת"ס חאו"ח (סימן י"א). ופי' דדומה לנחשדת דבקלא דלא פסק אין מוציאין אותה מבעלה. ומכל מקום כתב הב"ש (סימן י"א סק"ו) שאם בעלה רוצה לגרשה בעל כרחה מותר ואין בו משום חרם דרבינו גרשום דיכול לומר אני חושש ומאמין להקול. כמו כן יכול היחיד לומר אני מאמין להקול ע"ש. ובחזנות המיעוט יכולין לעכב ואפילו יחיד כל שיש טעם הגון: ד) הן אמת שמ"ש בשם הב"ש לא מצאתי. כי הב"ש כתב בעידי כיעור דמפסדת כתובתה גם כן בלא התראה כמבואר ברמב"ם ולא הצריך קול לענין להפסיד כתובתה. אך בקלא דלא פסק לבד לא מצאתי בב"ש כלל. אך לענ"ד יש לדמותו למ"ש מהרי"ט בשידוכין שאם יצא קול שיש בו ממש על המשודכת יכול לבטל השידוך. ודומה לקודם שדייש במצרי שיכול לבטל המקח בקול. וכל שכן בחזן שמה בני העיר יכולין להעביר חזן כשר הוא רק מפני דרכי שלום ומפני החשד כעין שאין יכולין לשנות בית שמניחין בו את העירוב כמ"ש בכלבו בסוף הספר [דפוס פיזרדא] (ט"ו:) דודאי יכולין להעביר בקול: ה) ואף דביש"ש פרק קמא דחולין דחזן יש לו חיובא דממונא על בני העיר כשמעבירין אותו. היינו דכיון שאין יכולין להעבירו בלא טעם משום חשד שוב אדעתא דהכי קבלוהו שלא יעבירו אותו בלא טעם ודברי ציבור אינן צריכים קנין. ומכל מקום כשיש קול דטעם חשד לא מהני כנ"ל. שוב גם טעם דאדעתא דהכי קבלוהו בטל. דלא קבלוהו שאפילו יהי' קול לא יוכלו להעבירו. דכל עצמינו שאמרנו שקבלוהו שלא יוכלו להעבירו משום דידעו שלא יוכלו להעבירו משום חשד. אם כן אדעתא דהכי נחתי שלא יעבירוהו. אבל לא נחתי על דעת שאפילו בקול לא יעבירוהו דהא בקול לא חיישינן לחשד וק"ל: ו) ומ"מ גם דמיון החת"ס טוב דהיכי דיכול לגרשה בעל כרחה. הוא הדין שיכולין להעבירו ואפילו יחיד. והנה לפי זה הדבר ברור דכל שיש רגלים לדבר כעין הא דרוכל יוצא יחיד יכול להעבירו כיון דשם קיימא לן דיכול לגרשה בעל כרחה בלא התראה. אך אפי' אין רגלים לדבר כל כך רק כעין עוברת על דת יהודית כגון שמתייחדת עם העריות דאף בעוברת על דת יהודית אינה מפסדת הכתובה בלא התראה. ופשטות לשון רמ"א (סימן קט"ו) דהוא הדין לענין לגרש בעל כרחה בעי התראה, מכל מקום הא כתב הט"ז שם להדיא דיכול לגרשה בעל כרחה. וכ"ה בתה"ד (סימן רמ"ב) ובמהר"ם פדואה (סימן י"ג). ואם כן הוא הדין בחזן כהאי גוונא יחיד יכול להעבירו: ז) וא"ל דעוברת על דת יהודית לאו משום חשש זנות רק שאינו רוצה באשה שאינה צנועה. אבל לענין העברת שליח ציבור לא חשיב עבירה גדולה להעבירו. ליתא שהרי המשנה למלך הקשה באשה שנסתרה אחר הקינוי דמתו בעליהן עד שלא שתו סבירא לי' לבית שמאי דגובה כתובתה. וכן בשמע מעוף הפורח שנטמאת דאינה שותה אינה מפסדת כתובתה. הא אפילו אם לא נטמאת באמת. מכל מקום הלא עברה על דת משה במה שנסתרה אחר הקינוי ולמה לא תפסיד הכתובה. ותי' דבכל עוברת על דת יכול הבעל לומר שאינו מאמין שלא זנתה ולא יוכל להתברר וחשיב שקלקלה לו האישות. מה שאין כן ביכול להתברר על ידי שתי' לא חשיב שקלקלה האישות שהרי סמי' בידן לברר. ואף שאירע אחר כך סיבה שלא יוכל להתברר כגון שמת או על ידי עוף הפורח. מכל מקום היא לא קלקלה האישות. הנה דטעם עוברת ע"ד יהודית משום חשש זנות. ואם כן שפיר יש לדמות חזן שאם עובר על דת יהודית כגון שמתייחד עם עריות וכהאי גוונא. שיחיד יכול להעבירו: ח) אך גבי עוברת על דת כתב רמ"א אבן העזר (סימן קט"ו סעיף ה') שרגילה בכך. וח"מ וב"ש השיגו עליו כיון דבעי התראה ובהתראה אין לחלק בין רגילה לאינה רגילה יע"ש. ממילא בלא התראה אף שיכול לגרשה בעל כרחה. מכל מקום שוב בשאינה רגילה אינו יכול לגרשה בעל כרחה. מכל מקום בנידון דידן כל שהלך לזנות ולא נתברר שלא זינה אין לדמותו לדברי רמ"א הנ"ל. ובודאי אפי' בפעם אחת יכול להעבירו