אבני נזר אורח חיים נ

יפסול תלמוד לומר והיו לכם לזכרון לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. יש לומר דהא כחכמים ערכין (דף י"א.) דאין שיר מעכב הקרבן. ותקיעה דכהנים ושיר דלוים דין אחד להם. כדמוכח מהא דמייתי ראי' (שם ע"ב) דאין אומרים שיר אלא על קרבן ציבור הקבוע לו זמן מקרא דלעולותיכם וזבחי שלמיכם דכתיב גבי תקיעות דכהנים. והא דתענית כר' מאיר דשיר מעכב הקרבן] במתניתא תנא ר' שמעון בן אלעזר [אומר גי' הב"ח] כהנים לוים [ישראלים ירושלמי] וכלי שיר מעכבין את הקרבן. במאי קמיפלגי מר סבר עיקר שירה בפה מר סבר עיקר שירה בכלי. ומבואר דלכולי עלמא שיר מעכב את הקרבן. ועל כן מעכבים לוים. ורב יהודה אמר שמואל סבירא ליה עיקר שירה בפה על כן אין כלי שיר מעכבין. אבל שיר עצמו מעכב. ואפילו לפרש"י דלוים משום מעמד. מכל מקום מדמפרש בש"ס טעמא דרב יהודה אמר שמואל משום דעיקר שירה בפה ולא משום דאינו מעכב. מכלל דס"ל להש"ס דלכולי עלמא מעכב: ב) מיהו הא יש לדחות דהא רב יהודה אמר שמואל בערכין (דף י"א.) יליף עיקר שירה מן התורה מדכתיב ושרת בשם ד' אלקיו איזה שירות שבשם ד' הוי אומר זה שירה. פרש"י שבשם ד' שמזכירין בו שם שמים. הרי דעיקר שירה בפה. אבל שאינו מעכב אינו ברור אם רב יהודה אמר שמואל סבירא לי' הכי. על כן אמר הש"ס טעם ברור. מיהו לפי' הריטב"א מוכח להדיא דשיר מעכב גם לרב יהודה אמר שמואל וכיון דרב יהודה אמר שמואל אמורא הכי ס"ל פשיטא דקיימא לן כוותי'. וכן לפי הירושלמי מוכח גם כן מהא דכהנים מעכבים משום חצוצרות: ג) ובתשו' מהר"ם אלשיך (סימן קל"ח) פסק גם כן דשיר מעכב את הקרבן. אך בתמיד של בין הערבים אינו מעכב. ובזה פירש דברי הטור (סי' קל"ג) שכתב דשיר לא הי' מצוותו נעשית אלא בבוקר ותמוה. דמפורש פרק יום טוב דאף בין הערבים אמרו שיר ואפילו בחול. שהרי מפורש בגמרא שאמרו שיר של חול בין הערבים. וכן בפרק החליל דאין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש ט' בין הערבים. ותקיעות חצוצרות דכהנים ושיר דלוים חד דינא להו דמפורש בתמיד דבעת שיר הלוים היו כהנים תוקעין בחצוצרות. וכן בערכין מוכיח דאין הלוים אומרים שירה אלא על קרבן ציבור שקבוע לו זמן מלעולותיכם ולזבחי שלמיכם [מה עולה קדשי קדשים אף שלמים קדשי קדשים ומה שלמים קרבן ציבור הקבוע לו זמן אף עולה] דכתיב בחצוצרות דכהנים. ועל כן פי' מהר"ם אלשיך דהטור לענין עיכוב קאמר דרק בשחר מעכב ולא בין הערבים ודברי הטור אלו הובאו בחקרי לב בשם ספר חפלות ר' עמרם גאון כתיבת יד אך הטעם אינו מובן: ד) ואומר אני שהופיע רוח הקודש בבית מדרשו של ר"ע גאון שכמעט הדבר מפורש בס' הזוהר ויחי. דהנה בתורה לא נזכר חצוצרות רק ביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. ובתמידין לא נזכר. רק בספרי וביום שמחתכם אלו השבתות. ר' נתן אומר אלו התמידין. ובזוהר הנ"ל (רכ"ט:) ז"ל תרין קרבנין ליומא לקבל תרין אלין. דאינון שמחה ורננה שמחה בצפרא ורננה ברמשא, וע"ד את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים עד כאן לשונו וכיון דשמחה רק בצפרא ובקרא כתיב וביום שמחתכם. נמצא שאין חיוב חצוצרות רק בצפרא. וכבר ביארנו באות א' דשיר דלוים למדין מחצוצרות. ואין שיר הלוים מן התורה רק בשחר ומדרבנן גם בתמיד של בין הערבים. אבל אי אפשר שיעכב כיון דמן התורה לא בעי שיר כלל: ה) ולכאורה יש לפרש בזה מאמר המשנה שלא יהו מקבלין עדות החודש מן המנחה ולמעלה משום השיר של בין הערבים שידעו איזה שיר לומר. ומוכח דבשחר אין קלקול. ופרש"י ידוע. ועל פי מה שפירשנו דברי ר' עמרם גאון יש ליתן עוד טעם ונאמר דלעולם מן הדין שלא ידחה שיר של יום טוב לשיר של יומו ימי בראשית. תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ועל כן בשחר אומרים שיר יומו כאילו חל בחול. אך בין הערבים דבחול השיר מדרבנן. ובראש השנה דכתיב ובמועדיכם ובראשי חדשיכם. וכיון שהשיר מן התורה רק משום ראש השנה ודאי ראוי לתקן בו שיר של ר"ה. כיון שהחיוב רק משום ראש השנה, ודומה למוספין שלעולם תקנו בו שיר. ואף דמדרבנן בחול נמי אומרים שיר בין הערבים. אתי דאורייתא ודחי דרבנן. ולפי זה בכל יום טוב בשחר אומרים שיר של חול משום מעלת התדיר. לבד בימים שהיחיד גומר את ההלל שהחליל מכה. והלוים משוררים ההלל. דשמחת ההלל עדיף. אבל בימים שאין החליל מכה יאמרו שיר של חול בשחר: ו) אך קצת קשה לפי מה שהוכחתי לעיל סי' כ"ד אות ג' משמעתא דסוכה דמקשה לר' אחאי דתוקעין על כל מוסף מהא דשיר של ראש חודש דוחה לשיר של שבת. ואם איתא לימא הא ולימא הא. יקשה לישני דהא בשל בין הערבים. אלא ודאי בין הערבים לא תקנו שיר של ר"ח. ואם כן בראש חודש בין הערבים אומרים שיר של חול מן התורה. ואם כן בר"ה צריכין לומר שיר של חול מן התורה. דתדיר. דבכל י"א חדשי השנה היו אומרים בין הערבים שיר של חול מן התורה. ולמה ידחה שיר של יום טוב לשיר של חול. מה אמרת משום דבלא ראש השנה לא היו אומרים שיר כלל מן התורה. והא ליתא דמשום ר"ח היו אומרים מן התורה. ומשום ראש חודש הא אין עוקרין שיר של חול כדמוכח שמעתא דסוכה הנ"ל: ז) ואולם יש לדחות הראי' מסוכה על דרך אגדה לפי המבואר בפסיקתא דר' כהנא בפסוק והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו דלעתיד יעלו ישראל למקדש בר"ח ושבת והעננים מביאים אותם. וכשיחול ראש חודש בשבת יביאו אותם שני פעמים בשחר ובמנחה. ונראה הטעם לפימ"ש בתשו' רשב"א דכל השביעיות עיקרם בסופם. סוף המנין שלם. ועל כן שביעית אינה משמטת אלא בסופה ואם כן שבת נמי עיקרו במנחה. וראש חודש שהוא משום חידוש אור עיקרו בשחר שהוא גם כן חידוש אור. ולא במנחה סילוק אור. ועל כן מביאין אותם בשחר משום ר"ח. ובין הערבים בשביל שבת. ועל כן לא נזכר בפסיקתא דיום טוב שחל בשבת יביאו אותם שני פעמים. דיום טוב עיקרו במנחה כמו בשחר. ובמה שבאים במנחה לבד די. ואם כן בתמיד של בין הערבים אי אפשר בשום פנים שידחה של ר"ח לשבת. כיון דאז עיקר שבת. והיפוך מן עיקר ראש חודש דר"ח משום חידוש אור. ובין הערבים סילוק אור. ולעולם גם בראש חודש תקנו שיר של ר"ח ועיקרו שיר של חול. ואם כן אין שיר של חול מן התורה בין הערבים כלל. ולפי זה יצא שיטה חדשה דבין הערבים לעולם יאמרו שיר של ראש חודש או חול המועד וכל שכן