אבני נזר אורח חיים תקח

ראש השנה רק שהשני גם כן ראש השנה מדרבנן ואם כן הוה לי' ראשון ודאי אף לרחוקים מהלך יום א' שנתוודע להם. ולא שייך לומר כיון דאינהו לא דחי דאינהו דלא דחו רק כשאינם יודעים. אבל אם ידעו יהי' להם ודאי ראש השנה וידחה שבת. דאף דנחשב כספק שמא באו עדים אחר המנחה. הלא אף אם באו אחר המנחה הראשון ודאי ועיקר לחשבון המועדות על כן לא שייך בזה כיון דאינהו לא דחי, והא פשיטא דלא שייך לומר כיון דאינהו בני חוץ לארץ לא דחו דהם רק מספק אין דוחין דבהם לא משכחת כלל שיתוודע להם ולא גזרו בהם כלל. רק הקרובים לירושלים מהלך יום אחד או שנים דבהם משכחת לה שיתוודע להם על ידי אותם שהניחו עירוב. ואותם לא יעשו יום טוב של ראש השנה מחמת ספק מעובר דהוה תרתי דסתרי כנ"ל. רק מחשש שמא באו לאחר המנחה. וחשש זה אינו מגרע ודאי של יום ראשון וכנ"ל. על כן תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין שיודעין בקביעות החודש. ודוקא לולב דבמקום שאין השלוחין מגיעין ואם יבא אחד בגמלא פרחא ויאמר שקידשו בית דין החודש יעשו שני ימים ולא ידחו שבת. על כן גם בני ארץ ישראל אינן דוחין. וכל זה לאחר החורבן שתיקן ריב"ז שיקבלו עדות כל היום. אבל בזמן המקדש דלא משכחת לה יום טוב שני אלא אם כן החודש מעובר ועל כן הרחוקים מהלך יום א' או שנים שיתוודע להם עושין יו"ט שני מחשש שהחודש מעובר ולא ידחו שבת. לדידן בני ירושלים נמי אינו דוחה. ודו"ק היטב כי הוא כפתור ופרח: כז)ומה שאנו תוקעין רק בפני בית דין דאימת בית דין עליהם. היינו דאף דודאי לולב דוחה שבת וכן שופר. מכל מקום כל מה שיכולים חכמים לתקן שלא ידחה שופר ולא יהי' שייך כל כך גזירה דשמא יעבירנו הי' מתקנים. ודוקא לולב דדוחה אף במקום שאין בית דין שהרי יודעים בכל מקום קביעות החודש. לא הי' אפשר להם לתקן שיקחו רק בפני בית דין. אבל שופר דאין יודעים קביעות החודש אלא בבית דין תיקנו שיקחו רק בפני ב"ד. והא קמן שאין זה הטעם שתוקעין. בכל מקום שיש בית דין משום דאימת בית דין עליהם. דאם כן למה תוקעין רק בב"ד שקידשו החודש אלא ודאי עיקר הטעם משום דבמקום ב"ד יודעים בקביעות החודש. אלא שתיקנו כל מה דאפשר לתקן וכמו שכתבתי ודו"ק היטב: סימן תנב. הלכות יום הכיפורים. כדין טבילת ערב יום הכיפורים. א) בטור אורח חיים סימן תר"ו כתב. רב סעדי' אמר בעלייתו מלטבול ערב יום הכיפורים מברך על הטבילה. וכתב א"א הרא"ש ז"ל אין דבריו נראין בזה כו' ולא עדיפא מערבה דאמרינן חביט ולא בריך משום דאינה אלא מנהג יעוין שם היטב. אך בספר תניא רבתי כתב לברך: ב) ובישוב קושיית הרא"ש נראה. דהנה בהלל דראש חודש שמברכין אף דמנהגא. וכתבו לחלק דשאני ערבה דנטילה בעלמא ואי לאו מנהג נביאים לא הי' כלום. מה שאין כן הלל אף בלא מנהגא לא גרע מקורא בתורה [הגם שכבר בירך ברכת התורה] שפיר מברכין על מנהג. והוא הדין טבילת קרי דמפורש ברכות (דף כ"ב.) משום דבעל קרי אינו באימה שבא מחמת קלות ראש. ובודאי אף בלא תקנת עזרא מילתא רבתא ללמוד ביראה וגילו ברעדה כתיב. וכל שכן תפלה שהוא כמדבר לפני המלך. אך מכל מקום הי' מותר ללמוד בלא טבילה גם כן. ועזרא תיקן שיהא אסור ללמוד ולהתפלל בלא טבילה. ובטלוה לטבילותא משום ביטול פרי' ורבי' וביטול תלמוד תורה ומותר ללמוד ולהתפלל בלא טבילה וביום הכיפורים ממנהגא שיהי' חיוב לטבול לתורה ולתפלה. וכיון דטבילה זו אף בלא המנהג מצוה גדולה כנ"ל. דומה לקריאת הלל בראש חודש דמברכין אמנהגא: ג) וליישב דברי הרא"ש נראה דהנה כל מצוה שאין עשייתו גמר מצוותו אינו מברך עלי' כגון העושה ציצית בבגד אינו מברך אלא בלבישת הבגד. והכא נמי כיון שהטבילה אינו רק הכנה אל תלמוד תורה ותפלה שיהי' בטהרה. למה יברך בטבילה. ובמה שמברכין בכל יום בשחרית על נטילת ידים וכתב הרשב"א שהנטילה הוא הכנה אל העבודה שעובד כל היום דוגמת כהן שמקדש ידיו ורגליו קודם עבודה. לא תקשי הא אין עשי' גמר מצוותה. דכיון שאי אפשר אלא בנטילה שנוטל שחרית. מתחיל המצוה בשעת נטילה. ולא דמי לעשיית ציצית דאפשר שאחרים יעשו הציצית. ועיין שבת (דף קל"א.) כיון שאם מצא קצור קוצר קצירה גופה מצוה. ועיין בתוספות ישנים כתובות (ל"א.) שאם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' האיסור מתחיל משעת הגבהה. והכא נמי כיון שתק"ח ליטול ידיו שחרית קודם עבודה ואי אפשר בלא נטילה. מתחיל העבודה משעת נטילה. [ועוד יש ליישב באופן אחר משום דקידוש ידים ורגלים בכהנים נמנית מצוה בפני עצמה ואין להאריך] אבל בעל קרי הטובל לתלמוד תורה ותפילה. הא אם הי' טהור אינו טובל. ודומה לחורש לצורך העומר דלאו מצוה הוא הואיל אם מצא חרוש אינו חורש. אם כן למה יברך בטבילה. ד) אך לא קשיא. שהרי מברכין על שחיטת חולין אף דלאו מצוה רק מתיר. והרי הכא נמי מחמת תקנת עזרא הטבילה מתירו בתורה ותפלה והרי הטבילה גמר המתיר ומברך על המתיר: ה) מעתה שפיר קאמר הרא"ש לבתר דבטלוה לטבילותא דאמנהגא לא מברכין. ואי דאף בלא המנהג הוא מצוה גדולה שילמוד ויתפלל בטהרה מטומאת קרי כדי שיהי' באימה. הא אין הטבילה גמר מצוותו. ואי משום המתיר. הא בלא מנהגא לא הוי מתיר כלל. שהרי מותר ללמוד ולהתפלל בלא טבילה ודו"ק היטב: ו) וליישב דברי ר' סעדי' נראה דסבירא לי' דביום הכיפורים המנהג כמו שתיקן עזרא שלא ילמוד ויתפלל בלא טבילה כמו כן המנהג בטבילת יוהכ"פ שלא יתפלל תפילת יוהכ"פ שלא בטהרה מטומאת קרי ובלא תעשה הא מברכין גם על מנהג כמו שכתב בחתם סופר במה שמברכין הנשים על הטבילה מדם טוהר אף שרק מנהג שלא לבעול על דם טוהר. משום