אבני נזר אורח חיים תקז

דמה שעושין יום טוב של ראש השנה מחשש שמא נתעבר אינו אלא לגליות: יח) עוד יש לעיין במחלוקת הרי"ף עם בעל המאור ונאמר דטעם בעל המאור דעושין רק יום א' וא"צ לעשות כמנהג אבותיהם. דהנה צריכין להבין מאי שייך בזה מנהג אבותיהם כיון שלא הי' עושין רק מחמת ספק ואם הם הי' יודעין גם כן לא הי' עושין רק יום א' ואנחנו שיודעין למה נעשה שני ימים [ואי משום דגזרי גזירה גם בארץ ישראל יעשו שני ימים ועל כרחך הטעם דזימנין דגזרי הוא רק שלא לבטל המנהג]. אבל באמת לא קשה מידי דהא מכריז ר' יוחנן באתרא דמטו שלוחי ניסן ולא מטו שלוחי תשרי ליעבדי תרי יומי גזירה ניסן אטו תשרי וכל שכן בתשרי גופי' אם באו עדים בגמלא פרחא ואמרו נתקדש החודש בזמנו צריכין לעשות שני ימים גזירה אטו שאר שנים כמו שכתב הטורי אבן פרק אין מכירין עיין שם. ועל כן כיון שהם אפי' לפעמים שהי' יודעין הי' צריכין לעשות שני ימים גם אנחנו נחזיק במנהגם: יט) וכן משמע בתוספות והר"ן [ריש פרק לולב וערבה בד"ה לא ידעינן] בהא דאמר רב ספרא כגון אנא דידענא בקביעא דירחא במדבר עבידנא, לא כפרש"י שהי' בקי בסוד העיבור. דמכל מקום אסור דעביד רבנן כאילו לא ידעינן אף על גב דידעינן עיין שם. ואינו מובן דזה הוא לאחר שפסק קידוש בית דין וסמכינן על החשבון. אבל רב ספרא הא הי' בזמן שמקדשין על פי ראי'. וצריך לומר דסבירא להו לתוספות והר"ן שאם לא הי' המנהג תחילה שאף אותם שיודעין יעשו שני ימים. לא הי' שייך שיחזיקו במנהגם הראשון כיון דעכשיו יודעין. אלא ודאי תחילה אף היודעין יעשו שני ימים. והיינו משום גזירה אטו שאר שנים כדברי טורי אבן הנ"ל. [אף דבדידן ליכא גזירה כלל דלעולם יודעין. מכל מקום זימנין דגזרי המלכות גזירה ואתי לקילקולי] והתינח ביום טוב של גליות. אבל ביום טוב של ראש השנה לבני ארץ ישראל דאף בתחילה לא הי' עושין רק מחמת ספק ובשאר מועדות שהי' יודעין לא גזרו אטו ראש השנה. והוא הדין בראש השנה אם הי' נודע לרחוקים על ידי הרבה שלוחים שהניחו עירוב אפשר לא הי' עושין רק יום א'. על כן סבירא ליה לבעל המאור דגם אנחנו שיודעין איננו מחויבין לעשות רק יום אחד: כ) ולהרי"ף יש לומר נהי דבשאר מועדות לא גזרו אטו ראש השנה דמשום ראש השנה לחוד לא נקלקל כולהו מועדות [ועוד דבשביל שלא נעשה שאר מועדות שני ימים דחשבינן לאלול ואדר חסרים על ידי ידיעת השלוחים לא נניח מלעשות ראש השנה שני ימים דאפילו אלול חסר זימנין דבאו עדים מן המנחה ולמעלה וגם השני קודש]. מכל מקום בראש השנה גופי' אם לפעמים נודע לרחוקים הי' צריכין לעשות שני ימים. ועל כן גם אנחנו שיודעין צריכין לעשות שני ימים: כא) ויש לעיין לשיטת הרי"ף דבזמן שהי' מקדשין על פי הראי' אם נודע לרחוקים [מהלך יום אחד] קביעות החודש דצריכין לעשות שני ימים משום גזירה אטו שאר שנים. אם הי' עושים את יום שני ספק שמא החודש מעובר. או עושים אותו ספק שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה [וראשון קודש לחשבון המועדות] ושני מדרבנן: כב) ונראה דלא הי' עושין אותו ספק מעובר. דאם כן יהי' תרתי דסתרי עם יום טוב של סוכות. דבסוכות לא יעשו ספק מעובר שלא יעשו יום טוב שני משום ספק מעובר וכנ"ל בישוב דברי הרי"ף. והא לא יתחדש ידיעה עד סוכות שגם עכשיו יודעין שאין החודש מעובר. וטוב לנו לעשות הגזירה רק שיעשו ספק שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה. שבזה לא יהי' סתירה ביום טוב של סוכות. דבזה אין סוכות אלא יום א' דראשון קודש לחשבון המועדות וכנ"ל שיטת הרי"ף ורש"י ורמב"ם ודו"ק. אבל בזמן המקדש שאין מקבלין עדות לאחר המנחה ואם באו עדים לאחר המנחה יום שני עיקר לחשבון המועדות. ולא משכחת יום טוב שני קודש אלא אם כן החודש מעובר. על כורחין לעשות הגזירה שיעשו יום טוב שני משום ספק מעובר. כג) ובזה יתיישב קושיית התוספות ריש פרק יום טוב של ראש השנה וריש פרק לולב וערבה. שהקשו מאי שנא לולב שבזמן המקדש נוטלין אותו בכל מקום. ואילו שופר אין תוקעין אלא במקדש ולא במדינה אפילו בירושלים שהי' יודעין בקביעות החודש. ועוד מאי שנא לולב שבזמן החורבן אין נוטלין אותו בשום מקום. ואילו שופר תוקעין בכל מקום שיש בו בית דין. ועוד צירוף שני הקושיות דבזמן המקדש חמור לולב משופר שדוחה שבת בכל מקום מה שאין כן שופר אינו דוחה אלא במקדש ולאחר החורבן נהפוך הוא דשופר חמור שתוקעין בכל מקום שיש בו בית דין ואילו לולב אינו דוחה בשום מקום ע"כ: כד) ונראה ליישב. דהנה לכאורה שופר בזמן המקדש דומה ללולב בלאחר החורבן דאפילו בארץ ישראל שיודעין בקביעות החודש אינו נדחה כיון דאנן לא ידעינן בקביעא דירחא אינהו נמי לא דחי. הוא הדין שופר אפילו בזמן המקדש. כיון דבכל ארץ ישראל אינו דוחה שאין יודעין בקביעות החודש. אפילו בירושלים נמי אינו דוחה [רק במקדש דאין שבות במקדש ולא מיקרי דחוי]: כה) אך רש"י פירש בסוכה (דף מ"ד.) בהא דכיון דאינהו לא דחי אנן נמי לא דחינן שלא יהיו ישראל אגודות אגודות. ולכאורה אינו מובן דבני חוץ לארץ אילו ידעו בקביעת החודש יקחו בשבת. אנן נמי דידעינן נקח בשבת. אך הדבר נכון דכבר ביארנו דאפילו בא אחד במקום שאין השלוחין מגיעין ואמר קדשו בית דין את החודש מכל מקום חייבין לעשות שני ימים גזירה אטו שאר שנים כמו שכתב הטורי אבן פרק אין מכירין. וכיון דאינהו לא דחי אפילו יודעים גם אנחנו בני ארץ ישראל שיודעים לא דחינן: כו) והנה כל זה הוא בלולב אבל ראש השנה דרק מספק שמא באו עדים מן המנחה עושים שני ימים הרחוקים שנתוודע להם. ואז הראשון ודאי