אבני נזר אורח חיים תקו

ראשון של תוספות בר"ח הדין כך. כשבאו עדים קודם המנחה ראשון קודש ושני חול, וכשבאו לאחר המנחה קודם תקנת ריב"ז שני קודש דאורייתא וראשון דרבנן, ולאחר תקנה ראשון קודש ושני חול. וכשבאו סמוך לערב שאין פנאי לקדש שני קודש דאורייתא וראשון דרבנן. וכשלא באו עדים כלל שני קודש וראשון חול: יא) קיצור הדברים לשיטת רש"י לאחר תקנת ריב"ז כשהשני קודש דאורייתא ראשון חול וכשראשון קודש דאורייתא אם באו עדים לאחר המנחה שני גם כן קודש דרבנן. ולפירוש ר"ח אם ראשון קודש דאורייתא שני חול. ואם השני קודש דאורייתא הדבר תלוי בב' פירושים של תוספות והרא"ש. אם לא באו עדים כלל ראשון חול. ואם באו עדים בסוף היום שלא הי' שהות לקדש ראשון גם כן קודש. ולפירוש שני של תוספות לעולם הראשון קודש כשבאו בו עדים הוא דאורייתא. ובשלא באו בו בעוד שהי' שהות לקדש או שלא באו עדים כלל הוא מדרבנן ודו"ק: יב) והרמב"ם בהלכות מילה בהא דמילה שלא בזמנה אינו דוחה יום טוב שני של ראש השנה כתב דהני מילי של ראש השנה אבל של גליות דוחה. והרא"ש בתשובה חולק דאף של גליות אינו דוחה: יג) ונראה דרא"ש לשיטתו כגירסת ר"ח ולשיטתו כשראשון קודש דאורייתא שני חול אם כן יום טוב שני של ראש השנה אינו חמור משל גליות דאם נתעבר החודש גם יום טוב שני של גליות קודש. ואם לא נתעבר וראשון קודש דאורייתא גם של ראש השנה חול. ורמב"ם על כרחין סבירא לי' כגירסת רש"י אם באו עדים. ולדידי' כשהראשון קודש דאורייתא אם באו עדים לאחר המנחה שני גם כן קודש דרבנן על כן ראש השנה חמור משל גליות. שאם נתקדש החודש בזמנו ובאו עדים לאחר המנחה יום טוב שני של ראש השנה קודש דרבנן ושל גליות חול ודו"ק: יד) ולפי זה יש מקום עיון בדברי רמב"ם פרק ח' מהלכות עירובין שכתב במערב בשני ימים טובים של גליות נאכל עירובו בראשון אינו יוצא בשני. והראב"ד השיג דאפילו בשל ראש השנה הדין כן דלחומרא קדושה אחת ולא לקולא. והרב המגיד הסכים עם הרמב"ם ושגם הרשב"א הסכים עמו. וזה אינו עולה אלא לגירסת ר"ח ופירוש הב' של התוספות דאם השני קודש על כרחך גם הראשון קודש. על כן ממה נפשך יוצא דאם השני חול אין צריך עירוב ואם הוא קודש הלא הראשון גם כן קודש וחל עירובו בתחילת יום ראשון. ובפשיטות כיון דראשון לעולם קודש כנ"ל הלא חל העירוב. אבל לפי מה שהוכחנו מרמב"ם הלכות מילה דכרש"י סבירא לי' [ובאמת ברש"י ערכין (דף ח':) משמע גם כן דכרמב"ם סבירא לי' כמו שכתב הנודע ביהודה] אם כן למה יוצא בשני שמא החודש מעובר כשם שחוששין ביום טוב שני של גליות ואז הראשון חול. וכיון שנאכל עירובו בראשון לא חל העירוב כלל: ט) וליישב דברי הרמב"ם נראה. דהנה הרי"ף פרק קמא דביצה לאחר שהביא הסוגיא דאף לאחר תקנת ריב"ז ביצה אסורה דמי לא מודה שאם באו כו' כתב שמעינן מהא דבני ארץ ישראל מיחייבי למיעבד שני ימים טובים של ראש השנה. ורבינו אפרים ובעל המאור השיגו עליו דלדידן דבקיאין בקביעא דירחא ונתקדש יום טוב של ראש השנה בתחילת היום הוי כאילו באו עדים קודם המנחה. והרמב"ן במלחמות האריך ליישב דברי הרי"ף [ולא הבנתי דבריו]. והרשב"א כתב שצדקו דברי הר"א והבעל המאור לסתור ראיית הרי"ף ומכל מקום לענין הדין צדקו דבריו של הרי"ף שצריכין לעשות שני ימים, דכיון שכל ארץ ישראל חוץ מבית הוועד הי' צריכין לעשות שני ימים ראש השנה, אם כן גם עכשיו צריכים לעשות שני ימים כמנהג אבותיהם. כמו בני חוץ לארץ ביום טוב של גליות: טז) וליישב ראיית הרי"ף נראה דכוונת הרי"ף גם כן משום דצריכים לעשות כמנהג אבותיהם כנ"ל. אלא שהוקשה להרי"ף כיון דסוכות ושמיני עצרת עושין בני ארץ ישראל יום אחד וחשיב ודאי אצלם שנתקדש החודש בזמנו ועושין מלאכה ביום טוב שני. ובראש השנה יחשבו לספק ואין מניחין תפילין ביום טוב שני של ראש השנה דחושבין לספק שנתעבר והוי תרי קולי דסתרי אהדדי. בשלמא בזמן שהיו מסופקין ובסוכות הגיעו להם שלוחין ונתחדש להם ידיעה בין ראש השנה לסוכות לא הי' סתירה כלל. שבתחילה היו מסופקין ועכשיו נתוודע להם. ואילו הי' נודע להם בראש השנה מה שיודעין עתה. גם כן לא הי' עושין רק יום אחד. אבל בזמן הזה דמה שיודעין בסוכות ידעו גם בראש השנה הוי תרתי דסתרי. על כן הביא הרי"ף ראי' משום דקדושה אחת הוא וכפירש"י דאם באו עדים לאחר המנחה יום ראשון קודש לחשבון המועדות ואף על פי כן השני קודש מדרבנן והרחוקים צריכין לחוש שמא הי' באו עדים לאחר המנחה. הרי מחשש זה חייבין לעשות גם עכשיו שני ימים ראש השנה דחשש זה אינו סותר מה שאין עושין בסוכות שני ימים. דאם באו עדים לאחר המנחה באמת אין עושין סוכות אלא יום א' דראשון חושבין ממנו חשבון המועדות. ובעל המאור לטעמי' דכר"ח סבירא ליה וכנ"ל. ואין ראש השנה שני ימים רק כשהחודש מעובר. ואם כן כשעושין יום טוב שני ראש השנה הוא רק מחשש שמא מעובר והוי תרתי דסתרי וכנ"ל ודו"ק: יז) ובהכי ניחא דברי הרמב"ם שכתב דין נאכל עירובו רק בשני ימים טובים של גליות. דביום טוב של ראש השנה והיינו בארץ ישראל [דעל כן יום טוב של ראש השנה אינו נקרא של גליות משום שנוהג אפילו בארץ ישראל] אין עושין יום טוב בזמן הזה משום שמא החודש מעובר דהוי תרתי דסתרי [כנ"ל שיטת הרי"ף דגם הרמב"ם פסק כן וכן סבירא ליה כפירש"י כדמוכח בהלכות מילה]. ואין עושין יום טוב רק מחשש שמא באו עדים מן המנחה ולמעלה ושניהם קדושים וחל העירוב בראשון דמחשש שמא נתעבר אין עושין בני ארץ ישראל יום טוב של ראש השנה כלל. ולפי זה ביום טוב של ראש השנה לבני חוץ לארץ אינו יוצא עליו בשני כשנאכל בראשון. ומה דלא כתבו הרמב"ם היינו משום דלא פסיקא לי' דבארץ ישראל יוצאין עליו בשני. ועוד יש לומר משום שהוא בכלל יום טוב של גליות