אבני נזר אורח חיים תקה

בלא עדים כלל מקודש. דאתם אפי' מזידין אין זה לכתחילה. והא קמן דעידי חודש מחללין שבת כדי להעיד] ומה שנוהגין קודש מן המנחה כשלא באו עדים הוא מטעם שכל היום ספק אולי עוד יבואו עדים ויהי' מקודש מדרבנן: ד)אבל בביצה (דף ה':) בהא דמחלק רבה לאחר תקנת ריב"ז דלבני בבל קדושה אחת הם וביצה שנולדה בזה] אסורה בזה. משום דלעולם לא פסקו מלעשות ב' ימים ולא נשתנה להם הענין, ולבני ארץ ישראל שנשתנה להם הענין ועושין רק יום א' נולדה בזה מותרת בזה. עד כאן. ולכאורה תמוה דלבני ארץ ישראל שעושין יום אחד הרי שני חול גמור ומאי א ריא ביצה שנולדה בראשון מותרת בשני. הא שני חול גמור ופירשו התוס' ובעל המאור כשלא באו עדים [ ובעה"מ כתב כל אותו היום] דאז השני יום טוב והראשון נהגו בו יום טוב כל היום מספק. קמשמע לן רבה דמכל מקום ביצה שנולדה בזה מותרת בזה. ואי כדברי הריטב"א דכשלא באו עדים אין הראשון מקודש דלא תיקנו חכמים שיהי' מקודש אלא כשבאו עדים דאז ראוי לקדשו, אם כן מאי איריא לאחר תקנת ריב"ז. אפי' קודם תקנה נמי: ה) אבל נראה דבעה"מ הוצרך לפירוש זה לטעמי' דכל ארץ ישראל חוץ מבית הוועד דינם כחוץ לארץ בזה וקדושה אחת הוא להם רק בבית הוועד שלהם נשתנה הענין. על כן הוקשה לו דבבית הוועד שני חול גמור והוצרך לפרש כנ"ל ולדידי' על כרחנו צריכין לומר דלא סבירא לי' כריטב"א. ולתוס' יש לומר דרבה מיירי שבאו עדים בסוף היום שלא הי' שהות לקדש. ובכהאי גוונא קדושה אחת הוא. ולאחר תקנת ריב"ז נולדה בזה מותרת בזה. אבל הריטב"א יוכל לסבור כמו שכתב הר"ן שם דלכל בני ארץ ישראל נולדה בזה מותרת בזה עיין שם ומשום דחשיב שנשתנה להם הענין אם יהי' שם בית הוועד. דכל ארץ ישראל ראוי לבית הוועד לקדש בו החדשים. ועל כן חשיב נשתנה להם דפעמים שאין עושין אלא יום אחד. ואם כן ניחא בפשיטות דכל ארץ ישראל חוץ מבית הוועד אף דעל כרחין עושין שני ימים לאחר תקנת ריב"ז נולדה בזה מותרת בזה. ו) ונראה דדין זה דלא באו עדים תלוי בחילוף הגירסאות בסוף הסוגיא שם. דגירסת ר"ת הובא בתוס' שם מי לא מודה ריב"ז שאם לא באו עדים מן המנחה ולמעלה שנוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש. וכתבו התוס' שם לפרש גירסת רבינו חננאל שאם לא באו עדים כלל. והיינו דהרי תחילה הי' התקנה דאף שלא יקבלו עדות מן המנחה ולמעלה וידוע שלא יקדשו חודש. מכל מקום ינהגו יום טוב משום שכבר התחילו לנהוג יום טוב גם כן. והוא ספק יום טוב דאורייתא ודאי דרבנן. ומכל מקום מוכח דסבירא להו דלא כריטב"א אלא דתקנה שינהגו גם בראשון קודש הי' אפי' לא באו עדים כלל. אבל לפי גירסת רש"י שאם באו עדים. נראה דדווקא אם באו עדים הוא דתיקנו חכמים שינהגו גם בראשון קודש וכסברת ריטב"א הנ"ל. דאי אפי' לא באו עדים הי' תקנה ראשונה שיהי' קדושה אחת. ממילא הוא הדין לאחר תקנת ריב"ז כיון דסבירא לי' לרבא דלענין הנהגת קדושה לא נשתנה מקודם תקנה. בפרט דבזה יש לומר טעם גם כן כמו שכתבתי דאף דמחוייב לנהוג יום טוב מספיקא דאורייתא מכל מקום מחוייב גם כן משום ודאי דרבנן כנ"ל. ואם כן טפי הי' לו לרבא לומר אם לא באו עדים: ז) עוד ראי' ממה שפירש רש"י במשנה דבכל מערבין (דף ל"ט) בראש השנה שהי' ירא שמא שמא תתעבר בגולה מיירי. ותמוה דאטו בארץ ישראל אינו ירא שמא תתעבר. ואדרבה בגולה אינו יראה שמא לחוד. אלא בודאי צריך לנהוג שני יום טוב ובארץ ישראל הוא יראה מספק. ובאמת התוס' פירשו שם דבארץ ישראל מיירי שם. אבל למה שכתבתי דלרש"י אם נתעבר היינו שלא באו עדים כלל [דאם באו עדים הי' מקבלין אותם אחר התקנה] הראשון חול באמת. אם כן אמאי לא הודו לו חכמים משום דסבירא להו קדושה אחת הוא. הא בכהאי גוונא שנתעבר לאו קדושה אחת הוא. אלא ודאי בגולה מיירי. ולעולם צריכין לחוש שמא לא נתעבר ובאו עדים מן המנחה ולמעלה: ח) וכן משמע עוד שם ברש"י עמוד ב' שהוכיח דשני ימים טובים של גליות א' מהן חול דאי מספקא לן בקדושה אחת אמאי משתרי בהו ביצה. ואי משום דביצה איסורא דרבנן הוא ועל כן אין אוסרין מספק קדושה אחת דספיקא דרבנן לקולא. הא לא אישתרי בשני ימים טובים של ראש השנה. ועוד בדבר שיש לו מתירין לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא עד כאן לשונו, מבואר דסבירא לי' ראש השנה לאו קדושה אחת אלא ספק ועל כן הוכיח דבספק קדושה אחת ביצה אסורה. ומוכח דב' ימים טובים של גליות אפי' ספק אינו] והיינו משום דספק באו עדים קודם המנחה או לאחר המנחה. ואי אמרת דכשהחודש מעובר היינו שלא באו עדים כלל גם הראשון קודש. אם כן איך יהי' ניתר ביצה שנולדה אתמול טפי מביצה שנולדה היום. דהא ודאי אין להתיר מספק שמא היום חול. דאם כן בטל כל יום טוב ב' של גליות לענין כל השבותים. אלא ודאי סבירא לי' לרש"י דאפשר היום יום טוב ואתמול חול כשלא באו עדים כלל אלא דספק קדושה אחת שמא באו עדים לאחר המנחה: ט) והתוס' ובעה"מ ד"ה הא לן הא להו סבירא להו כגירסת ר"ח מי לא מודה ריב"ז אם לא באו עדים וסבירא להו דכשלא באו עדים כלל הי' שניהם קודש בודאי. וזה לבעה"מ. ולתוס' לפירוש הראשון שלהם לפי גירסת רבינו חננאל בשלא הי' באו עדים עד שלא הי' שהות לקדש יש לומר דווקא בכהאי גוונא גם הראשון קודש כיון שנראה הלבנה והי' ראוי לקדש מן התורה אלא שנאנסו שלא הי' פנאי. ורבה נמי מיירי באופן זה שבאו עדים בסוף היום: י) העולה מזה לשיטת רש"י אם באו עדים קודם המנחה ראשון קודש ושני חול. ואם לא באו עדים כלל שני קודש וראשון חול. ואם באו עדים לאחר המנחה לעולם שניהם קודש. אלא שקודם תקנת ריב"ז ראשון מדרבנן ושני דאורייתא ולאחר תקנת ריב"ז ראשון דאורייתא ושני דרבנן. ולשיטת רבינו חננאל לספרים אחרים אם באו עדים קודם המנחה ראשון קודש ושני חול ואם באו עדים לאחר המנחה קודם תקנת ריב"ז ראשון קודש דרבנן ושני דאורייתא ולאחר תקנת ריב"ז ראשון קודש ושני חול, ואם לא באו עדים כלל בין קודם תקנת ריב"ז בין לאחר תקנת ריב"ז שני קודש דאורייתא וראשון דרבנן. ולפי פירוש