אבני נזר אורח חיים תקג

ג) וראי' לזה מהא דאמרינן בראש השנה (דף כ"ח:) אלמא קסבר מצוות אין צריכות כוונה. מיתיבי הי' עובר אחורי בית הכנסת, ושמע קול שופר או קול מגילה אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא. מאי לאו אם כיון לבו לצאת לא לשמוע לשמוע הא קא שמע. כסבור חמור בעלמא הוא עד כאן. והשתא קשה תינח שופר. מגילה מאי איכא למימר. אבל לפי מה שכתבתי דלא אמרינן שומע כעונה אלא אם כן מתכוון ניחא. דממגילה מעיקרא לא קשה מידי דמצוות מגילה בקריאה תליא. דהא אפי' לא השמיע לאזנו יצא. והא דיוצא בשמיעה הוא משום דשומע כעונה. וע"כ אם לא נתכוין לא יצא כיון דלא אמרינן שומע כעונה אלא אם כן מתכוין ועיקר הקושיא משופר דבשמיעה תליא מצוה וכמו שהוכיחו הפוסקים ז"ל כיון דאפילו התוקע שלא שמע לא יצא. ובזה משני שפיר כסבור חמור בעלמא הוא: ד) וע"כ יש לומר הא דמותר לשמוע ברכה מחבירו אף שאינו מחויב בה משום דאינו מתכוין שיהא כעונה. מה שאין כן הכא שע"כ צריך להתכוין לברכתו. שיהא כעונה ואז הוא כעונה ואם כן שפיר יש לומר דשייך בי' חשש ברכה לבטלה: ה) ואף דיש לומר דיתכוון על תנאי אם מחויב לברך שהחיינו מתכוין שיהא כעונה ואם לאו לא יהא כעונה. וכהאי גוונא כתב רש"י בעירובין (דף צ"ו.) גבי אלא מעתה היושב בשמיני בסוכה ילקה. ופרש"י ואנן מיתב יתבינן בשמיני ספק שביעי. אלא שלא בזמנו שלא בכוונה לאו תוספת הוא ואי שמיני הוא לא מכוין למצוות סוכה עיין שם. מכל מקום הא הרשב"א בראש השנה חולק על זה שכתב דבמה שתיקנו חכמים אין בו משום בל תוסיף דכתיב על פי התורה אשר יורוך. ותדע דהא שמיני של סוכה מצוה של דבריהם ואוכלים וישנים בה למצוה הרי דסבירא לי' דחשיב כוונה למצוה אף דלא מכוין רק אם הוא שביעי. וכן כתב הריטב"א פרק לולב הגזול וזה לשונו אי נמי כל שהוא על פי תק"ח ז"ל אין בו משום בל תוסיף שהרי ישנין בסוכה בשמיני על פי תקנת חכמים ז"ל עד כאן. ואף דשלא בזמנו בעי כוונה. על כורחך ס"ל דהא חשיב כוונה כיון דמכל מקום מתכוין: ו) וכן מוכח לפי עניות דעתי מדברי הרמב"ן שהביא הר"ן בהא דאתקין ר' אבהו בקסרי תשר"ת. ופריך ודילמא ילולי הוה וקמפסיק שברים כו'. והקשו דהא קיימא לן שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. ותירץ הרמב"ן דשאני הכא שהרי מפסיק בקול אחר לשם מצוה. ואף דאי ילולי הוה לא מכוין בשברים לשם מצוה ומתעסק בעלמא הוא ולא הוה הפסק וכמו שפסק המגן אברהם סימן תק"ץ סק"י. ולמד כן מדברי הרמב"ן אלו שכתב שהרי מפסיק בקול אחר לשם מצוה, ואם כן לשיטה זו בנידון דידן נמי כיון דעל כרחך מתכוין לצאת ממילא הוי ברכה לבטלה אם באמת אינו מחויב ודו"ק: ז) אולם כל זה לפי מה שכתבתי דאם אינו מתכוין שיהא כעונה לא הוה כעונה. אך מדברי הר"ן לא משמע כן. מדהקשה אהא דשומעין הבדלה בבית הכנסת ואחר כך מבדילין בביתם והלא כבר יצאו בבית הכנסת למאן דאמר מצוות אינם צריכות כוונה עיין שם. ואי בכהאי גוונא לא אמרינן שומע כעונה. אם כן מה מקשה הר"ן. והראי' שהבאתי מהגמרא יש לדחות דכי היכי דמשני בשופר כסבור חמור בעלמא הוא. והיינו דאף דמצוות אין צריכות כוונה. מכל מקום בעינן שידע שהוא קול שראוי לצאת בה. וכעין שכתב הר"ן בשם הרא"ה שצריך שידע שהוא מצה, ושהיום פסח. כמו כן יש לומר במגילה כסבור קול חרש שוטה וקטן הוא. וכיון שלא ידע שהוא קול מבן חיוב שראוי לצאת בה לא יצא: ח) ואדרבא יש ראי' מהגמרא כדברי הר"ן. דאם לא כן לא הוה כוון לבו דשופר ודמגילה בענין אחד דבשופר יהי' הפירוש כוון לבו לשמוע. ובמגילה כוון לצאת. אלא ודאי דבמגילה נמי לא בעינן כוונה לצאת. והשתא הוי הפירוש בשניהם שידע שהוא ראוי לצאת בזה. וכיון שבארנו דאפילו אינו מתכוין אמרינן שומע כעונה. אם כן על כרחך הא דמותר לשמוע ברכה מאחר אף שהוא אינו מחויב בה. צריך לומר משום דכיון דאצל העונה לא הוי לבטלה. אי אפשר לומר שומע כעונה לבטלה ודו"ק: ט) וע"כ בנידון דידן אם התוקע לובש בגד חדש. שוב אין בשומע חשש ברכה לבטלה כנ"ל ואם אין לתוקע בגד חדש לא יועיל השומע במה שילבש בגד חדש. דברכת שהחיינו כזה. על בגד חדש וכדומה. נראה דרשות הוא כמו קרא חדתי ואין בזה ערבות ואין התוקע שלא לבש בגד חדש יכול להוציאו ואם כן אכתי הוי שמיעת ברכתו לבטלה: י) הגם שיש לומר דלא אמרינן אלא דכל שאינו מחויב בדבר אינו יכול להוציא אחר "ידי חובתו". אבל הכא בשהחיינו דהוא עצמו גם כן אינו מחויב. שפיר יכול חבירו להוציאו ולא דמי לברכת הנהנין דהוא עצמו כיון שרוצה ליהנות מחויב הוא. וחבירו אינו בתורת ערבות דחיוב. כיון שבידו שלא ליהנות. מה שאין כן בשהחיינו שהוא עצמו גם כן אינו מחוייב. אולם בדרכי משה במה שכתב שאחר לא יברך עבור נשים לא משמע כן. הן אמת דלשיטתו צריך עיון האיך אחד שכבר יצא מוציאו בתקיעות גופייהו וצריך עיון כעת: יא) שוב ראיתי להפרי מגדים סימן רכ"ה באשל שכתב דאין אחר שלא לבש או אכל מוציאו מברכת שהחיינו: יב) סיומא דפסקא דאם התוקע יש לו בגד חדש שוב אין בשומעים שום חשש. ואם אין לתוקע בגד חדש. אין עצה להשומע לצאת מידי ברכה לבטלה על ידי שילבוש בגד חדש. אם לא שלא יטה אוזן לברכת התוקע ויברך בעצמו כן נראה לפי עניות דעתי: יג) אך אולי אפשר שאין בשמיעה כלל חשש ברכה לבטלה כמו שכתבו התוספות בברכות (דף כ"א:) בשומע באמצע תפלה קדושה המנהג לשתוק ולשמוע קדושה והפסק לא הוי כיון ששותק יע"ש: נאום הק' אברהם.