אבני נזר אורח חיים תקא

סימן תמז. ב"ה יום ועש"ק קדושים סת"ר לפ"ק. להרב הנ"ל. א) בדבר הפירוש אשר כתב בערוך שקורא תפילת השליח ציבור סדר משום שמסדר התפילה לפני הציבור. הכי לא הי' הערוך יכול לדבר בלשון הנהוג בחזרה. לא לדבר בדרך חידה. וכהאי גוונא מקשה בשבועות (דף ט"ו.) אילימא גדולות ממש לימא פרים. ויותר הי' לו לקרות הני דבלחש סדר שמפורש בברייתא כדי להסדיר: ב) מה שכתב מסידור הגאון יעב"ץ. הנה אין אתנו סידור הנ"ל. ואולי הי' אביו במקום שהי' המנהג כך. ואף אם לא. הלא המגן אברהם כתב שלכתחילה אין להנהיג לתקוע בלחש. והרב זצ"ל מלאדי פסק כן בשלחן ערוך שלו. ומכל מקום הוא עצמו הי' תוקע בלחש. כי השלחן ערוך חיבר אחר שהי' אצל הרבי ר' בער זצ"ל. וכן בסידור שלו כתב לתקוע גם בלחש. אך הברור משום שהבעל שם טוב ותלמידיו כוונו בכוונת האר"י ז"ל. על כן רצו להתפלל בנוסח האר"י ז"ל. הגם שהשל"ה ז"ל כתב שכוונות אלו יוכלו לכווין כל מקום לפי מנהגו הם לא ניחא להו בכך. ועל כורחך השלחן ערוך פסק כן לרובא דרובא שאין להם שייכות בכוונת האר"י ז"ל. ובעל שם טוב ותלמידיו והרב זצ"ל מהם הי' תוקעין בלחש. ובזה נשתלשל המנהג לתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם וכו' עד שבא לאנשים פשוטים כי לא ישנו מנהג רבותיהם. וזה בודאי הי' אצל חכם צבי ובנו יעב"ץ גם כן. ומה זה ראי'. ולא הייתי חושב כי זה ראי' אצלו: ג) שוב הגיע לידי סידור ר' יעקב עמדין ז"ל וראיתי שם מפורש שלא לתקוע בלחש. ובטח החפץ להשיג. היתה לו שוחד. והוכו עיניו בסנוורים: ד) אך מה שכתב דאם כן הרי השל"ה כתב במנהג האריז"ל ל' בישיבה שלשים בלחש ושלשים על הסדר בחזרת התפילה. מכלל דהני דבלחש אינם על הסדר. חילוק גדול יש דבשל"ה ציין מקום השלשים האחרונים בחזרת התפלה. רק שבהם ביאר שהם על הסדר. ובהני דבלחש לא ביאר ואינו רק קיצור דברים. וזה מצוי הרבה בדברי המחברים. אך בערוך שלא ציין שום מקום רק מה שהם על הסדר והוא כאומר בפירוש הראשונים אינם על הסדר: ה) ומה שאומר שאם אדייק אראה מהשל"ה גם כן שכוונת האר"י ז"ל שלא בלחש על סדר ברכות. הם דברי תימה. שהרי ז"ל כתב בפירוש לתקוע בלחש תשר"ת תש"ת תר"ת ואם תוקע הכל ביחד הי' לו לתקוע שלשה פעמים תקיעה שברים תרועה תקיעה כמו בישיבה ואי אפשר לומר כן. ועל כרחין קיצור לשון בשל"ה. וסירכא דלישנא דערוך נקיט ואזיל. ובשביל זה לא נשבש דברי הערוך בפירושים של תוהו: ו) סוף דבר אנכי הרואה שקוטב מכתבו שאינו רוצה לקבל פירושי בערוך בשום אופן. הנה אביא לו עוד ראי'. אולי אף שלא שמע לקול אות הראשון ישמע לקול האות האחרון: ז) הנה זה לשון ספר המנהיג במדינת בבל עושין מאה קולות וכך כתב בערוך ערך כו' מאה פעיות דפעיא אמי' דסיסרא. וכך מנהגם מיושב ל' קולות וכן מעומד למוסף שיחידים מתפללים אחד תוקע להם על סדר ברכות ל' קולות וכו' [הכל כמנהגינו מנהג חסידים] ואם גם כוונת הערוך כן. הי' לו לכתוב כך וכך כתב בערוך בסוף דבריו להיות לראי' על הכל. ומדלא הביא מערוך רק על התקיעה מאה קולות. מכלל דאין הערוך סובר לתקוע בלחש ל' קולות על סדר ברכות כמו שכתבתי. ולדעתי גם זה ראי' טובה, ועל פי שנים עדים יקום דבר: ח) ובאמת כל הנ"ל אינו רק לחזק הענין. כי פשוט בפי כל הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים לתקוע רק בחזרה. ובנדון ק"ק בראק שכמדומה לי שהענין הי' [כי לא העתיק לי כל המכתב שלי] שנתקבצו יחד שתי כתות כת בעה"ב וכת חסידים שתוקעין גם בלחש. ואף אם לא נעיין בראשונים. הנה המגן אברהם פסק שאין לנהוג לכתחילה לתקוע [בלחש ועל הוראותיו אנו סומכין בכל חלק אורח חיים] וכן פסק הרב זצ"ל מלאדי בשלחן ערוך שלו ובשיורי כנה"ג [שהוא גם כן מבעל כנה"ג] סימן תקצ"ב בטור אורח חיים אות יוד שאם נהגו בשום מקום לתקוע בלחש אין כח בשום יחיד לסתור מנהגם אם לא בריצוי כל הקהל. הנה מפורש שאם מתרצים כולם יכולים לשנות שלא לתקוע בלחש. מעתה אם מתקבצים שתי הכתות. מנהג מי ידחה מפני מי. הכת בעלי הבתים אין יכולים לשנות לתקוע בלחש. והכת השני' יכולים לשנות שלא לתקוע בלחש. הא מן הדין שהכת השני' ידחה מנהגם. כי הם מותרים לשנות ולא הראשונה: הק' אברהם. סימן תמח. א) בתשו' שאגת ארי' סימן ק"ג האריך להביא ראי' דמי שתקע כבר בראש השנה מותר לו לתקוע עוד אחר כך שלא לצורך. מהא דמביא הש"ס בחולין (דף פ"ד) ראי' מתקיעת שופר דאין ודאי דוחה שבת וספיקא דוחה יום טוב. וספיקא היינו טומטום. ודחי שם אשה נמי תקעה. והשתא יביא ראי' מספק תקע ספק לא תקע דחוזר ותוקע ולא חיישינן לספק שבות. עוד האריך שם בסימן ק"ד לחלוק על הרא"ש שפסק דמותר להוציא שופר ברשות הרבים לצורך נשים מהא דנשים סומכות רשות. והשיג עליו השאגת ארי' דהא אמרינן בחגיגה דאין נשים סומכות אלא באקפויי ידא דהוא רק איסור דרבנן. ואיך נתיר איסור הוצאה דאורייתא. ואם תאמר משום נחת רוח דנשים חשיב לצורך. כמו לדבר הרשות דמותר משום מתוך. אם כן מה הביא הש"ס ראיה מטומטום לפירוש האחד של התוספות דגבי טומטום שייך שמא יעבירנו שמא היא אשה והוצאה שלא לצורך הוא.