אבני נזר אורח חיים תק

דקודם שעקר רגליו נקרא שלא סיים. והוא עדיין בתוך התפילה. ושפיר מקרי כד מצלי. וכל שכן לפי המנהג שאומרים אלקי נצור: ו) ועוד כתב כי הלשון מוקשה. דבגמרא מבואר דעל הסדר לחוד ועל סדר ברכות לחוד. מבואר דתרי סדרים איכא סדר תקיעות וסדר ברכות. ואם כן אין לבנות דיוקים מזה. והאי סדר דערוך הוא סדר פיוטים כו' עד כאן דבריו. יראה בעצמו איך הלחץ זו הדחק מוציאתו מדרך הישר. כי קשה לי לומר דערוך על סדר ברכות קאי. דבגמ' מבואר סדר היינו סדר תקיעות. ולבסוף הודה בעצמו דעל סדר לאו היינו סדר תקיעות. וביקש לו סדרים אחרים סדר פיוטים. אשר זה איננו כלל. כי גם בחזרת התפלה תוקע בסיום הברכה ממש. ומה להם לתקיעות אל הפיוטים: ז) אך לדידי לא קשה מידי דבגמרא שמדבר מסדר תקיעות גם כן מפרש סדר שני על סדר ברכות. אך להערוך דלא מיירי כלל מסדר תקיעות לא הוצרך לפרש על סדר ברכות. וגם יש לפרש סדר תקיעות גם כן דסדר תקיעות לאחר תקנת ר' אבהו ל' קולות הוא תשר"ת תש"ת תר"ת כן תוקע ג' פעמים. אך בלחש שתוקעים בבת אחת. הרי סדר אחר כמו מיושב תקיעה שברים תרועה תקיעה ג' פעמים כו' ועל כן אמר ל' על הסדר שתיקן ר' אבהו תקיעה שברים תרועה תקיעה תקיעה שברים תקיעה וכו' דבלחש אינו כן כנ"ל: ח) ומה שכתב דבלחש משום שיש שמאריכין קרוי שלא על הסדר. יבין בעצמו כמה דחוקים דברים אלו. והוא שלא לצורך לגמרי. כי דברי הערוך מתפרשים בטוב בפשוט: ט) ומה שכתב דבשל"ה נראה למעיין היטב בדבריו דטפי הוי ניחא לי' תקיעות דבלחש. כמבואר בדבריו ממ"ש עד בא איש אלקים כו' עד ול' קולות בלחש עד כאן דבריו. הוא אחיזת עינים במח"כ כי זה: לשון השל"ה עד בא איש אלקים וגילה סוד ד' ליראיו והם נתקנו על מנהג לתקוע מאה קולות דהיינו ל' קולות בישיבה ול' קולות בלחש ול' על הסדר וי' קולות לאחר גמר התפילה. ואף שיש בזה כמה מנהגים מכל מקום זיכנו השי"ת להגהות נחמדות שממנו ילמדו כל מקום הכוונה לפי מנהגו. עד כאן. מבואר דחידוש שזיכה ה' אותו בדברי האריז"ל הוא הסוד והכוונה וסוד וכוונה זה שכל לכוון בכל מקום לפי מנהגו. ואם כדבריו שהוטב בעיני השל"ה לתקוע בלחש למה לא הנהיג לעשות כן בא"י. מאחר שתוקע כל כך קולות לאחר התפלה כאילו הי' תוקע בלחש. למה לא יעשה מצוה מן המובחר. אלא ודאי דעת השל"ה גם כן כמו שכתב המגן אברהם בשם הכנסת הגדולה דאין לנהוג לתקוע בלחש לכתחילה: י) ומה שכתב דערוך דכתב הני דמחמרי כו' גם האחרים מודים שזה טוב. אלא שאינם רוצים להחמיר. אף אם נודה לדבריו. מכל מקום הוכחנו שאין כוונת הערוך לתקוע בלחש כמו בחזרת התפלה. וגם כל דברי הערוך הוא לפי מה שפירש רש"י לא למה דקיימא לן בשמונה עשרה דיחיד תוקע תחילה. יא) סוף דברי אין לי מה לסמוך מנהג שלנו מנהג חסידים לתקוע על סדר ברכות בלחש. רק שסומכין על הראב"ד שהעתקתי לשונו באות ה' אבל יחיד אין צריך לתקוע על סדר ברכות. משמע אם רוצה לתקוע על סדר ברכות שפיר דמי. וסבירא לי' גם כן דערוך סבירא לי' כסוף דברי ראב"ן דיחיד מברך מלכיות זכרונות ושופרות ואחר כך תוקע ט' קולות ומה שכתב הערוך ל' קולות בלחש היינו בסוף מלכיות זכרונות ושופרות. מכלל דלא חייש הערוך לבלבול התפילה. ועל כן מותר לתקוע על סדר ברכות כמו יחיד אם ירצה: יב) אך מה שהוכחתי מתחילת דברי ראב"ן שאם ירצה לתקוע על סדר ברכות שפיר דמי אינו מוכרח. כי יש לפרש מדלא סיים אלא אם ירצה יתפלל כל תפילתו כו' רק כתב אלא יתפלל כל תפילתו משמע דמשום דאין צריך לתקוע על סדר ברכות. שוב הויין התקיעות הפסק בין מלכיות לזכרונות בין זכרונות לשופרות: יג) סוף דבר זה פשוט דחבר עיר לא נקרא אלא בחזרת ש"צ התפילה. אבל בלחש כולן יחידים הם וכמו שכתב הריא"ז. וריטב"א כתב חבר עיר בציבור לכאורה משמע גם בלחש. דמכל מקום ציבור הם. אך גם הא לא תברא דבסוף פרק תפלת השחר גבי לא הזכיר של ראש חודש במוספין אין מחזירין אותו בציבור שנוי. וקיימא לן דהיינו בשליח ציבור דווקא אך אין ראי' משם דהתם בלחש. הא לא שכחו כולם רק איזו יחידים. וכשש"צ שכח הרי השכחה בכל הציבור אך מכל מקום מצינו לשון בציבור בשליח ציבור. וכן כוונת ריטב"א בציבור גם כן. דבלחש יחידים הם כדברי ריא"ז: יד) והדרך המשומר מכל צד מכשול שלא לתקוע בלחש וכמו שכתב הרמב"ם וטור ושלחן ערוך תקיעות דמעומד רק בחזרת התפלה. ובעובדא דק"ק בראק תחילה לא רציתי להשיב כי הצעירים המתחסדים יחשבו כי תקיעות דבלחש הוא מעקרי החסידות. וכשם שמצוה לומר דבר הנשמע כו' ואחר כך כתבו אלי כי כולם מייחלים לתשובתי וישמעו אלי כתבתי להם דעתי: טו) ובענין שמה שתקע האריז"ל [ואחריו הבעל שם טוב ותלמידיו שהעניקו החמה בקומתם] בלחש. יש לי בזה דבר עמוק. לא ניתן להאמר כי אם מפה לאוזן. אך לא יאות כי אם לגדולי ערך כמותם. ואם לא שאין רצוני לשנות מנהג רבותי. לא הייתי תוקע בלחש: ובהיותי רב בקראשנעוויטץ והייתי מתפלל בבית הכנסת וצויתי להחסידים שיתפללו עמי בבית הכנסת וצויתי לתקוע בחזרת התפלה גם כן ל' קולות ולא הי' אצליי שינוי מנהג מאחר שהחסידים הם גם כן ציבור. אך לא לתקוע בלחש: דברי הדו"ש הק' אברהם.