אבני נזר אורח חיים תצט

מכל מקום בציבור אי אפשר לתקוע בלחש כי גורם הפסק בתפלה וביותר מהירות בתפלה [וכמו שאין כהנים נושאין כפיהם בתפלה שבלחשן]: ד) והנה כל היסוד לתקיעות בלחש הוא מדברי הערוך שהובא בתוס' וזה לשונו והני דמחמירי ועבדי שלשים כדיתבין ושלשים בלחש ושלשים על הסדר. ומדברי הערוך אלו עצמם מבואר שאפילו המחמירים לא הוי תוקעין בלחש על הסדר. רק דהוה סבירא להו כשיטת רש"י דיחיד שאינו תוקע על הסדר תוקע אחר התפלה תשע תקיעות ועל כן גם בלחש יען אין תוקעין על הסדר היו תוקעין אחר תפלתם למ"ד קולות. וזה מבואר היטב בדבריו שכתב למ"ד בלחש ולמ"ד על הסדר. מבואר דהני דבלחש אינם על הסדר רק אחר כך כן נראה לי: ה) ולדידן קימא לן דלא כרש"י אלא דיחיד תוקע תחילה ואחר כך מתפלל. ואם כן אין מקום לתקיעות שבלחש כלל. והכי הוה סבירא להו להני דלא מחמירי. או אפשר שיסמכו על התקיעות שבחזרת התפלה לענין תפלה דבלחש גם כן. כיון דבין כך ובין כך אינם על סדר הברכות שבלחש: ו) על כן לדעתי שלא יצאו מבית המדרש ויתפללו בלא תקיעות בלחש. אך אם ירצו דווקא שלא לשנות מנהג רבותיהם יעשו מה שירצו. אך להתפלל בבית המדרש ולתקוע בלחש אין נכון כלל וכלל מכמה טעמים. נא ונא שיהי' שלום בימים הנוראים. והיא תעמוד להם ביום הכסה ותכתבו ותחתמו לאלתר לחיים טובים לשנה טובה ומתוקה כאוות נפשכם ונפש הדורש שלום כל העיר ומצפה לשמוע שלא הי' מחלוקת בימים הנוראים: הק' אברהם. סימן תמו. ב"ה יום א' ר"ח ניסן סת"ר דפ"ק להרב האבד"ק ראמאנאב א) מכתבו דבר תקיעות בלחש הגיעני. והי' קשה בעיני להשיב יען הוא שלא כענין קרוב לפסח. שוב נתיישבתי להשיבו. יען דבריי תמוהים בעיניו על לא דבר. מה שהקשה בדרב פפא בר שמואל. איני יכול לכוון דבריו כלל. שיהי' על מה להשיב. אך על הדמיון שהבאתי ממה שאין נושאין כפיהם בתפילה בלחש. וכתב מעלתו משום שצריכין לעלות שעת תפלה דווקא. ולא קודם לכן. לא ידעתי היכן ראה זה. ומה שאמר משום דיהי רצון שקודם דוכן. ורבונו של עולם לאחר דוכן. הוי הפסק בתוך התפילה. יאמר גם זה היום הרת עולם הוי הפסק. וליתא: ב) מה שכתב שאין נכון שיברכו בקול רם בתפלה בלחש. יאמר גם כן שאין נכון לתקוע בקול רם בלחש. יותר הי' לו לומר לשיטת תוס' דבעינן תיכף לנטילה ברכה. ואיך יטלו ידיהם על הדוכן באמצע התפילה: ג) אך באמת הא דברכת כהנים לא חשבתי לראי' דשאני ברכת כהנים שאינו חובת התפילה רק חובה לברך בסוף תפילה שהיא במקום עבודה. והרי בעבודה גופה כתיב ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ובירך פעם אחת בסוף כל הקרבנות הכי נמי מברך פעם אחת בסוף סיום התפילות. דבלחש ודבקול רם ברכה אחת. וכתבתיו רק לסניף ולדוגמא בעלמא: ד) והראי' שכתבתי מהערוך שכתב תקיעות למ"ד מיושב ולמ"ד בלחש ולמ"ד על הסדר. מבואר דהני דבלחש אינם על הסדר. אלא דסבירא לי' כשיטת רש"י דביחיד תוקע אחר תפילה. ועל זה תמה מעלתו דאיך נקרא אחר התפילה בלחש. וביותר דבשבלי לקט מביא דברי הערוך וכתב כד מצלי בלחש. ולדבריי הי' לו לומר לבתר דמצלי בלחש עד כאן דבריו: ה) לא קשה מידי דהנה לשון רש"י ביחיד מברך את כולו. ואחר כך תוקע תשע תקיעות. ולשון כולו מורה על כל התפילה. אך באור זרוע העתיק מברך את כולן ואחר כך תוקע כו' לשון זה נראה יותר שמברך כל הברכות השייכים אל התקיעות היינו מלכיות זכרונות שופרות ואחר כך תוקע כו' וכן כתב ראב"ן להדיא פ: וזה לשונו ויחיד המתפלל בראש השנה אין צריך לתקוע על סדר ברכות של תפילה. אלא יגמור כל תפילתו מלכיות זכרונות ושופרות ואחר כך יתקע עד כאן לשונו. ואף שכתב יגמור כל תפילתו אתפילה השייכה לתקיעות קאי וכלל שלאחריו פרט אין בכלל אלא מה [שבפרט ולפי זה צריך לומר דהא דאמר לי' רבא [מכלתין ל"ד:] לרב פפא בר שמואל דאמר לשמעי' כי נהירנא לך תקע לי. דלא אמרו אלא בחבר עיר. אף דלשיטה זו גם ביחיד צריך לרמוז אחר סיום מלכיות זכרונות שופרות שיתקע תשע תקיעות משום דרבא חזא לדעתי' דרב פפא בר שמואל שיתקע ג' תקיעות ברמיזתא כדין המשנה. שאינו תוקע בפעם אחת רק ג' תקיעות ושירמוז שנית יחזור ויתקע כו' שאם הי' כוונתו שיתקע ט' תקיעות בפעם אחת הי' לו לפרש. והבין כוונתו שיתקע על סדר ברכות. על כן אמר לו לא אמרו אלא בחבר עיר. ולנוסחא שלנו ברש"י מברך את כולו. היינו בסיום תפילתו קודם שעקר רגליו. ניחא בפשיטות דאז יכול לומר בפירוש כיון דצורך מצוה] והנה לפי זה הוא באמצע תפלתו דבלחש ממש. רק שאינו תוקע אחר כל ברכה בפני עצמו אך גם אף לפי הגירסא שלנו ברש"י שמורה יותר כל התשע ברכות. מכל מקום הוא תוקע קודם שעקר רגליו [ולפי המנהג שאומרים אלקי נצור קודם לזה תיכף אחר הט' ברכות] ושפיר קרי לי' בלחש והרי בפרק הרואה ברכות (דף נ"ז.) המתפלל בחלום סימן יפה לו והני מילי בלא סיום. ופירש רש"י שניעור משנתו קודם שנסתלק סימן הוא שסמוך אצל הקב"ה. והא וודאי קודם שעקר רגליו עוד לא נסתלק מלפני הקב"ה. שהרי בשעה שעוקר רגליו הוא כתלמיד הבא ליפטר מרבו כדאיתא ביומא (דף נ"ג:). אם כן קודם שעקר רגליו עוד הוא לפני הקב"ה. וסימן יפה לו. ועל כרחין שגם זה נקרא לא סיים. דאם לא כן הרי מיעט הש"ס בהאי והני מילי דלא סיים גם את זה שעדיין לא עקר רגליו. ואי אפשר כנ"ל. הנה