אבני נזר אורח חיים מט

שוב דוחין אף לכתחלה. אבל במקום שלא דחתה אין דוחין משום לכתחילה. והכא השיר לא דחה שבת ואף שהקרבן דחה. השיר הוא מצוה בפני עצמו. הכי ס"ל לרב יוסף. ור' ירמי' בר אבא סבירא לי' שיר מעכב קרבן. ולהכשר קרבן בא השיר. והקרבן דחה שבת. על כן שוב דוחין גם בשיר משום דלכתחילה מצוה גם בכלים. [לא מיבעי' למה דפסק הרמב"ם ז"ל נסכים הבאים בפני עצמן אין טעונין שירה דהשיר קאי איין ואקרבן יחד. והשיר מעכב גם גוף הקרבן היינו האברים ופדרים ועמ"ש לעיל סימן כ"ב והקרבן דחה בשחיטה להקטרה. אך אף אם הבאים בפני עצמן טעונין שירה ולא מעכב רק הניסוך. מכל מקום הניסוך גם כן דחה שבת בדרבנן בתקיעת כהנים בחצוצרות שהם להכשר קרבן למאן דאמר שיר מעכב הקרבן. דשיר כהנים ושיר לוים דין אחד להם כדמוכח מהא דמוכיח הש"ס דאין טעון שירה אלא קרבן ציבור הקבוע לו זמן מתקיעות דכהנים. וכיון שכבר דחתה בשיר דכהנים. ידחה נמי בשיר כלים דלוים] הכי ס"ל לריב"א. נמצא רב יוסף ור' ירמי' בר אבא פליגי בשיר מעכב הקרבן. דלר"י לא מעכב ולריב"א מעכב. וכיון דאיתותב רב יוסף וקם דינא כר' ירמי' בר אבא קיימא לן שיר מעכב הקרבן: טו) עוד נראה ליישב דברי רש"י, ע"ז הנ"ל ותוס' יבמות הנ"ל ופסק רמב"ם הנ"ל. דהנה ביומא (דף ל"ג.) סידור שני גיזרי עצים קודם לדישון מזבח הפנימי מכשיר עדיף. פרש"י דעצים מכשירי קטורת הם. ואינו מובן דמכל מקום אינם מכשירי דישון. וצריך לומר משום שכל הדישון לצורך הקטורת. ממילא העצים מכשירים גם הדישון [וזה שכתב הרמב"ן פרק בראשונה בשם הגמרא דפרק אמר להם הממונה דדישון מכשיר הקטורת. כוונתו למה שכתבתי]. אך דמהאי טעמא גם הדישון מכשיר העצים שלצורך הקטורת. וצריך לומר כמ"ש התוס' ישנים שם ד"ה אפילו דבלא גחלים לא יוכלו להקטיר ובלא דישון יוכלו. והנה ברש"י שם (דף כ"ד:) בהא דבעי הש"ס עבודת סילוק בהיכל ללוי [דמחייב בזר על עבודת סילוק בחוץ] אם חייבין עלי' מיתה לעבודת פנים מדמינן לי' ופטור או לעבודת חוץ מדמינן לי' וחייב פרש"י כגון דישון מזבח הפנימי. ומבואר דאף דאינו רק לצורך קטורת ואינו צורך גמור דאפשר להקטיר בלא זה יש בו חיוב מיתה. ואף דבעלמא במה שאינו עיקר עבודה זר פטור עלי' כגון שזרק שירי הדם מוכח בזבחים (דף ל"ח:) דפטור. והכי נמי בדישון שאינו רק צורך קצת לקטורת. צריך לומר דמכל מקום כיון שהוא צורך קטורת שהוא עבודה גמורה אף שהוא רק תיקון ויפוי קצת לקטורת חייב. ושמור זה: טז) מעתה שיר הלוים בכלי שכתבו התוס' יבמות (דף פ"ו.) דאף שאינו עיקר שירה. מכל מקום מצוה היא ולאו עבודה היא. כיון שאינו עיקר. ודומה לזר שזרק שירי הדם דפטור. מכל מקום זה ניחא אם שיר אינו מעכב הקרבן ואין השיר מכשירי קרבן. אבל אם השיר מעכב הקרבן. והשיר מכשיר הקרבן כדמוכח בספרי הנ"ל. ממילא השיר בכלי שגם כן מצוה אף שאינו מכשיר גמור. שאם הקריב בלא שיר בכלי כשר. מכל מקום תיקון קצת הוא לקרבן. וכשם שעיקר שיר מכשיר הקרבן לגמרי. כמו כן השיר בכלי מיפה קצת הקרבן. וכבר הוכחנו באות ט"ו דמיפה קצת לקרבן גמור חשיב עבודה על כן שפיר אמר ר' ירמי' בר אבא. אבל שיר של כלי דברי הכל עבודה הוא [ור' יוסף סבירא לי' שיר אינו מעכב הקרבן]. ולא תקשי מהא דעבדי כהנים היו. דשאני התם שהרי מי שאינו לוי המשורר בכלי אינו מתקן הקרבן כלל. שאם תאמר שמתקן עבודה הוא. וכשהוא זר מחלל ואינו מתקן הקרבן. רק אדרבא גרועי גרעה כמ"ש התוס' מנחות. (דף י"ח:) דזר שעבד גרוע מלא עשה כלל. דאף שלא בלל כשר זר שבלל חילל. והכא נמי אם לא שרר כלל בכלי הוא כשר דעיקר שירה בפה. ואם שרר זר אם תמצא לומר שמתקן עבודה היא וחילל. ועל כן אינו מתקן. וכיון שאינו מתקן שוב לאו עבודה היא רק מצוה בעלמא בעצמותו [כמו למאן דאמר אינו מעכב דהוא מצוה בעצמו גם כן] ועל כן כשר בעבדים. ובעלמא זר שעבד אף שחילל. מכל מקום פעל קצת בעבודתו. שהרי נשפך דמה אם עלה ירד. ואלו קבלו פסולים וזרקו את דמו אם עלו לא ירדו. הרי דמכל מקום שם עבודה עלי' להכשיר. אבל זה שבעצמותו לאו עבודה היא דעיקר שירה בפה. רק דנחשב עבודה משום שמכשיר הקרבן. והא אדרבא הרי הוא פוסל הקרבן. דמבלעדי השיר שבכלי הי' כשר ועכשיו על ידי עבודה בזר מחללו. והשתא דס"ל דשיר מעכב הקרבן. כשם שהלוי מכשיר הקרבן, כמו כן הזר מחללו. ואף דבכלי אינו מכשיר וצורך גמור אל הקרבן. שוב דומה לבלילה דאף שאינו צורך גמור ולא בלל כשר. מכל מקום זר שבלל חילל. ואף אם תמצא לומר דכיון שהלוי אינו מכשיר גמור. הזר אינו פוסלו לגמרי. מכל מקום פוגם קצת ולא מכשיר הוא וכשר בעבדים. וניחא התוס' ביבמות הנ"ל שהקפיד עזרא שלא עלו לוים ראוים לשיר בכלי. אף שעבדים כשרים לזה. מכל מקום אינם ראוים לתיקון הקרבן והי' לוים גם כן כמ"ש הרמב"ם ומפורש בכתוב בכמה מקומות שהיו לוים משוררים בכלי. והם הי' לתיקון הקרבן רק שהי' שם זרים גם כן. ושיר דזרים הי' רק מצוה לא תיקון הקרבן. וכן כשהי' שלא בכלי שרת. דכלי חול הוא פסול בקרבן [כמ"ש התוס' זבחים (דל"ד:) בד"ה וליהוי דיחוי יע"ש] על כן אינו מתקן הקרבן רק מצוה בעלמא. אבל לוי ששורר בכלי. עבודה גמורה כנ"ל. וניחא לישנא דר' ירמי' בר אבא והרמב"ם העתיקו עבודה הוא. וניחא הא דעירובין שדוחה שבת דעבודה הוא. רק יש להקשות כיון דאינו מעכב. משום לכתחילה איך ידחה שבת. בזה צריכין לומר כיון דפסק הרמב"ם נסכים הבאים בפני עצמן אין טעונין שירה וקאי השיר גם אאברים ופדרים. וכבר דחתה שחיטה והקטרה את השבת. שוב דוחין גם משום לכתחילה. נמצא רב יוסף דפליג ס"ל דשירה אינו מעכב הקרבן ובעצמותו לאו עבודה הוא. ור' ירמי' בר אבא סבירא לי' מעכב כנ"ל באריכות. וקיימא לן כר' ירמי' בר אבא. וזה שכתב רש"י בע"ז דאפסיק הלכתא בהחליל שיר מעכב הקרבן: סימן כז א) ולענין הלכה אם שיר מעכב את הקרבן איתא בערכין (דף י"א.) תנו רבנן השיר מעכב את הקרבן דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו מעכב ולכאורה נראה דהלכה כחכמים. אך פ"ד דתענית (דף כ"ז.) אמר רב יהודה אמר שמואל כהנים לוים וישראלים מעכבים את הקרבן פרש"י כולם משום מעמד. וריטב"א פי' כהנים משום עבודה. לוים משום שיר ישראלים משום מעמד. ובירושלמי דכהנים משום חצוצרות. ואף דבספרי שומע אני קרבן שלא תקעו עליו