אבני נזר אורח חיים תצה

ד) והנה בתרומת הדשן כתב לדעת הפוסקים בנשימה אחת. מכל מקום יפסיק מעט רק פחות מכדי נשימה דזה חשיב בנשימה אחת. אבל אם אינו מפסיק כלל כהאי גוונא חשיב לה בחולין (דף כ"ו:) מריע מתוך תוקע: ה) ולעניות דעתי לא נראה להפסיק כלל. ואף שכתבו בנשימה אחת. אין מזה הכרח שיפסיק מעט. דהא הרא"ש כתב שלשה שברים צריך לעשותן בנשימה אחת ואינו מפסיק כלל ביניהם. וע"כ בודאי צריך שלא יפסיק כלל ביניהם. דבזה ודאי יוצא לדעת הרמב"ן והר"ן. דהא הר"ן הביא ירושלמי תקע והריע בנשימה אחת יצא. והקשה הר"ן דמאי שנא מתקע בראשונה ומשך בשני' כשתים אין בידו אלא אחת. ותי' הר"ן דשאני התם שנראה כתקיעה אחת. מה שאין כן הכא שניכר שהן קולות מחולקין. ומוכח דס"ל דיצא אפילו לא הפסיק כלל. דאם לא כן מאי הוה קשה לי' ממתניתין דתקע בשני' כשתים. ועיין בחי' הרמב"ן י"ג סד"ה תקע בראשונה ודו"ק. ואם כן כל שכן בשברים תרועה שיוצא אם לא הפסיק כלל ביניהם ואפילו להחולקין שם דס"ל בנשימה אחת תקע והריע ותקע לא יצא משום דאין כאן לא ראש ולא סוף. מכל מקום בשברים תרועה דיוצא בנשימה אחת. הוא הדין דיוצא אף כשלא הפסיק כלל]. והרי המחבר סי' תק"ץ סעיף ה' פוסק כדיעה זו דיצא תקע והריע ותקע בנשימה אחת. דהעיקר במחבר דיעה ראשונה. כל שכן הכא שכותב דיעה שני' בשם יש מי שאומר. וכיון שיוצא על כל פנים אם לא יפסיק ביניהם. על כן ודאי אין להפסיק ביניהם. דאם יפסיק ביניהם יש לומר דלא יצא. דלדידהו בודאי הפירוש אין בין תקיעה לתרועה ולא כלום כפשוטו באין הפסק כלל ביניהם. [דלדידהו אין להקשות מההוא דחולין. דהא כי מפרשי בהפסק בנשימה אחת קשה משם. וע"כ ס"ל כמו שדחה הטורי זהב דברי התרומת הדשן סימן תק"צ סק"ו עיין שם]. ואם כן אם יפסיק ביניהם לא יצא כמו לר' יהודה באם הפסיק ביניהם. ואם כן לא קיים מצוה לא כרמב"ן. דלדידי' צריך לעשותן באין הפסק כלל. ולא כרבינו תם. דלרבינו תם צריך להפסיק ביניהם כדי נשימה. דגנוחי וילולי בנשימה אחת לא עבדי אינשי. (א"ה תשובה זו כתב בילדותו. ובתשובה שלפנינו שכתב זמן רב אחר זה הכריע כרבינו תם וכפסק הרמ"א) והנלפע"ד כתבתי הק' אברהם. סימן תמד. א) בדין שברים תרועה דפסק רבינו תם לעשותן בשתי נשימות דגנוחי וילולי בנשימה אחת לא עבדי אינשי. והרמב"ן ז"ל חולק דלא מחלקי טפי מתקיעה תרועה לר' יהודה סוכה (דף נ"ג:) ואף על פי כן לר' יהודה אין בין תרועה לתקיעה ולא כלום. ובתוספות ערכין (דף י') בהא דאין בין תרועה לתקיעה ולא כלום כתבו מכאן נראה דאסור להפסיק בין שברים לתרועה. ויש לעיין האיך כתבו בפשיטות היפוך דברי רבינו תם ראש בעלי התוספות ולא כתבו דעתו כלל: ב) אך הדבר ברור דרבינו תם מפרש כמו שפרש"י ותוספות בסוכה שם ולא כלום שלא יפסיק ביניהם יותר מכדי נשימה. ובתוספות שם זה לשונם לא יפסיק אלא כדי נשימה דהפסקה צריך כדאמר בשלהי ראש השנה ותקעתם תרועה תקיעה בפני עצמו ותרועה בפני עצמו עד כאן לשונם. וע"כ הא דכתבו התוס' בערכין דאסור להפסיק בין שברים לתרועה היינו יותר מכדי נשימה: ג)והנה בהא דהביאו התוספות סוכה ראי' מהא דתקיעה בפני עצמו כו' דהפסקה צריך. הרמב"ן בחידושיו לראש השנה חולק ע"ז בתרתי הא' דפי' תקיעה בפני עצמו שמותר להפסיק ביניהם. והב' שפירש דזה כרבנן ודלא כר' יהודה. וזה לשונו הא דאמרינן או אינו תקיעה ותרועה אחת הוא. הכי קאמר שמא מצוה אחת הוא וצריך לתקוע ולהריע בנשימה אחת שלא יהי' בין תקיעה לתרועה ולא כלום. כשהוא אומר ובהקהיל תתקעו ולא תריעו הוי אומר כל אחת מצוה בפני עצמה ואם רוצה מפסיק, דאי סלקא דעתך חד הוא אמר רחמנא פלגא דמצוה עביד ופלגא לא תעביד והכי איתא פרק החליל עד כאן לשונו. הנה שהוא מפרש דכרבנן אתיא דסבירא להו כל מד מצוה באפי נפשי'. וכראי' שהביאו חכמים לדבריהם דאי סלקא דעתך כו' אמר רחמנא פלגא דמצוה כו'. ואף גם זאת רק אם רצה מפסיק אבל אין חובה להפסיק. ודלא כתוספות שכתבו דהפסקה צריך. ודברי רמב"ן נובעים מירושלמי דתקע והריע בנפיחה אחת יצא. עוד שם בירושלמי מחלוקת אם צריך להריע מתוך פשוטה. ומכל מקום לכולי עלמא מותר להיות מריע מתוך תוקע. וקשה על התוספות שכתבו הפסקה צריך: ד) והנה לכאורה נראה לתקוע בנשימה אחת. דנראה בעליל שרבינו תם הולך בשיטת התוספות בסוכה דאף לר' יהודה דמצוה אחת הפסקה צריך. הוא הדין לדידן בשברים תרועה כיון דגנוחי וילולי בחדא נשימה לא עבדי אינשי הוה לי' כתקיעה ותרועה לר' יהודה דאף דמצוה אחת צריך להפסיק וכיון דדברי הירושלמי הוי תיובתא דהתוספות. אם כן בודאי יוצא בנשימה אחת. ואין צריך לדוחק של התרומת הדשן שמחלק בין שברים תרועה בנשימה אחת בין תקיעה תרועה תקיעה לנשימה אחת. אלא דרבינו תם לטעמי' בתוספות סוכה דגם תקיעה תרועה צריך לעשותן בשתי נשימות. וכיון דאיתותב מירושלמי נקטינן דשברים תרועה יוצא בנשימה אחת. ממילא נראה דצריך לעשותם דוקא בנשימה אחת. דתיבת ולא כלום משמעותו אפי' משהו אינו מפסיק. כהא דפרק קמא דפסחים (דף י"א:) לחד לישנא אין אדם טועה ולא כלום ולאידך לישנא טועה משהו. הרי דלא כלום אפילו משהו אינו. אך אין קושיא מזה על התוספות בסוכה מאחר דהם סבירא להו דבלא הפסקה לא נקרא תרועה כלל כמו שיתבאר לפנינו בעזר השם. אם כן ההפסקה כדי נשימה לא הוה הפסק דצורך תרועה הוא. וכהא דאלו נערות דעקירה צורך הנחה מתחיל העבירה משעת עקירה משום דאי אפשר להנחה בלא עקירה הכא נמי מתחיל התרועה משעת הפסק כיון דאי אפשר בלא זה. ושפיר חשיב ולא כלום כשאינו מפסיק רק כדי נשימה. וכל זה לשיטת התוספות. אבל לפי הירושלמי דיוצא בלי הפסק כלל. ממילא כשמפסיק