אבני נזר אורח חיים תצג

בערבות. ולעניות דעתי זה אינו וכמו שהוכחתי בראיות ברורות ועי' דרישה סי' תקפ"ה: הק' אברהם. סימן תת. ב"ה יום ב' תבא תרח"ם לפ"ק. תחל שנה וברכותי' לכבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם נ"י עה"י פה"ח פה"ד כקש"ת מו"ה שניאור זלמן שליט"א אב"ד ור"מ דק"ק לובלין יע"א. א) בענין קושיית הרא"מ בטומטום אינו מוציא את מינו הא ספק ספיקא הוא שמא השומע נקבה ואם תמצא לומר זכר שמא גם התוקע זכר. ותירץ ר' עקיבא איגר ז"ל דהוי ספק ספיקא בתרי גופי וכבוד תורתו העיר מהא דנדה (ל"ג.) בכותי שטבל ועלה על גבי בגדי חבר דספק ספיקא שמא בעל ברחוק ואם תמצא לומר בקרוב שמא לא השלימתו לדם ירוק והא הוי ספק ספיקא בתרי גופי': ב) לדידי נראה טעם ספק ספיקא בתרי גופי כעין שכתב הרשב"א בספק טריפה שנתערבה באחרות דלא חשיב ספק ספיקא. דאיך אתה אומר שמא אינו טריפה. הלא כבר אסרת מספק. והכא נמי איך אתה אומר שמא השומע נקיבה ואינו מחוייב כלל והלא כבר חייבתו מספק. מה שאין כן בהא דכותי שטבל ועלה על גבי בגדי חבר אין לומר כבר טמאתה לאשה מספק. שהרי אין דנין על אשתו כלל. וכעין זה כתב הר"ן בשם הרמב"ן פרק התקבל בענין העושה שליח לקדש לו אשה אסור בכל הנשים שבעולם שאין חזקת הקרובים שאינן באות לפנינו מועלת לה. הכא נמי אין החזקת ספק איסור של אשתו מועיל אל החבר: ג) ובעיקר קושיית הרא"מ יש לומר דהוי ספק ספיקא שלא מענין אחד. ספק אחד שמא אינו מחוייב וספק השני שמא עשה המצוה. גם יש לדמותו להא דכתב הר"ן גבי ספק העירוב בין השמשות דאין להכניס עצמו בספיקא דאורייתא לכתחילה כל כך: ד) ועלה בדעתי דבר חדש [אך עוד אינו ברור אצלי] דהנה בזבחים (מ"ו.) דהשוחט חטאת לשם חולין כשר משום חולין פסול. פירש"י לשם חולין שיודע שהוא חטאת ושחט לשם חולין כדאמרן שאין חולין מחללין קדשים משום חולין כסבור שהם חולין פסולה דהיינו מתעסק בדברים אחרים ואינו עוסק בקדשים. ונראה דאפי' שחט לשם קודש. [כהא דמנחות (מ"ט) כבשים ששחטן משום אלים ושחטן לשם כבשים] פסול. דהא סתמא נמי לשם קודש קיימי ואפי' הכי פסול. וכהאי גוונא דייק הש"ס פסחים (דף ס:) עיין שם: ה) והנה הר"ן כתב שאם אכל מצה ולא ידע שהוא פסח לא יצא, וכתב בטורי אבן דדומה לשחט קדשים וחשיב שהם חולין דהוה לי' מתעסק ותנן המתעסק לא יצא: ו) והנה הטומטום ששמע מטומטום חבירו אף דלענין שיצא מחיובו איכא ספק ספיקא שיצא מחיובו. מכל מקום אם באנו לדין בשמועה זו אם הוא שמיעה של מצוה. יהי' ספק ספיקא להיפוך שמא הוא נקיבה ואין שמיעה זו מצוה. ואם תמצא לומר זכר שמא התוקע נקיבה. נמצא שהשומע חשב שאינו שמיעת מצוה מכח ספק ספיקא. ואפי' כיון לשם מצוה הוה לי' מתעסק. ואפי' באמת שניהם זכרים לא עביד מצוה. ואפי' יקרע התוקע אחר שתקע וימצא זכר לא יצא טומטום השומע [מכל מקום אני מודה בספק ספיקא דדינא כהאי גוונא לא יחשב מתעסק דאם לא כן קשה בספק תשר"ת תש"ת תר"ת דכל סדר רוב דיעות שאינו מצוה ויחשבו מתעסק. אלא ספק פלוגתא שאני. דאלו ואלו דברי אלקים חיים. וכהאי גוונא בתפילין דרש"י ור"ת דרוב פוסקים כרש"י. ומכל מקום המניח תפילין דר"ת לא יחשב מתעסק כנ"ל] ועדיין לא קבעתי מסמרות בתירוץ זה שהוא דבר חדש. ויש לפקפק כיון שמכל מקום ידע על צד רחוק אפשר שהוא מצוה לא חשוב מתעסק. ואולי יש לכבוד תורתו איזה ראי' לבנות או לסתור יודיעני. ידידו עוז המברכו להכתב בספרן של צדיקים לאלתר לחיים טובים כנפשו וכנפש אוהבו הדורש שלום תורתו בלונ"ח: הק' אברהם. סימן תמא. א) בהא דטומטום אינו מוציא אפי' מינו הקשו ז"ל דהא ספק ספיקא הוא שמא התוקע זכר. ואם תמצא לומר נקיבה שמא גם השומע נקיבה: ב) ונראה ליישב ואמינא מילתא חדתא. שאם הטומטום אינו יודע לתקוע ואינו מוצא מי שיתקע לו רק טומטום. אינו מחוייב לשמוע ממנו. כיון דהוי ספק ספיקא שלא יעשה מצוה בשמיעתו. שמא הוא נקיבה. ואם תמצא לומר זכר שמא התוקע נקיבה ולמה ישמע. ואף דאהני לי' שמיעתו ששוב לא יהי' מחוייב מכח ספק ספיקא כנ"ל. משום זה אינו מחוייב לשמוע. דומה לזה כתב המרדכי דמותר ללבוש בשבת טלית בלי ציצית דאין איסור על הבגד רק שגורם שיהי' מחוייב לעשות ציצית ולא יקיים. והא לא איכפת לן כיון שבין ילבוש בין לא ילבוש. לא יקיים מצוה. אין נפקא מינה אם אינו מחוייב או מחוייב ולא יקיים. וכן לדור בשבת בבית בלא מזוזה. וכן כתב הב"ח שאם אין לו מזוזה מותר לדור בבית בלא מזוזה מטעם הנ"ל הנה מוכח מדבריהם שאין איסור במה שמביא עצמו לידי חיוב ולא יקיים. וכל שכן שאינו מחוייב להוציא עצמו מחיובו כשלא יקיים מצוה. וא"כ בשמיעת טומטום מחבירו טומטום כיון שספק ספיקא שלא יקיים מצוה אין עליו חיוב בזה ודו"ק היטב: ג) ולפי דברי תשובת הר"ן בנודר לזמן פלוני והגיע בין השמשות של זמן פלוני. לרמב"ם דספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא נקרא לא חל הנדר ואינו