אבני נזר אורח חיים מח

עבודה דרבנן איסור שיר דרבנן. ואין לומר דסבירא ליה לרב יוסף כתנא דאסר בהא דעירובין שם וכפרש"י דשיר חשיב רק מכשירי עבודה ומכשירין אינם דוחין. דאם כן אפילו למאן דאמר עיקר שיר בכלי לא ידחה. ואין לדחוק דאיסור דרבנן אף מכשירין דוחין. דלשון עבודה היא ודוחה שבת לא משמע הכי כלל. דאם כן אינו דוחה שבת רק איסור דרבנן: י) וליישב זה נראה דהנה צריכין להבין דברי רש"י עירובין (דף ק"ב:) ד"ה קרבן. דקשירת נימא בכנור במקדש הוי מכשירין משום דשיר מכשירי עבודה. ולמה לא פי' כפשטו דשיר בעצמו דוחה כיון שעבודה היא. אך תיקון הכנור חשיב מכשירין. אך נראה דקשה לי' לרש"י מאי טעמא דתנא דמתניתין שם דמתיר מכשירין משום שנפסק הכנור בשבת חשיב שאי אפשר לעשותו מע"ש. מאי שנא מינוקא דאשתפיך חמימי בשבת דאסור להחם בשבת. וכן פרק קמא דיומא (דכ"א.) לא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם פרש"י שאם יארע בו פסול אין אחר להביא תחתיו שהוא נקצר בלילה מוצאי יום טוב ואין מרבין לקצור אלא כפי השיעור של עשרון מנופה בי"ג נפה. וכן שתי הלחם נאפין מערב יום טוב. ואין אפייתן דוחה יום טוב. ואם יפסל לא יאפו אחרת ביום טוב עד כאן לשונו. הנה דאף שאירע בו פסול ביום טוב אינו דוחה. והטעם פשוט משום דלא הוי בעידנא. ומכשירין שלעולם מוכרח לעשות בשבת הוא מכלל המצוה כדברי תוס' ישנים כתובות ל"ח. שאם לא הי' אפשר לאכילה בלא הגבהה הי' זה מכלל העבירה. והכא נמי אם לא הי' אפשר מערב שבת הוי מכלל המצוה שקבוע לו זמן. אבל כיון שאפשר תמיד מערב שבת אף שעתה אירע שנשפך אינו דוחה משום דלא הוי בעידנא. הכא נמי אף שנפסק הנימא בשבת לא ידחה: יא) ע"כ צריך לפרש על פי מה שכתב רש"י בע"ז (דף מ"ז.) דקיימא לן דשיר מעכב הקרבן כן משמע בתענית. ועל כן מנסכין היין תחילה ואחר כך מתקנין הכנור ומשוררין. והרי על ידי תיקון הכנור הוכשר הקרבן למפרע. וכהאי גוונא חשיב בעידנא וכמ"ש התוס' פסחים (דף נ"ט.) גבי מחוסר כיפורים בערב פסח שמביא כפרתו אחר התמיד משום דעשה דפסח דוחה עשה דהשלמה. והקשו בתוס' הא לא הוי בעידנא. ותירץ ריב"א ששוחט הפסח. ואם יהי' אסור להקריב לא יהי' ראוי לאכילה ויפסול. ועל ידי שמקריב יצא למפרע חשיב בעידנא*). והכא נמי חשיב בעידנא. וע"כ אינו דומה לאישתפיך חמימי וכן להא דעומר ושתי הלחם. ועל כן מוכרח לפרש משום דהוי מכשירי עבודה דוחה עבודה את השבת. אבל אי אפשר לומר דשיר עצמו ידחה. דאם כן לא הוי בעידנא. ודומה לאישתפיך חמימי ולאירע פסול בעומר ובשתי הלחם: יב) נשוב להא דרב יוסף שהקשינו באות ט' ונאמר דרב יוסף סובר כמאן דאמר בעירובין (דף ק"ג.) דמכשירין אף שאי אפשר לעשותו מאתמול והוי בעידנא כנ"ל. מכל מקום אינו דוחה כיון דהוא מכשירין. והכא למאן דאמר עיקר שיר בכלי. השיר בעצמו עבודה ודוחה. אבל למאן דאמר עיקר שירה בפה. רק שתאמר אם לא ידחה לא יהי' ראוי בכלי ויפסול השיר בפה. על כן נתיר לו. ואף שהשיר בכלי לא יהי' עבודה מכל מקום השיר בפה יהי' עבודה כשרה. נמצא שנתיר השיר בכלי כדי שיכשר השיר בפה. ואם כן הרי הוא רק מכשירין. והא מכשירין אינו דוחה על כן אסור השיר בכלי. ומכל מקום השיר בפה כשר מדאורייתא. כמ"ש לעיל אות ט' משום דהוא רק מדרבמן אינו ראוי] (ואפשר סבירא לי' לר"י השיר אינו מעכב את הקרבן). ורחב"א סבירא לי' כמאן דאמר קושרה דמכשירין דוחה. וע"כ אפילו למאן דאמר עיקר שירה בפה מכל מקום כיון שאם לא נתיר בכלי יפסול השיר שבפה הו"ל מכשירין שדוחה. ומיושב הכל בעז"ה: יג) וראיתי לרש"י ע"ז (דף מ"ז.) בד"ה לחצוצרות וזה לשונו דקיימא לן בהחליל שיר מעכב את הקרבן. ולא נמצא זה בפ' החליל שידבר הגמ' כלל מדין זה. ויש לומר דקשיא לי' לרש"י כיון דקיימא לן עיקר שירה בפה והכי ס"ל למתניתין דערכין. אם כן איך שיר בכלי דוחה שבת. ולרש"י לשיטתו ביבמות (דף ו'.) אי אפשר לומר משום שאם נאסור בכלי. ולא יהי' ראוי יפסול השיר בפה. שהוא כתב שם דיבום אי אפשר לדחות לא תעשה דאחות אשה משום דאפשר בחליצה ואף דכל שאינה עולה ליבום אינו עולה לחליצה והתוס' הקשו עליו כן. ורש"י ס"ל דסוף סוף אם נתיר היבום יהי' אפשר בחליצה אי אפשר להתיר. הכא נמי אם נתיר בכלי יהי' ראוי. ואף אם לא ישורר בכלי יוכשר ושוב אי אפשר להתיר השיר בכלי. ובהא דעירובין יש לומר כיון שאין הכנור מתוקן אף אם נתיר לו לתקן סוף סוף בשעת השיר בפה עדיין אינו מתוקן. והמצוה הוא שיהי' שניהם יחד ולא הוי ראוי. אבל בהא דהחליל שראוי לשיר בכלי רק משום האיסור ואם נתיר יהי' ראוי ואפילו לא ישורר יוכשר ואיך נתיר: יד) ע"ב צריך ליישב באופן אחר. דהנה ראוי לבאר אם השיר מצוה בפני עצמו או הוא להכשר קרבן. ונראה דהדבר תלוי אם השיר מעכב הקרבן. וכן משמע בספרי שומע אני קרבן שלא תקעו עליו יופסל. תלמוד לומר והיו לכם לזכרון. לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן. הרי דמשום דס"ל דאינו מעכב לא חשיב להכשר קרבן. ומדבריו שמענו דאי מעכב חשיב להכשר קרבן. והנה לדברי התוס' יבמות (דף פ"ו.) הנ"ל דאפילו אי עיקר שירה בפה מצוה נמי בכלים. צריך לומר דהא שאינו דוחה שבת אף דמשום לכתחילה דוחה שבת כמו שמוכיח ר' שמעון פסחים (דף ס"ח:) מהא שמקריבין אברים ופדרים בשבת ביום אף שאפשר משתחשך רק משום חביבה מצוה בשעתה דוחין. אך בגמרא מנחות (דף ע"ב:) מחלק דבמקום שכבר דחתה שחיטה שבת.