אבני נזר אורח חיים מז

סימן כו א) פלוגתא דתנאי ריש פרק החליל אם עיקר שירה בפה או עיקר שירה בכלי. והרמב"ם פסק עיקר שירה בפה. ובהלכות שבת פסק קושרין נימא במקדש. ותמוה דכיון דעיקר שירה בפה ממילא בכלי לאו עבודה היא ואיך ידחה שבת. ולכאורה יש ליישב עפ"י הסוגיא דסוף עירובין דאמר ר' שמעון עונבה אבל לא קושרה דאתי לידי חיוב חטאת. ופרש"י במדינה אם יעשה קשר של קיימא. וכיון דחשיב קשר שאינו של קיימא. שוב אין שבות במקדש. אך אין נראה לי תירוץ זה. דלכאורה חשיב של קיימא מאחר שאין דעתו להתירו עולמית. שלמחר יזרוק הנימא ויעמיד אחרת במקומה. ועל הקשר אינו חושש להתירו אך הואיל ואין צריך הקשר רק ליומו ואין צריך שיהי' של קיימא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה דפטר ר"ש. והוי רק שבות. על כן צריך ר"ש לפרש הטעם משום דאתי לידי חיוב חטאת. אך הרמב"ם דפסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב הוה מלאכה דאורייתא לדידי'. וקשה: ב) עוד קשה לי ריש פרק החליל בפלוגתא דרבנן ור' יוסי בר' יהודה אם החליל דוחה שבת. וקאמר רב יוסף מחלוקת בשיר של קרבן דמר סבר עיקר שירה בכלי ועבודה היא ודוחה את השבת ומר סבר עיקר שירה בפה ולאו עבודה היא ואינה דוחה את השבת. כתנאי עבדי כהנים הי' [אוחזי כלי שיר בשעת הקרבן] דברי ר"מ. ר"ח בן אנטיגנוס אומר לוים היו. מאן דאמר עבדים היו סבר עיקר שירה בפה [ועל כן אוחזי כלי שיר עבדים היו]. ומאן דאמר לוים היו סבר עיקר שירה בכלי. ומסקנא דכולי עלמא דעיקר שירה בפה. מר סבר הכי הוה מעשה כו' נפקא מינה למעלין מדוכן ליוחסין ולמעשר. ור' ירמי' בר אבא אמר מחלוקת בשיר של שואבה. אבל שיר של קרבן דברי הכל עבודה היא. ומסקנא כר' ירמי' בר אבא ודר' יוסף אסיק בתיובתא. ותמוה דסוגיא סותרת מיני' ובי'. דאסיק דכולי עלמא עיקר שירה בפה. ואסיק דכולי עלמא עבודה היא: ג) ובתוס' הקשו כיון דמתניתין דערכין דעבדי כהנים היו סוברת עיקר שירה בפה. ושם תני החליל מכה בשמונת ימי החג. ואי אפשר לשמונת ימי החג בלא שבת: ד) עוד קשה דברי התוס' יבמות (דף פ"ו.) בהא דקניס עזרא לוים שלא עלו כדכתיב ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם. ובתוס' והא דתנן בקידושין עשרה יוחסין עלו וקחשיב לוים ופרש"י דאותם לוים הי' קצוצי בהונות כו'. ולפי שלא מצא שם ראוים לשיר קנסם. ואפילו למאן דאמר עיקר שירה בפה. מכל מקום הקפיד משום דאיכא נמי מצוה בכלים. ותמהו בספר גבורת ארי וחקרי לב. דלמאן דאמר עיקר שירה בפה. שיר בכלים אפשר בישראלים ואפילו בעבדים ולמה הקפיד. ה) וליישב כל זה נראה על פי מה שלמדתי מתשו' הרשב"א הובא בב"י אורח חיים (סימן ל"ב) נגיעה בין אות לאות אינו פוסל אלא בשעת כתיבה. אבל לאחר כתיבה כיון דאפשר בגרירה ויהי' מוקף גויל אין גרירה מעכבת בו. אבל דיבוק בשעת כתיבה אפי' יגרור לא יועיל דהוה חק תוכות. ואינו מובן דאפי' דיבוק בשעת כתיבה כיון דהוה אות על ידי שראוי לגרירה. ממילא לא יחשב הגרירה חק תוכות. שמתחילה קודם הגרירה הי' כתב. וצריך לומר דלא חשיב ראוי לבילה רק אם קודם שהכשרנו בלא בילה הי' ראוי לבילה. אבל זה כל כמה שלא הוכשר האות בלא גרירה לא הוה ראוי להיות מוקף גויל על ידי גרירה דכיון שלא הוכשר הוי הגרירה חק תוכות ודו"ק: ו) ולמ"ז יש לומר כיון דמצוה נמי בכלים אף בדיעבד אינו כשר בלא כלים אלא אם כן ראוי בכלים דזה טעם דבעינן ראוי לבילה משום דמצוה לכתחילה בבילה ממש כמ"ש התוס' בנדה (דף ס"ו:): ז) והנה הא דכשר בעבדים אף דאיכא מצוה בכלים כיון דאינו לעכב לא חשיב עבודה. אבל אם הי' פסול השיר בלא כלים ודאי הי' חשיב עבודה [כהא דיומא (דף ל"ב:) יכול לא מירק יהי' פסול אם כן הוי עבודה באחר אלא מצוה למרק יע"ש] ועל כן כיון שלא מצא לוים רק קצוצי בהונות חשיב אינו ראוי לשיר בכלים. דאף דאפשר בישראלים ובעבדים. הא כל זמן שלא הוכשרנו השיר בלא כלים השיר בכלים עבודה וצריך לוים ולוים ליכא ואינו ראוי לשיר. ודומה לתשו' רשב"א הנ"ל דמשום דכל זמן שלא הוכשר האות בלא גרירה אינו ראוי להכשר דאפילו יגרור לא יועיל כיון דלא הוי אות בלא גרירה הוי חק תוכות. אף שאם נאמר דהוי אות בלא גרירה על ידי שראוי להיות מוקף גויל אין הגרירה חק תוכות והוי ראוי לגרירה. מכל מקום דכל זמן דלא הוכשר על ידי ראוי להיות מוקף גויל. לא חשיב ראוי. הכא נמי אף שאם יוכשר השיר בפה על ידי שראוי בכלים. יהי' ראוי בכלים על ידי עבדים. מכל מקום כיון דכל זמן שלא הוכשר בפה בלא כלים אינו ראוי לכלים. דכיון שאינו כשר בלא כלים עבודה היא וצריך לוים דוקא ולוים ליכא. שוב לא חשיב ראוי: ח) ובמ"ש דלא הוכשר בפה אלא אם כן ראוי גם בכלים ניחא הא דעירובין (דף ק"ב:) קושרין נימא במקדש. אף למאי דקיימא לן עיקר שירה בפה. כיון דשבת הוא ואין כנור אחרת זולתה ואם תאסור לתקנה לא יהי' ראוי לכלים ויעכב השיר דבפה על כן דוחה שבת: מ) עך לפי זה יקשה הא דרב יוסף דריש פרק החליל דפליגי בעיקר שירה אם בפה אם בכלי. דלמאן דאמר עיקר שירה בפה אסור בכלי בשבת. ואם כן שוב אינו ראוי לכלי ויעכב. ואף דאיסור שיר בשבת מדרבנן. ומן התורה ראוי לשיר מכל מקום כיון דמדרבנן אסור ואינו ראוי יפסול על כל פנים מדרבנן. וראי' מהא דב"ב (דף פ"א.) בקונה שני אילנות דספק אם קנה קרקע ומביא וקורא או לא קונה ואינו מביא. אינו מביא מספק. כיון דאינו ראוי לקריאה דילמא אתי לאפקועי מתרומה ומעשר. קריאה מעכב. ואף דהאי חששא דרבנן הוא חשיב אינו ראוי. ואף דבפסחים (דף ע"ח:) גבי נטמאו ציבור בין שחיטה לזריקה יזרק הדם ואל יאכל הבשר בטומאה משום גזירה שמא יטמאו לשנה הבאה לאחר הזריקה ויאכלו. הרי דאף דמדרבנן אינו ראוי לאכול. הפסח כשר. צריך לומר דרק מדאורייתא כשר ויזרוק הדם שיצאו ידי חובת פסח מדאורייתא והתם פסולים הבכורים מדרבנן ויהי' אסורים באכילה וירקבו ולמה יביא. ואם כן הכא נמי יפסול מדרבנן אם יאסור לשיר בכלים. ואם כן שוב ידחה העבודה דרבנן איסור שיר דרבנן. כשם שעבודה דאורייתא דוחה מלאכה דאורייתא כהא דעירובין (דף ק"ב:) הנ"ל. כמו כן ידחה