אבני נזר אורח חיים תעא

בו שמא יעבירנו רק בשופר ולולב ומגילה דזמנו בהול אך יש לומר כיון דאחר טבילה צריך הערב שמש. אם כן אם טובל סמוך לערב שפיר בהול לטבול תיכף בכדי שיהי' לו הערב שמש. כי במעט זמן שיתאחר יצטרך להמתין עם הכלי יום שלם. על כן חשיב זמנו בהול וגוזרין בו שמא יעבירנו. אבל בהשקה וכן בולד הטומאה דלא בעי הערב שמש אין לגזור בו שמא יעבירנו: ב) עוד נראה לי בסגנון הנ"ל לפי מה שכתבתי במקום אחר בענין מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. דהיכי דאין זמן למצוה אם ממתין אפילו כמה ימים אינו מבטל רק מצוות זריזין. אבל כשיש זמן בנתיים שאינו זמן מצוה. חשיב מעביר על המצוות. שמעביר מזמן לזמן. דשני זמנים חלוקים כשני גופים מחולקים. אבל כשאין הפסק זמן בנתיים כולו כחד יומא אריכתא וגוף אחד ולית בי' משום מעביר על כן בטבילת כלים חשיב מעביר על המצוות כשממתין עד מחר דגמר טהרה בהערב שמש אז נגמר המצוה ואינו רק בכל סוף היום ובאמצע כל היום אינו ראוי למצוה זו. על כן חשיב מעביר כשממתין עד מחר. דמעביר מסוף יום של היום אל סוף יום של מחר. על כן זמנו בהול. אבל בולד הטומאה דאין צריך הערב שמש וטבילה גרידא המצוה. לא חשיב מעביר אם ממתין עד. מחר ואין זמנו בהול. והוא הדין בהשקה אף אם תמצא לומר דמצוה להשיקו. מכל מקום אין זמנו בהול. ומדברי הרשב"א מבואר דהשקה ודאי אין מצוה כלל: סימן תכא. א) במרדכי סוף הלכות נדה מביא ראי' דטבילה בזמנה מצוה מדנשים טובלות בשבת ותמוה דמה סבירא לי'. אם גם בזמן הזה נראה כמיקר. אין איסור כלל ואפילו אין טבילה בזמנה מצוה מותר. ואי אינו נראה כמיקר. מה מועיל טבילה בזמנה מצוה להתיר שבות דנראה כמתקן. וכן הוא בתוספות שבת (דף קי"א.) וזה לשונם משום טבילה בזמנה מצוה לא הוה שרינן איסור תקוני מנא, ועוד דבזמן הזה ליכא טבילה בזמנה. דאפילו זבה היא הלא טובלת בלילה. וכיון שממה נפשך עבר זמנה הלא יכולה להמתין עד אחר שבת: ב) ונראה ליישב למה שכתב הרב המגיד פרק ד' מהלכות יום טוב דאפילו אמוראי קמאי דלית להו טעמא דמתקן הני מילי בטבילת כלים לטומאתו. דאף קודם טבילה חזיין להשתמש בהם בימי טומאתו. אבל טבילת כלים הנקחין מן הגוי לכולי עלמא אסור משום מתקן עיין שם. ואף דיכול להשתמש בהם דברים שאינם צרכי סעודה. מכל מקום כיון דצורכי סעודה אינו יכול להשתמש בלא טבילה הוי מתקן גמור ואינו דומה לכלים טמאים דאותם דברים עצמם שמשתמש לאחר טבילה משתמש קודם בימי טומאתו. ודו"ק: ג) והנה מפשט הסוגיא דאמוראי קמאי לית להו טעמא דנראה כמיקר רק לרבא חדית הש"ס טעם זה. ולפי זה נדה לבעלה. דקודם טבילה אין לה שום היתר לבטלה והוי מתקן גמור ואסור לאמוראי קמאי דפליגו על רבא ורבא יחידאה הוא והרי"ף לא הביא דבריו כלל. וזה הוקשה למרדכי איך אשה נדה טובלת בשבת: ד) אך למאן דאמר טבילה בזמנה מצוה על כרחך הטבילה מצוה בעצם אפילו אינו נכנס למקדש או אוכל קדשים או הנדה תזקק לבעלה] דאי היא מתיר בעלמא לא שייך לכתחילה ודיעבד כמבואר בתוספות נדה (דף ס"ו.) שהקשו אמאי לא בעינן לכתחילה שגם הבית הסתרים יבא במים ותירצו דאין סברא גבי טבילה שלא הקפידה תורה אלא שיטהר האדם. ואין לומר דלכתחילה לבעי דכיון דבדיעבד טהור לכתחילה נמי לא בעי ותעלה לו טבילה עד כאן לשונם. ואם כן אם לא הקפידה תורה שיטהר רק אם עושה דברים האסורים לו בימי טומאתו למה טבילה בזמנה מצוה אם אינו עושה רק אחר טבילה. הלא הוא טהור כשטובל שלא בזמנה כמו אם טובל בזמנה דכיון שהוא טהור לא שייך שהוא יותר טהור כשטובל בזמנה. כמו שאינו שייך שהוא יותר טהור כשהוא טובל גם בית הסתרים. אלא ודאי מצוה הוא שיטהר. ועל כן מצוה שיטהר במוקדם תיכף בזמנה. ואף אם עבר זמנה. מכל מקום הטבילה מצוה בעצם אף אם אינו עושה דברים האסורים בימי טומאתו. והא דספרי שהביא הרמב"ם בספר המצוות דאם רוצה לעמוד בטומאתו רשאי על כורחין כמאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה. ה) ולפי זה אי אמרת טבילה בזמנה מצוה וטבילה מצוה הוא בעצם ניחא הא דנדה טובלת דיש לומר למצוה גרידא מתכוונת. ואף דממילא טהורה לבעלה גרמא בעלמא הוא. ואינו דומה לטבילת כלים שהוא מתיר להשתמש בו. וכן להפרשת תרומה דמייתי מזה השאגת ארי' ראי' לדברי הרב המגיד דהפרשת תרומה אינו מצוה רק אם רוצה לאכול כמו שכתב רש"י גיטין (דף מ"ז:) על כן חשיב מתקן מה שאין כן טבילה מצוה הוא לטהר. וממילא מתתקנת לבעלה. אבל למאן דאמר טבילה בזמנה לאו מצוה מתקן גמור הוא. ואסור לכל הני אמוראי דפליגי אדרבא דלית להו סברא דנראה כמיקר. אלא דכל טבילת טמאים לאו תיקון כלל דאותם דברים עצמם יכול לאכול בטומאתו אם אינו קדשים. אבל נדה לבעלה מתקן הוא. ונראה כמיקר הא לית להו ודו"ק היטב: נראה לי דספק טמא אסור לטבול בשבת ויום טוב. וראי' ממסכת יומא (דף ח') דהזאת כהן גדול וכהן השורף הפרה אינו דוחה שבת אף דרק חששא בעלמא. ובזה מיושב דברי התוספות פסחים: (חסר הסיום): סימן תכב. דין חגיגה. א) דעת ראב"ד פרק ב' מהלכות חגיגה הלכה י"א דחגיגה יוצא ידי חובתו אם שחטה מערב יום טוב לצאת בו ידי חגיגה. אך בפסחים (דף ע':) בהא דחגיגה ששחטה מערב יום טוב אינו יוצא