אבני נזר אורח חיים תע

הערב שמש. ומשני ברוצה להשתמש בו חולין דלא בעי הערב שמש. והנה מבואר דלמאן דאמר בולד הטומאה. בלא הערמה אפילו בולד הטומאה אסור. ומתוספות שם מבואר דאף למ"ד באב הטומאה מודה דולד בלא הערמה אסור. דבהא לא פליגו [ומאן דאמר בולד הטומאה ס"ל באב הטומאה אפילו על ידי הערמה אסור. ומשום דמכין לחול דעיקר טבילה אינו לחולין]. וכתבו שם התוספות דשמעתא דביצה דאין מטבילין כלי שנטמא באב הטומאה ומטבילין כלי שנטמא בולד הטומאה על ידי הערמה איירי. דבלא הערמה אף ולד אין מטבילין. ומאן דאמר אפילו באב הטומאה מהני הערמה. מוקי הא דביצה בכהן אוכל תרומה דלחול הוא מטביל ואסור: י) והנה הדבר ברור דזה אינו עולה על פי תלמודא דידן. דאם כן מה מקשה הש"ס נגזור דולד הטומאה אטו דאב הטומאה. כיון דעל ידי הערמה מיירי. ודאב הטומאה גופי' אינו אסור משום גזירה דרבה. רק משום דלחול הוא מטביל. ואם כן נגזור בכל עושה מלאכה ליום טוב אטו אם עושה לחול. ואנן לא גזרינן הא אטו הא אלא בגזירה דרבה שמא יבא לידי מלאכה דאורייתא. אלא ודאי סבירא לי' לתלמודא דידן ולד הטומאה בלא הערמה מותר. וכן הוא בתוספות ורשב"א שהקשו במתניתין דושווין שמשיקין בכלי אבן. דאפילו בכלי עץ לשתרי דהכלי בולד הטומאה נטמא. הנה מבואר דולד אפילו בלא הערמה מותר, וכן הוא בכל הפוסקים שרוצים להתיר טבילת כלים בזמן הזה משום דמדרבנן ודומה לולד [ואף בלא הערמה דבהערמה מתירין כל הפוסקים] ואף האוסרין אינו רק משום דחמיר דאינו ראוי להשתמש בו שום דבר כמו שכתב הרב המגיד פרק ד' מהלכות יום טוב: יא) והנה נתבאר מחלוקת הבבלי והירושלמי דתלמוד בבלי סבירא להו ולד בלא הערמה מותר. וירושלמי סבירא לי' דוקא בהערמה. ואנן לא ידעינן מאי טעמייהו ובמאי קמיפלגי: יב) ולפי מה שכתבתי מובן היטב. דתלמודא דידן סבירא להו להתיר בולד מתוך שהותר לצורך אוכל נפש בהטבלת הכלי על גבי מימיו. דידוע על כל פנים שהכלי נטמא בולד מחמת המים. אבל דאב הטומאה לא הותר. דמי יודע שהכלי נטמא ואימר להשקות מים מתכוין. ואף שממילא נטמא מחמת המים אינו אלא ולד הטומאה. נמצא דאב הטומאה לא הותר כלל ומתקן כלי הוא משום לתא דמלאכת מכה בפטיש דאינו באוכל נפש. והתינח לפי תלמודא דידן וכל הפוסקים דמלאכת מכה בפטיש אינו רק בבנין ותפירת בגדים ותיקון כלים. דלא כלבוש בקולייס האספנין שכתב דאסור להדיחו אפילו בצונן ומפרש הדחתו גמר מלאכתו משום מכה בפטיש. ודבריו במחילת כבוד תורתו הרמה הם היפוך כל הפוסקים. אבל בירושלמי פרק כלל גדול מפורש דגם באוכלין יש בו משום מכה בפטיש. הדין דשחיק תומא כד מפרך ברשיא משום דש כד, מברר כו' כד שחיק כו' כד יהיב משקין משום לש גמרה מלאכתה משום מכה בפטיש [עיין שם עוד בכמה אופנים] ופשוט דביום טוב מותר לכתחילה דהוא מלאכת אוכל נפש כמו בישול. ואם כן בכל מתקן כלי איכא מתוך. כיון דאינו אלא משום מכה בפטיש דהותר ביום טוב. ועל כורחך דאף על פי כן גזרו חכמים. או אפשר כדעת הפוסקים דלא אמרי' מתוך במכשירין. ואם כן גם ולד הטומאה אסור. ואין היתר רק על ידי הערמה. אבל לדידן שפיר מותר ולד ביום טוב בלא הערמה. ויפה עשו כל הפוסקים שלא הביאו כלל הירושלמי ההוא: יג) והנה להרמב"ם שיטה אחרת בדינים אלו דלא כרש"י שמחלק בין מדלין בדלי דמותר בין מטביל כלי על גבי מימיו דאסור. והרשב"א הקשה מנדה מערמת וטובלת בבגדי'. והרמב"ם אינו מחלק בכל אלה. והביא התירא דמדלין בדלי וכן התירא דנדה מערמת רק בהלכות יום טוב ולא בהלכות שבת. מבואר דבשבת אסורין כל אלה. דאם לא כן הי' כותב ההיתר בשבת וממילא הי' נשמע דיום טוב. ולשיטתו לא קשה כלל קושיית רש"י וקושיית רשב"א. דביום טוב פסק באמת כחכמים גם הטבלת כלי על גבי מימיו מותר. ובשבת דאסר הטבלת כלי על גבי מימיו. הא אסר גם מדלין בדלי והערמת הנדה בבגדי': יד) והנה הפוסקים הביאו התירא דמדלין בדלי בשבת ולא זכרו כלל שהרמב"ם אוסר. ולפי מה שכתבתי ניחא דהרמב"ם לטעמי' לא הונח לו בהתירוץ שכתבנו דבמטביל כלי על גבי מימיו שנזכר שלטבילת כלי מתכוין שנטמא מחמת המים. ואם לא יטהר הכלי. הרי יחזור ויטמא המים להיות תחילה]. והרמב"ם הא סבירא לי' דאין משקין מטמאין כלי רק אם נטמאו מחמת המשקין באב הטומאה אז מטמאין הכלי כמפורש בדבריו פרק י"ז מהלכות אבות הטומאה הלכה ב'. ואם כן במשקין שנטמאו בידים או באדם שאכל אוכלין ומשקין טמאים יהי' מותר להטביל הכלי על גבי'. דמי יודע שהכלי נטמא והמים לא טמאו אותו. ואף על פי כן אסור להטביל כלי על גבי מימיו בשבת. מזה למד דגם מדלין בדלי ונדה מערמת אינו בשבת: טו) והנה בהא דהרמב"ם פרק ו' מהלכות אבות הטומאה השיג עליו הראב"ד מגמרא מפורשת דפרק אלו דברים והכסף משנה בשם הר"י קורקוס נדחק מאוד ליישב הרמב"ם שסמך על הירושלמי וסוף דבריו וכיון דמדרבנן אזלינן לקולא. ולפי דבריו גם הרמב"ם לא פשיטא לי' דין זה. ולהלכה ודאי נקטינן כהראב"ד כפשט הגמרא דידן. על כן יפה עשו הפוסקים שהשמיטו דעת הרמב"ם ז"ל דמדלין בדלי אסור בשבת: סימן תכ. א) בתוספות בד"ה נגזור השקה כו' הקשו בהשקה גופה נגזור שמא יעבירנו. ונראה לפי עניות דעתי דהנה חששא דשמא יעבירנו הוא מתוך שבהול לקיים המצוה אתי לידי שכחה ויעביר ארבע אמות. והנה פסחים (דף ע"ב.) דוקא היכי דזמנו בהול הוא טרוד. אבל במצוה שאין קבוע לה זמן לא טרוד כולי האי. ואין לפטור בו טעה בדבר מצוה. דלא חשיב טרוד. לפי זה יש לומר דהוא הדין דאין לגזור בו שמא יעבירנו. ואם כן בטבילת כלים אף דמצוה לטבול כמו שכתב הרשב"א בשם התוספות. מכל מקום אין זמנו בהול ואין לגזור