אבני נזר אורח חיים תסט

התרומה מטמא משקין להיות תחילה חוץ מטבול יום על כן צריך לטהרתו היום שלא יטמא המים. ואף דבעי הערב שמש לא איכפת לן דטבול יום אינו מטמא משקין על כן אף בולד הטומאה אסור: סימן תיט. א) שם מדלין בדלי טמא והוא טהור. פירש רש"י ולא דמי למטביל כלי על גבי מימיו דהתם כל עצמו לא בא אלא לטהר בין מים בין כלי. והרשב"א הקשה על זה מהא דנדה מערמת וטובלת בבגדי' אף דכל עצמו לא בא אלא לטהר בין אדם בין בגדים: ב) והנה לכאורה לא קשה מידי. דבמטביל כלי על גבי מימיו ניכר שמתכוין לטהר הכלי. דאף שהכלי לא נטמא. הרי המים טמאו הכלי ואם לא יטהר הכלי יחזור הכלי ויטמא המים. ועל כרחין לטהר הכלי מתכוין. אבל בנדה שטובלת בבגדי'. אין ניכר שמתכוונת לטהר הבגדים. דאף שעל ידי טומאת הבגדים תחזור ותטמא. הרי לא יהי' רק ולד הטומאה ואפשר שטובלת עצמה שלא תהי' אב הטומאה. מה שאין כן במטביל כלי על גבי מימיו. דמתחילה הי' המים ראשון והכלי יחזור ויטמא המים להיות ראשון דכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחילה. ועוד דבנדה יש לומר שלבעלה היא טובלת ולא לטהרות ואין צריך לטהרת הבגדים כלל: ג) אך כוונת הרשב"א בקושייתו דבמטביל כלי על גבי מימיו מי יודע שהכלי נטמא. ואף שעל כרחין נטמא מחמת המים הרי לא נעשה רק ולד הטומאה ומותר לטובלו ביום טוב. דבמשיק המים בכלי עץ תירצו התוס' והרשב"א דאסור לעשות הכלי לכתחילה ולד הטומאה כדי לטובלו ביום טוב. אבל במטביל כלי על גבי מימיו. שפיר יש לומר מי יודע שהכלי נטמא. ואי מחמת המים. הרי לא נעשה הכלי רק ולד הטומאה. ואף שאסור לטמאו לכתחילה. אימא שנטמא המים בתוך הכלי וממילא נטמא הכלי. כן נראה לפרש קושיית הרשב"א: ד) ולפי עניות דעתי נראה ליישב. דהנה הא דולד הטומאה מותר להטביל ביום טוב משמע הא בשבת אסור. וכן משמע ברמב"ם שלא הביא דין ולד הטומאה בהלכות שבת רק בהלכות יום טוב. וכן כתבו התוס' והרשב"א להדיא דבשבת אף הנטמא בולד הטומאה אסור להטביל. ועל כורחין גם ולד הטומאה מקרי מתקן קצת, וביום טוב אמאי מותר. ואף לפי מה שכתבתי לעיל סי' הקודם בדעת הרמב"ם דביום טוב אין אסור הטבילה משום מתקן. הלא נתבאר שם הטעם משום שטובלו לצורך תרומה וקדשים ולא נגמר הטהרה רק בהערב שמש לאחר יום טוב. אבל בולד הטומאה הא לא בעי הערב שמש כמו שכתב הרמב"ם פרק ט' מהלכות אבות הטומאה סוף הלכה א'. וכן דעת רש"י ותוס' דשמעתין. ואם כן נטמא בולד הטומאה מאי טעמא מותר ביום טוב: ה) והנראה לי בזה על פי מה שנראה לי בטעם מטביל כלי על גבי מימיו לרבנן שמותר ביום טוב ולא בשבת. דכמו כלי שנטמא ביום טוב מותר להטבילו ביום טוב משום דהוי מכשירין שאי אפשר לעשותו מערב יום טוב. כמו כן מותר להטבילו על גבי מימיו אפילו הי' אפשר מערב יום טוב משום דהוי גוף אוכל נפש. דעל ידי טהרת הכלי נטהר המים תיכף. ואם לא הי' נטהר הכלי לא הי' מועיל השקה למים. שהכלי יחזור ויטמא אותו כשיוציאו הכלי עם המים [ועיין מה שכתבתי לעיל בשמעתתא דמתוך סימן ת"ט אות י"ב שיטת יש מפרשים] ואין לדמותו למתקן כלי להשתמש בו אחר כך [ואין לפקפק דטהרת הכלי בעודו במקוה ואז לא הי' מטמא את המים אף לא יטהר הכלי רק לאחר שיוציאוהו. ודומה למכשירין כמו סכין לחתוך בו אחר התיקון. ליתא דאף אם תמצא לומר כן. הלא טבילת הכלי אינו מועיל רק לאחר שהוציאוהו דאז נטהר כמו שכתב הכ"מ סוף פרק ואו מהלכות אבות הטומאה] אבל בשבת דאין היתר אוכל נפש אסור: ו) ואין להקשות דמי יודע שנטמא הכלי. דעל כורחך הא נטמא מחמת המים להיות ולד הטומאה. נמצא דביום טוב הותר מחמת אוכל נפש להטביל כלי שנטמא בולד הטומאה במטביל כלי על גבי מימיו דלעולם הוא לא פחות מולד הטומאה. אבל כלי שנטמא באב הטומאה לא הותר מעולם אף במטביל כלי על גבי מימיו. דלגבי זה שייך לומר מי יודע שהכלי נטמא. ומחמת המים לא נעשה אב הטומאה אבל בכלי שנטמא באב הטומאה אין להתיר משום מי יודע שמא נטמא בולד הטומאה כיון שבאמת לא נטמא בולד הטומאה רק באב] ובזה מיושב טעם כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביום טוב. דלגבי ולד הטומאה אמרינן מתוך שהותר בהטבלת כלי על גבי מימיו. מה שאין כן באב הטומאה שלא הותר מעולם: ז) ובזה מיושב קושיית התוס' במתני' דושווין שמשיקין בכלי אבן למאן דמוקי מתני' ביום טוב אף בכלי עץ לשתרי דנטמא בולד הטומאה מטבילין ביום טוב, ולפי מה שכתבתי ניחא דלמאן דמוקי מתני' ביום טוב ואסור להטביל כלי על גבי מימיו ביום טוב באמת אף בולד הטומאה אין מטבילין, דכל ההתירא דולד הטומאה מתוך שהותר בכלי על גבי מימיו, מה שאין כן למתני' דאסור להטביל כלי על גבי מימיו. והא דולד הטומאה מותר להטביל ביום טוב הוא למה דקיימא לן כרבנן דמותר להטביל כלי על גבי מימיו ביום טוב כמו שכתב הרמב"ם פ"ד מהלכות יום טוב: ח) ובזה מיושב קושיית הרשב"א על רש"י במטביל על גבי מימיו לשתרי כמו מערמת וטובלת בבגדיה. דהכא לא אפשר. כיון דעל כורחין טמאו המים את הכלי להיות ולד הטומאה. ועל כן מכוין לטהר הכלי שלא יחזור ויטמא את המים. ומאן דאסר להטביל כלי על גבי מימיו. הא סבירא לי' דאפילו ולד הטומאה אסור כנ"ל: ט) ובזה מיושב הירושלמי שהביאו התוס' ריש פרק חומר בקודש נפלו כליו לבור מערים עליהם ומטבילן, פליגו בי' אמוראי חד אמר בנטמא באב הטומאה וחד אמר בולד הטומאה. מותיב מאן דאמר בולד הטומאה למאן דאמר באב הטומאה הא מטביל לחול. פירוש בולד הטומאה ניחא דלא בעי