אבני נזר אורח חיים מו

ראש חודש רק במוסף מהא דסוכה (דף נ"ד:) דמקשה לרב אחא דאמר תוקעין על כל מוסף ומוסף. מהא דראש חודש שחל להיות בשבת שיר של ראש חודש דוחה לשיר של שבת. ואם איתא נימא דשבת ונימא דראש חודש. עד כאן. ואם איתא שתקנו שיר של ראש חודש בתמיד של בין הערבים. נימא דהכא בתמיד של בין הערבים. אלא ודאי דבתמיד לא תקנו של ראש חודש כלל רק במוסף ושפיר מקשה לר' אחא: ד) ובמ"ש דבראש חודש לא תקנו שיר רק במוסף ניחא עוד הסוגיא דמשני רב ספרא מה דוחה דוחה לקדם, ומקשה ואמאי תדיר ואינו תדיר תדיר קודם ע"ש. ולכאורה קושיא זו אפילו בלא דר' ספרא דהא דין תדיר אפילו לדחות שאינו תדיר לגמרי כדאי' במנחות (דף מ"ט) עיין שם, ובתוס' כתבו בלא ר' ספרא הי' יכול להקשות כן. אך אין כן משמעות הסוגיא. אך לפימ"ש דלא תקנו שיר של ראש חודש אלא במוסף. ובשבת הא יש בשל שחר מזמור שיר ליום השבת. ובשל בין הערבים אז ישיר מי כמוכה ואז ישיר כדאיתא ר"ה ל"א ע"א. אם כן אם גם במוסף יאמרו של שבת ולא של ראש חודש לא יאמרו שיר של ראש חודש כלל. אבל אם ידחה של ראש חודש לשל שבת. הרי אמרו של שבת בשל שחר ועוד עתיד לומר של שבת בין הערבים. וכהאי גוונא ברכות (דף שליח ציבור שלא הזכיר של ראש חודש בשחרית אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרו במוספין. אך לר' ספרא דמשני לקדם. דבין כך ובין כך יאמרו שיר של ראש חודש גם כן. שפיר מקשה תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וגבי חול המועד סוכות דתני התם דאומר "הומבה"י". ואם חל שבת באחד מהם ימוטו ידחה. היינו משום דהתם בשני התמידין החלל מכה אפילו כשחל בשבת. כדתנן בערכין י' ע"א דחליל מכה בשמונת ימי החג. ואי אפשר לשמונת ימי החג בלא שבת. והא דחליל מכה מפורש בגמרא משום דיחיד גומר בהן את ההלל. ופרש"י שם שגם הלוים בשעה שהחליל מכה משוררים ההלל. ואם כן גם בשבת בשני התמידין משוררים שיר של יום טוב ולא של שבת. והיינו משום שמחת ההלל עדיף על כן במוסף דוחה שיר של שבת לשל יום טוב. אבל בראש חודש נהפוך הוא כנ"ל. על כן לא מקשה רק לרב ספרא: ה) והנה הגם שביארנו שבראש חודש לא תקנו בתמידין שיר של ראש חודש. אין ראי' מזה ליום טוב שלא תקנו בו שיר בתמידין. דיש לומר שאני ראש חודש שלא תקנו חכמים בשחרית ומנחה ברכה בפני עצמו רק במוסף. הוא הדין דלא תקנו בו שיר רק במוסף. אבל ביום טוב שתקנו בו ברכה גם בשחרית ומנחה. הוא הדין שתקנו בו שיר. ודומה לראש השנה שתקנו בו שיר בתמיד של בין הערבים. ומכל מקום נראה ללמוד מזה לחול המועד פסח שלא תקנו בו שיר בתמידין. ובשביעי של פסח צ"ע. דמראש חודש אין ראי' כנ"ל. ויש לומר שדומה לראש השנה. או יש לחלק שהרי כל ימות השבוע תקנו שירה נגד מה שנברא בו במעשה בראשית ממילא בראש השנה שבו נברא העולם. ראוי לומר בו שיר בפני עצמו. שאינו בדין לומר בו שיר פרטי נגד מה שנברא ביום זה. ור"ה נחשב בריאת העולם בכללי. אבל בשאר יו"ט אפשר שלא עקרו שיר של יומו: ו) העולה מזה דבי"ב ימים שהחליל מכה בו אמרו הלוים הלל בתמידין. ושבועות ושמונת ימי החג ויום טוב ראשון של פסח מכללם. ובראש חודש ובחול המועד פסח לא תקנו בו שיר בתמידין. ושביעי של פסח ויום הכיפורים צ"ע: סימן כה. א) קיימא לן סוכה (דף נ"ה) יום שיש בו ב' מוספין או ג' אומרים שיר אחד ותקיעות פעם אחת לכל המוספין. ומפיק לי' מקרא. לאביי מדכתיב ובראשי חדשיכם הוקשו כל החדשים זה לזה. ולר' אשי מדכתיב ובראשי איזה חודש שיש לו שני ראשים זה תשרי ואמר רחמנא חדשכם חד: ב) ונסתפקתי בעצרת שמלבד המוסף מקריבין פר ושני אלים ושבעה כבשים ושני כבשים שלמים לחובת היום עם הלחם. אם צריכין תקיעות בפני עצמן. דמקרא לא מפיק אלא בזה וזה מוסף. אבל אלו שהם קרבנות משונים. אלו למוסף ואלו לחובת היום יש לומר שאין שייכים זה עם זה. ותוקעין ומשוררין לאלו בפני עצמם ולאלו בפני עצמן. והביאני לספק זה דהנה ביום שיש בו מוסף שהי' תוקעין למוסף בפני עצמו כדתנן סוכה (דף נ"ג:) ובמוספין הי' מוסיפין עוד תשע ואין ממתינים בניסוך של שחר עד אחר המוספין. פשוט משום שמוספין זמן הקרבתן בשש [עי' ר"פ תמיד נשחט] לאחר בוקר. כי בוקר עד ד' שעות וניסוך שעם הקרבן תמיד של שחר מחויב להיות בבוקר. אך ביום הכיפורים שתיכף לאחר תמיד וקטורת של שחר עשה המוספין בעודו לבוש הבגדים שלבש לתמיד של שחר. נראה ודאי שהי' בבוקר שהי' ממהרין מאד בעבודות קודם שיחלש הכהן גדול מתענית כמ"ש התוס' יומא (דף כ"א) סד"ה משום חולשה דכהן גדול. ואם כן הי' יכולין להמתין עם ניסוך היין של שחר עד אחר מוספין ויהי' תקיעות פעם אחת לשתיהם. ובפייט אתה כוננת שקודם המוספין ניסוך היין בכל כלי שיר: ג) ועוד קשה לי לפי מה שכתבו בתוס' ישנים יומא (דף כ"ו:) דהא דמוספין בשש. היינו שלא יאחרם משש. אבל מקודם לכן מותר להקריבם לכתחילה מדמצלינן צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא *). ואם כן הי' יכולין לעשות המוספין בכל שבת גם כן בבוקר ויתקעו על תמיד של שחר ומוספין ביחד כמו שתוקעין על כל המוספין ביחד. אלא ודאי תמיד ומוסף שני מיני חיובי קרבן הם. ועל כן צריכין לתקוע לכל קרבן בפני עצמו. והוא הדין מוסף וחובת היום שני מיני חיובי קרבן הם. וצ"ע לדינא: