אבני נזר אורח חיים תסח

טוב ליכא סופו ובשבת ליכא תחילתו. ממילא בשהגמר בחול אף מדרבנן אין איסור רק משום דמכין משבת לחול ודו"ק: כ) ואף שהוכשר בו ביום לחולין ולמעשר כיון שאין צריך לכלי לדברים אלו לא חשיב מתקן כמו בפרק לולב הגזול בהדס דלא חשיב מתקן באית לי' הושענא אחריתי עיין שם: כא) ואם כן לכאורה בטובל לתרומה וקדשים יהי' מותר בשבת. אך זה אינו דאסור ממה נפשך אם טובל לתרומה כיון שצריך הערב שמש. הרי מכין משבת לחול ואם טובל לבו ביום לחולין ולמעשר. הרי לזה מתוקן עכשיו ודומה למכה בפטיש. זה טעם המשניות בתרומות ובשבת: כב) אך במשנתינו שטובל בשבת לצורך הרגל שחל למחר. בזה הוקשה להש"ס. כיון שטובל לצורך הרגל לקדשים וצריך הערב שמש אין בו משום מתקן כלי כנ"ל. ואי משום שמכין משבת ליום טוב. הא לעולם מחויב ביום שקודם יום טוב לטהר עצמו כדי שיהי' לו הערב שמש. וכיון שכן חשיב זמן המצוה קודם יום טוב וכמו שכתבו התוס' מנחות (דף נ"א.) באפיית לחם הפנים כיון דלא אפשר בשבת חשיב מערב שבת זמנו. ואם כן הוא עושה מצוה שבשבת זמנו ולאו מכין משבת ליום טוב הוא זה הוקשה להש"ס ): כג) ועל זה משני רבה דכיון דאין הותר אלא במטביל לצורך הרגל [דאם לא כן אסור ממה נפשך כנ"ל] ובזה גזרינן שפיר שמא יעבירנו כיון שמצוה לטהר ברגל. ואם לא הי' הטבילה בשבת דעלמא אסור מטעם אחר. לא הי' סברא לגזור בשבת זה יותר. אך משום שבאת להתיר משום שמטביל לצורך הרגל על כן שפיר גזרינן שמא יעבירנו: כד) וראי' לפירוש זה מהא דמשני לקמן [על הקושיא דנגזור יום טוב אטו דערב יום טוב] טומאה ביום טוב מילתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן. ופירש רש"י דמחוייבין לטהר עצמם. וכל שכן שזהירין שלא יטמאו. וקשה בנטמא ביום טוב של ר"ה דאינו רגל ואינו מחוייב לטהר עצמו מאי איכא למימר. ועוד קשה בנטמא בערב יום טוב דאין מטבילין אותו ביום טוב ופסיק ותני אפילו ביום טוב אחרון של חג ושביעי של פסח. והרי אם נטמא בערב יום טוב היינו חוה"מ הוי טומאה דלא שכיחא כיון שהוא בתוך הרגל שזהירין שלא יטמאו. ואין לומר דחול המועד קרי לי' נמי יום טוב. שהרי בחול המועד מותר להטביל כלים ואף דאפשר לאסור בחול המועד משום שמא ישהה לא מצאנו זה בשום מקום]: כה) אך לפי מה שכתבתי דאין גוזרין שמא יעבירנו רק בשבת שקודם רגל או שבתוך הרגל הכל ניחא. דהא דגזרינן יום טוב אטו שבת היינו שבת שברגל זה. אבל בר"ה דליכא רגל אין לאסור כלל משום גזירה דרבה רק האיסור משום ממה נפשך או דמתקן כלי או דמכין לחול. ועל כן בנטמא ביום טוב הוה לי' מכשירין שאי אפשר מערב יום טוב ושרי לצורך היום וכן ביום טוב האחרון בפשיטות אסור בלא גזירה דרבה ממה נפשך אם לתרומה וקדשים בעי הערב שמש ומכין מיום טוב לחול ואי לצורך היום לחולין ומעשר הוה לי' מתקן כלי: כו)ועל כן בהלכות שבת דלא מיירי משבת שבתוך הרגל רק בשבת סתם כתב הרמב"ם טעמא דמתקן כלי. וזה לכל אמוראים. אך ביום טוב דשרי להטביל לצורך מחר דהחיוב מוטל עליו היום להיות הכלים טהורים. דאם לא יטבלו היום יהיו למחר טבולי יום ושרי להטביל לצורך מחר כיון דמצוות היום הוא דמתקן כלי ליכא דאין גמר טהרתן היום. על כרחך ליכא טעמא דמתקן כלי רק לרבא דסבירא לי' דמכל מקום מחזי כמתקן דנראה שטובל לצורך היום לחולין. לא רצה הרמב"ם להביא טעם שחולקים עליו שאר אמוראי והרי"ף לא הביא דרבא כלל. על כן כתב טעמא דברייתא שמא ישהה: כז) ובהכי ניחא פרש"י במדלין בדלי, ובנדה מערמת משום מתקן ואדם נראה כמיקר. ותמוה דאליבא דרבה קאי דלית לי' כלל טעמא דמתקן ועיין במהרש"ל ומהרש"א. ולפי מה שכתבתי ניחא דבשבת דעלמא קאי דמשום מתקן אסור: כח) ומיושב נמי קושיית הרשב"א לאמוראי קמאי לבד מרבא קשה מטבילת גר בשבת דאסור משום מתקן גברא כמפורש פרק החולץ. ולפי מה שכתבתי ניחא דטבילת גר דלא צריך הערב שמש ועוד דבאדם יש בנין. שפיר אסור משום מתקן גברא לכולהו אמוראי. והוא כפתור ופרח ונכון ואמת בס"ד בסוגיית הגמ' ופירש"י וליישב פסקי הרמב"ם: כט) ובזה יש ליישב קושיית התוס' בהא דושווין שמשיקין בכלי אבן למאן דמוקי לה ביום טוב דאפילו בכלי עץ לשתרי דכלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין ביום טוב לשיטת ה"ר אלחנן שהביאו התוס' פרק חומר בקודש דגם כלי שנטמא בולד הטומאה צריך הערב שמש. ולפי מה שכתבתי יש לומר דמאן דמוקי לה ביום טוב סבירא לי' כרבא דטעמא דטבילת כלים אסור דמחזי כמתקן כלי. והיינו דמחזי כמטביל לצורך היום לחולין אבל בולד הטומאה דאינו אלא לתרומה וקדשים. על כורחך לצורך מחר הוא מטביל וליכא מתקן כלי דלא נגמרה טהרתו היום ואינו מכה בפטיש. על כן כלי שנטמא בולד הטומאה מותר. אבל במשיק בכלי עץ כיון דמים בתוכו. וכל הפוסל