אבני נזר אורח חיים תסז

בשם השאגת ארי' דגזירה דשמא יעבירנו בטבילת כלים גזירה קלישתא היא כיון דלא. טרוד רק משום דאינו מצוה גזרינן בי' גזירה קלישתא. אבל בטבילת כלים הנקחין מן הנכרי. הרי על ידי התקנה שלא להטביל יהי' הדין שישתמש בו בלא טבילה ויבטל מצוות עשה. ואין גוזרין בו גזירה קלישתא זאת. רק בלולב ושופר גוזרין דחשש גדול הוא. כיון דחובה מוטל עליו וטרוד טובא. והכא אין חובה עליו. דאי בעי לא משתמש בו ולא טרוד. ומכל מקום בגזירת חכמים יתבטל מצות עשה גמורה. [כנ"ל בדעת הרי"ף דאינו מצוה מן המובחר רק עשה גמורה לטבול קודם שישתמש בו ועל כן גוזרין בו שמא ישהה] והוי תרתי לריעותא. דלא טרוד וגזירה קלישתא הוא ומתבטל בגזירה דשמא יעבירנו מצוות עשה גמורה. על כן אין גוזרין בו שמא יעבירנו: יב) והרמב"ם פרק כ"ג מהלכות שבת כתב טעמא דמתקן לבד. ובהלכות יום טוב טעמא דשמא ישהה לבד. והרלב"ח תירץ דבשבת צריך לטעמא דמתקן כלי לאסור כלי שנטמא בשבת. ודוקא ביום טוב מותר דהוי מכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. אבל בשבת אסור אפילו נטמא בשבת. ובזה לא שייך שמא ישהה. אבל ביום טוב דבאמת אם נטמא ביום טוב מותר להטבילו. ואין איסור רק אם נטמא מערב יום טוב. ובזה אסור משום שמא ישהה. ואין צריך לטעמא דמתקן כלי. וכן כתב בשאגת ארי' והביא ראי' ברורה דבנטמא בשבת אסור מקושיות הש"ס לרבא דאדם נראה כמיקר מדמותר לטבול ביום הכיפורים. ושם ביום הכיפורים הא מיירי בשהגיע זמן טבילה ביום הכיפורים. והוא דומה לנטמא ביום הכיפורים. כיון דלא הי' אפשר לטבול קודם. ואף דברייתא סתמא קתני נטמא מערב יום טוב אין מטבילין. ולא חילק מתי הגיע זמנו היינו משום דנטמא בערב יום טוב ומטביל ביום טוב. על כן לא הי' טומאת שבעה רק טומאת ערב. והרי הגיע זמנו בערב יום טוב. דטומאת שני ימים ליכא. אבל אם הגיע זמנו ביום טוב הא דומה לנטמא ביום טוב אלא ודאי יום הכיפורים שדינו כשבת לא איכפת לן במה שנטמא ביום הכיפורים או בשבת ודבריו ז"ל נכונים מאוד: יג) אך בהא דהביא ביום טוב טעמא דשמא ישהה ולא סגי לי' בטעמא דמתקן כלי לא כתב שום טעם. ועוד צריך עיון דנמצא חולק על הרי"ף רבו שהרי"ף לא הביא כלל טעמא דרבא דמחזי כמתקן ואלו הרמב"ם פרק כ"ג דשבת כתב רק טעמא דמתקן: יד) והנראה לי בדעת הרמב"ם דלא נחית נפשי' לפלוגתא דאמוראי. על כן כתב בהלכות יום טוב רק טעמא דשמא ישהה דתניא בברייתא כוותי'. ומה שכתב בהלכות שבת טעמא דמתקן הוא לכולהו אמוראי כמו שנבאר: טו) דהנה כבר כתבנו באות א' מחלוקת הרשב"א בשם התוספות עם השיטה מקובצת בהא דרבה גזר שמא יעבירנו. שהתוספות סוברים דמשום מצוות טבילה גרידא טרוד. והשיטה מקובצת סובר משום מצוה לטהר ברגל, והנה הרמב"ם בספר המצוות כתב דאין חיוב כלל על האדם לטהר עצמו אם לא יכנס למקדש או יאכל קדשים. ואם כן צריך לומר דהטירדא הוא משום שחייב לטהר עצמו ברגל. ועל כן הוקשה להרמב"ם לרבה דהטעם משום שמא יעבירנו ומשום דטרוד. התינח בשבת שסמוך לרגל. אבל בשבת דעלמא למה יאסר. והרי שנינו בתרומות פ"ב משנה ג' המטביל בשבת בשוגג ישתמש בהם כו' וכן סוף פרק ב' דשבת ספק חשיכה אין מטבילין את הכלים. מזה מוכח דכולי עלמא אית להו טעמא דמתקן כלי: טז) איברא דאין איסור במתקן כלי רק משום מכה בפטיש דהא אין בנין וסתירה בכלים. [ועיין בכפות תמרים פרק לולב הגזול במלקט ענבי הדס דהאיסור משום מכה בפטיש] ובמפריש תרומה דאסור משום שנראה כמתקן כמו שכתב רש"י (דף ט'.) יש לומר הטעם דנראה כבורר שמפריש חלק גבוה מחלק הדיוט. וכמו מחבץ דחייב משום בורר. והיינו טעמא דמשיקין המים בשבת. דכיון דאין בזה בורר תיקון אוכלין גרידא לאו מידי הוא דקיימא לן אשוויי אוכלין בשבת שרי כדאיתא שבת (דף קנ"ה.) ועל כרחך טעמא דאיסור הפרשת תרומה דנראה כבורר ותיקון כלי דמחזי כמכה בפטיש: יז) ולפי זה אין איסור בתיקון כלי רק בגמר תיקון. דבזה דומה למכה בפטיש. ואף דביומא (דף ח':) דהזאה שלישי גם כן אינו דוחה שבת. וכן מפורש ברמב"ם פרק א' מהלכות עבודת יום הכיפורים הלכה ד' דאם חל שלישי להפרשתו בשבת דוחין את הזאתו. ואף דהזאה אסור משום מתקן גברא הרי דאף שלא נגמר התיקון אסור. לא קשיא דבאדם יש חיוב בונה כמו שפרש"י שבת (דף ק"ז) במפיס מורסא אם לעשות לה פה חייב משום בונה. ואף דבכלי אין בנין. יש לומר דאדם דומה למתובר כמו בגט דפסול התולש ממחובר לאחר כתיבה. וכן בתולש מאדם ושאר בע"ח כדתנן שם כותב על קרן פרה ונותן לה הפרה. ורש"י פי' בכתובות (דף ו':) דאשכחן בנין בבע"ח דכתיב ויבן את הצלע. יהי' הטעם מה שיהי'. הרי מפורש דבאדם יש חיוב בנין. על כן אסורה הזאה בשלישי אבל בכלים אין איסור רק בגמר התיקון: יח) ולפי זה אם טובל הכלי לתרומה וקדשים כיון שצריך הערב שמש אין בו משום מתקן כלי. כיון שנעשה המלאכה לאחר השבת. ואף שהוא עשה מעשה בשבת. ומחמת מעשה זה נעשה המלאכה אחר כך. אין בו איסור כדתנן סוף פרק הזורק אינן חייבין עד שיהי' תחילתן שגגה וסופן שגגה. והכא נמי בעינן שיהי' תחילתן בשבת וסופן בשבת: יט) וראי' לזה דאם לא כן אלא דכיון שעשה בשבת אף שגמרה לאחר השבת חייב. אם כן איך מבשלין מיום טוב לשבת סמוך לחשיכה ולא נתבשל כמאכל בן דרוסאי מבעוד יום. הא כל שריותא דבישול מיום טוב לשבת משום הואיל. והכא לא חזי מידי ליום טוב. אלא ודאי דבזה אין איסור כלל מן התורה כיון דשבת ויום טוב קיימא לן דשני קדושות [ולמאן דאמר קדושה אחת הא מותר לבשל מיום טוב לשבת בלא הואיל כמו שפרש"י בדר' חסדא דאית לי' צורכי שבת נעשין ביום טוב משום דקדושה אחת הוא] וביום