אבני נזר אורח חיים תסה

וטעם הדבר דהנה הרמב"ם פירש שם הטעם דכשהמים משונים ממי המקוה אינם מתחברים להיות אחד ולאו השקה הוא, ולפי עניות דעתי יש לומר דבקפידא תליא מילתא דכשמקפיד על חיבורם לא חשיב זריעה וכהאי גוונא כתבו התוס' שבת (דף נ' ע"ב) בהטומן לפת וצנונות תחת הגפן דאינו חושש לא משום כלאים ולא משום שביעית ולא משום מעשר וכתבו התוס' דכשמתכוין לנוטען חושש משום כולן. והכא לאחר שנטהרו המים ודאי מקפיד שלא יתחברו עוד ויוציאם תיכף עם הכלי. והנה הכסף משנה סוף פרק ואו מהלכות אבות הטומאה הוכיח דאין טבילה מטהר בעודו תוך המקוה רק ביציאה מהמקוה. ואם כן בכל השקה בכלי המקבל טומאה לכאורה קשה הרי הכלי נטמא מהמים ובעודו תוך המקוה עדיין טמא עד שיצא וחוזר ומטמא המים. אך זה אינו דבעודו תוך המקוה המים מחוברים למקוה ואינו מקבל טומאה וכשיצא נטהר הכלי ואינו מטמא. ואם כן במטביל מים יפים ברעים לאחר שהשיק שוב אינו רוצה בחיבורם, ושוב לאו זריעה הוא וחוזר ומקבל טומאה מהכלי כיון דהשתא אינו רוצה בחבורם. דאין לומר שעדיין רוצה בחיבור כדי שלא יטמאו. דליתא שרצונו שלא יתחברו עוד רק יוציאם עם הכלי ליטהר הכלי ולא יטמאו המים [אמר המגיה לא זכיתי להבין. ועיין שבת י"א סוף ע"ב ובתוס' שם ד"ה כל. ואולי הכא שאני מפני שעוסק בהוצאה מהמים שהוא היפוך החיבור. מעשיו מבטלין את כוונתו. ועדיין צריך עיון] וכיון שאינו רוצה בחיבורם לאו זריעה הוא כמו בהטומן לפת וצנון כיון שאינו מתכוין לזריעה לאו זריעה הוא על כן חוזר ומקבל טומאה מהכלי. אבל במתני' דמשיק בכלי אבן אף בית שמאי מודים דמותר להטביל יפים ברעים ודו"ק: סימן תיח. א) גזירה שמא יעבירנו. יש בזה ג' שיטות. דעת השיטה מקובצת כיון שמצוה לטהר עצמו ברגל הוא הדין לטהר כליו ברגל. ועל כן בהול לקיים המצוה ואתי לידי העברת ד' אמות כמו בשופר לולב ומגילה. דעת הרשב"א בשם התוס' דלעולם מחוייב לטהר כליו שנטמאו ולאו משום רגל. דזה לשונו אהא דמקשה הש"ס נגזור השקה אטו הטבלה ואם תאמר השקה גופה נגזור שמא יעבירנו. תירצו בתוס' דלא גזרו כן אלא במקום מצוה כגון שופר כו' א"נ הכא גבי טהרת כליו שנטמאו באב הטומאה דמתוך שמצוה עליו לטהרן. הרי בהול לקיים המצוה אינו זכור. אבל גבי השקת מים אינו בהול עד כאן לשונו ואם טעם המצוה משום הרגל שצריך הכלי לקדשים אם כן גם המים כשצריך אותם לקדשים. הרי מצוה להשיקן אלא ודאי סבירא לי' דווקא טבילה מצוות עשה דכתיב בקרא ורחץ במים הוא מצוות עשה. מה שאין כן השקה דלאו מקרא רק מסברא מדין זריעה כמו פירות שנטמאו וזרען שטהורין. אין כאן מצוה: ב) ובתשו' שאגת ארי' סימן נ"ו יש לו שיטה אחרת דטבילת כלים מידי דרשות הוא. ואף דבשופר ולולב אין גוזרין שמא יעבירנו אלא משום שהוא חובה על כל אדם כדאמר הכל חייבין בתקיעת שופר. היינו טעמא שחכמים לא הי' גוזרים לבטל מצות עשה משום גזירה כל דהו. רק דחובה אשר עליו הוא הנותנת שראוי לחשוש הרבה שיבא לידי העברה. אבל בטבילת כלים דמידי דרשות הוא. אף משום גזירה כל דהו נמי גזרינן. ויש כמה נפקא מינה כמו שיבואר לפנינו בעז"ה: ג) הרי"ף הביא טעמא דר' יוסף משום סחיטה וטעמא דר' ביבי שמא ישהה. ותמה הרא"ש למה השמיט טעמא דרבה גזירה שמא יעבירנו דהלכתא כוותי' לגבי דר' יוסף. וטעמא דרבא דנראה כמתקן דהוא בתרא. ועוד למה האריך לפרש משנה זו מה שייך טבילת כלים האידנא. ועוד דלפי הטעמים שכתב טבילת כלים חדשים בזמן הזה מותר. ולטעמא דרבה ורבא גם בזמן הזה אסור. ועל כן פסק הרא"ש כרבה ור"י ואוסר טבילת כלים חדשים: ד) והנה במה שהקשה הרא"ש דהלכתא כוותי' דרבה לגבי דרב יוסף. הי' נראה דסבירא לי' דרבה לטעמי' ור' יוסף לטעמי'. דהנה צריך להבין בקושיית הש"ס נגזור השקה אטו הטבלה וכן באינך. למה לא הקשה בהני גופייהו לגזור. דנהי דלא מחזי כמתקן. מכל מקום ניחוש שמא יעבירנו. ובהשקה ובולד תירצו התוס' ובאינך נשאר הקושיא: ה) ולפי עניות דעתי הי' נראה. דהנה ודאי יודעים דהוצאה מותר ביום טוב ולא בשבת. דזיל קרי בי רב הוא אך אשר יאכל לכל נפש ואף בצורך קצת ואם לא כן נגזור ביום טוב אטו שבת וליתי'. אלא ודאי זה ידוע. רק טבילת כלים לא עלה על דעת העולם שאסור משום גזירה דהוצאה רק משום מתקן כלי דאסור ביום טוב כמו בשבת. ואם יתירו ביום טוב יתירו גם בשבת. שהרי יראו דאין בו משום מתקן. שהרי מותר ביום טוב. וגזירה דהוצאה לא סליק אדעתייהו. אבל בלא התירא דיום טוב. העולם יהי' מסתבר בעיניהם דמחזי כמתקן. אף דלפי האמת סבירא לי' לרבה דאין איסור משום דמחזי כמתקן. ועל כן בכל הני דלא מחזי כמתקן אף בלא התירא דיום טוב יתירו בשבת כיון דלא מחזי כמתקן. וגזירה דהעברה לא יעלה על דעתם. ואם ישמעו שבשבת אסור לא ילמדו היתר מיום טוב לשבת שכבר שמעו שבשבת אסור. על כן לא שייך בהם יום טוב אטו שבת. [ובנטמא ביום טוב עדיין קושיא במקומה יגזרו אטו שבת. דבשבת יש בו משום מתקן כלי בנטמא בשבת כמו בנטמא בערב שבת. ודווקא ביום טוב משום דהוי מכשירין שאי אפשר מערב יום טוב. ויתבאר לקמן]: ו) והנה לדעת הפוסקים דלא אמרינן מתוך במכשירין אם כן אין צריך לגזירה דיום טוב אטו שבת דהוצאה להטביל כלים שנטמאו מערב יום טוב אסור מן התורה דהוה מכשירין שאפשר לעשותן מערב יום טוב. ומתוך שהותרה הוצאה באוכל נפש אפילו אפשר מערב יום טוב יהי' מותר גם במכשירין הא לא אמרינן אם כן קשה במדלין בדלי כו' לגזור שמא יעבירנו. אף למה דמשני מתוך שלא הותר רק על ידי דליו זכור הוא. מכל מקום אינו זכור רק שלא יטבול בעיני' אבל לא שלא יעבירנו [ובאינך ניחא למסקנא דמילתא דלא שכיחא לא גזרינן בי' גם כן שמא יעבירנו אבל במדלין בדלי קשה] אך לרבה לטעמי' לא קשה מידי דאיהו סבירא לי' (דף י"ב) אין הוצאה ביום טוב