אבני נזר אורח חיים תסד

דלא אמרינן מתוך במכשירין. הא לרבה קיימינן דאית לי' לעיל (דף י"ב) טעמא דבית הלל לאו משום מתוך רק משום דאין עירוב והוצאה ליום טוב אבל לבית שמאי אין צריך לגזירה דיום טוב אטו שבת. ואם כן אין גוזרין גזירה לגזירה. ולא קשיא כלל דנגזור השקה אטו הטבלה. והא דגזרינן באית לי' בור בחצירו. כבר כתב הריטב"א דזה אינו גזירה לגזירה. דבאין לו בור מן התורה אסור להוציא וחד גזירה הוא. וכל קושיית הש"ס נגזור השקה אטו הטבלה מדגזרינן יום טוב אטו שבת [ודלא כשיטת התוספות] ולבית שמאי אין צריך לגזור יום טוב אטו שבת: ה) ועוד נראה לי ליישב. דהנה צריך להבין מה נשתנה טבילת כלים דגזרינן בהו גזירה לגזירה. אך הדבר נכון לפי מה שכתב בתוספות רי"ד ריש במה מדליקין בהא דאין מדליקין בחלב מהותך אטו שאינו מהותך. והקשו בתוספות דהא באינו מהותך אסור גזירה שמא יטה והוי גזירה לגזירה. ותי' בתוס' רי"ד דבחלב שאינו מהותך דבגופי' מצי למיתי לידי איסור דאורייתא כדאורייתא חשיב וגוזרין בו גזירות ודוקא בכרמלית מותר להוציא ראשו שם ולשתות דאף אם יבא המים אצלו. אינו בא לאיסור בגופי' רק שנגזור אטו רשות הרבים על כן אין גוזרין בו גזירות. מה שאין כן בגזירה דשמא יטה דבגופי' הוא. והכי נמי בגזירה דשמא יעבירנו דבגופי' הוא. שפיר גוזרין יש בור בחצירו אטו אין בו. ויום טוב לאטו שבת לא חשיב גזירה לגזירה כמו שכתבו התוספות דיום טוב ושבת חדא מילתא [אבל אין לפרש כפירוש הריטב"א הנ"ל דבור בחצירו הוי חדא גזירה. והקושיא מיום טוב אטו שבת. דאם כן מה מקשה הש"ס מכלי שנטמא ביום טוב נגזור אטו ערב יום טוב. וכן מכלי שנטמא בולד הטומאה ביום טוב נגזור אטו אב הטומאה הא זה שפיר הוי גזירה לגזירה. כיון דבנטמא בערב יום טוב באב הטומאה לא מצי למיתי לאיסור בגופי' רק שגוזרין אטו שבת. אך לשיטת התוספות דסבירא להו יום טוב אטו שבת חדא גזירה. ויש לו בור אטו אין לו הוי גזירה לגזירה ניחא. דהש"ס מקשה דכלי שנטמא ביום טוב ואין לו בור, שפיר נגזור אטו נטמא בערב יום טוב. דזה בשבת מצי למיתי לידי איסור בגופי' ויום טוב ושבת חדא מילתא ודו"ק]: ו) והנה בר"ן פרק ד' דראש השנה הקשה מאי שנא דבמילה בשבת לא גזרינן שמא יעביר איזמל ברשות הרבים. ותי' הר"ן דשאני מילה דמידכר חד לחבירו ולא דמי לשופר שהכל טרודין [ואף על גב דגזרינן בהזאת ערב פסח שחל בשבת. שאני התם דאף שאין הכל טרודין בהזאה. מכל מקום הכל טרודין בעשיית פסח]. ולפי זה בטבילת כלים שגוזרין שמא יעבירנו דכתב בשיטה מקובצת הטעם משום דמחויב לטהר כלי' ברגל טרוד ומוציא לרשות הרבים. ולא אמרינן דמידכר חד לחברי'. הטעם נמי משום שהכל טרודין בטבילת כלים. ולפי זה לאחר שתקנו חכמים שלא להטביל בשבת והכל טובלים קודם שבת. אף אם אחד יטבול בשבת לא אתי לידי איסור דאורייתא דחברי' מידכר לי' כמו שכתב הר"ן במילה רק שעבר אשבות, ואם כן לכאורה ליתא למה שכתבתי דעל כן גוזרין גזירה לגזירה. משום דאי טביל בשבת מצי למיחי לאיסור דאורייתא בגופי'. דליתא דלאחר תקנת חכמים לא אתי לידי העברה ברשות הרבים בגופי'. ואם כן אף אם יטעה אחד ויטבול באין לו בור בחצירו יזכיר אותו חבירו שאין לו בור וטבל הכלים מערב שבת. דודאי לא יטעו כל העולם שיהי' הכל טרודין רק שנגזור שמא יטעה אחד. הרי אף אם יטעה לא אתי לאיסור דאורייתא. רק שעובר אשבות. ושוב לא גזרינן גזירה לגזירה: ז) אך באמת לא קשה מידי דנהי דאין הכל טרודים. בטבילת כלים הכל טרודים בטבילת עצמם דמותר בשבת ומצי למיתי לאיסור דאורייתא. וכל זה לבית הלל. אבל לבית שמאי דגם אדם אסור לטבול, בשבת אין אומרים גזירה לגזירה בטבילת כלים. ולא קשה מידי נגזור השקה אטו הטבלה. והא דאסור טבילת כלים לבית שמאי משום דלבית שמאי עיקר הגזירה דשמא יעבירנו ביום טוב [וגזירה שבת אטו יום טוב דשבת ויום טוב חדא מילתא] כיון דאית להו יש עירוב והוצאה ביום טוב ויש לו בור אטו אין לו. דביום טוב אף לאחר שנאסר טבילת כלים אם יטבול אחד מצי למיתי לאיסור דאורייתא דהכל טרודין בחגיגה. ודומה למה שכתב הר"ן בהזאה בערב פסח שחל בשבת דגזרו שמא יעבירנו. דאף שאין הכל טרודין בהזאה הכל טרודין בעשיית פסח הכא נמי הכל טרודין בחגיגה. אבל בגזירה דהשקה אטו הטבלה. דהפירוש אטו הטבלת כלים על גבי מימיו דאמתני' דאבל לא מטבילין קאי דהיינו הטבלת כלים על גבי מימיו כדמפרש בגמרא [דעל כרחך לפרש כן דאין לפרש אטו טבילת כלים גרידא. דהשתא טבילת אדם אטו טבילת כלים לא גזרינן לבית הלל. מים אטו טבילת כלים נגזור. ואפילו לבית שמאי דאסרי טבילת אדם הוא משום דלא פלוג בטבילה כמו שכתב הר"ן. אבל השקה לאו טבילה הוא רק זריעה] ובהטבלת כלי על גבי מימיו לא שייך כלל שמא יעבירנו. דהוצאת אוכל נפש הוא כמו שיבואר לפנינו רק שנגזור אטו שבת ובשבת לא מצי למיתי לידי איסור דאורייתא לאחר שתקנו חכמים שלא להטביל בשבת. ושוב אין גוזרין גזירה לגזירה השקה אטו הטבלה: ח) ולר' יוסף דמפרש משום גזירת סחיטה דקאמר הש"ס איתיבי' כל הני תיובתא. נראה למה שכתבתי בשם התוספות רי"ד דאין הכוונה על נגזור השקה אטו הטבלה. וכן על מדלין בדלי דזה הוי גזירה לגזירה. השקה אטו הטבלת כלי על גבי מימיו. וטבילת כלי אטו בגדים. וכן אטו דלי בעיני'. ודלי בעיני' אטו בגד. רק הקושיא מנטמא בערב יום טוב או בולד הטומאה דאפילו הכלי שנטמא הוא בגד. וזה הוי חד גזירה אטו נטמא בערב יום טוב ונטמא בערב יום טוב אתי בגופי' לאיסור דאורייתא סחיטה, וכל שכן דאתי שפיר הקושיא מנדה מערמת וטובלת בבגדי'. ואף דקאמר כל הני קושייתא רוב ככל. ואם כן לא קשה מידי לבית שמאי: ט) עוד נראה לי לדון בדבר החדש. דהא דאסרו בית שמאי להטביל מים יפים ברעים. היינו במשים המים בכלי שמקבל טומאה. והיינו דקרי לי' שם במקוואות בלשון מטבילין. ובמתניתין קרי לי' משיקין. אלא משום שמשים המים בכלי שמקבל טומאה וכבר טמאו המים את הכלי. ואחר כך הוא מטביל הכלי עם המים יחד. על כן קרי לי' מטבילין. כמו במתני' דאבל לא מטבילין דמפרש בגמרא מטביל כלי על גבי מימיו: