אבני נזר אורח חיים תסא

אחר חשיב מכשירין כיון דאינו נהנה מגוף הנר שכיבה. אלא מדבר אחר. אם כן הוא הדין הכא שאינו נהנה מגוף הפת של נכרי. רק דממילא שלו גם כן נאפה יפה והוי מכשירין. ושל נכרי אף דמכשירין של ישראל אסור כדמוכח מעולה דאינה קריבה ביום טוב ודו"ק: ג) אך לתוס' אי אפשר לומר כן שהם סוברים דעולת נדבה דאסורה משום דלצורך גבוה עושים. ולא כדי שלא יהא שלחנך מלא וכו' על כן נראה דתוס' דפסחים סבירא להו דהא דעיסה חצי' של נכרי בשני תנורים וכמו שכתב הר"ן. וכן משמע מהא דהקשו שם בעמוד ב' בהואיל דאי בעי בצע מכל חדא פורתא. דמכל מקום אסור כמו עיסה חציה של נכרי. ולכאורה מה קושיא. שאני התם דאין ישראל אוכל מכל פת. אך לפי מה שכתבתי דהתם בשני תנורים. והרי יכול ישראל ליקח מכל תנור [ובאמת רבינו יואל מתיר בשני תנורים לאפות ליום טוב ולחול כשאוכל ביום טוב מכל תנור ואנן לא קימא לן הכי כמו שכתב הב"י סימן תק"ג שכל הפוסקים חולקים בזה. וכן כתב הט"ז שם סוף הסימן] ואף על פי כן אסור כיון שמכל מקום על ידי חלקו של מתרבה הטורח. דהי' יכול לאפות כל חלקו של ישראל בתנור אחד והי' פתו יפה. והכא נמי כיון שהי' יכול ליקח ככר אחת לחלה. ועל ידי שבוצע מכל חדא מתרבה טורח פת אחת בשביל החלה טמאה. כן נראה לפרש קושייתם: ד) ולפענ"ד נראה לפי מה שכתבתי באות ב' דהיתר פת נאפה יפה אינו רק כמו מכשירין. ובמכשירין אין היתר רק אם אי אפשר באופן אחר כמו שכתבתי בסי' ת"ט אות א' עיין שם. מה שאין כן כשאוכל מכל פת דהוי גוף אוכל נפש מותר. כיון דכל פת יש בו אוכל נפש ואוכל נפש הותרה לגמרי אף נתרבה טירחא ומלאכה. כן יש לומר: ה) אך התוס' לטעמייהו דמדמים תוספות מלאכה דיום טוב לתוספות בשבת בחולה שיש בו סכנה. וחולה שיש בו סכנה ודאי דיחוי ולא עדיף ממכשירין דיום טוב. על כן הקשו שפיר. וסבירא להו להתוס' דגם באוכל נפש אם יוכל לעשות בלא מלאכה אסור לעשות במלאכה. ויותר מזה כתב בצל"ח (דף ט"ו:) בענין ברירת קטניות לדעת רשב"א דאם יוכל לעשות במלאכה קלה יותר. אסור לעשות בחמורה עיין שם: ו) אך לשיטת הר"ן פרק ב' דביצה דמחלק בין אוכל נפש דהותרה דאפילו אפשר מערב יום טוב מותר בין צורך חולה שיש בו סכנה בשבת דדיחוי הוא הדין דיש לחלק בין אוכל נפש דיום טוב למכשירין. ומיושב קושיית התוס' פסחים: סימן תטו. א) שם בגמרא אלא כגון דאית לי' נבילה כו' פסק היש"ש דאסור להרבות פת בשביל עבדו ושפחתו אפילו בתנור אחד. כיון דכל פת צריך טירחא בפני עצמו. ובשני תנורים אפי' יש לו במה לפייסן אסור. והמג"א הביא ראי' לדבריו מהא דמסיק דאי יהבי ריפתא לינוקא ולא קפדי. מכל מקום אסור מדריב"ל. ואף המחת אינם מתירין אלא היכי שאינו יכול לתת פת לתינוק אלא אם כן יאפה כולה: ב) ולדידי הני מילי קשיין לפי מה שכתבו התוס' דהא דאין מתירין לאפות עיסה שחצי' של נכרי בתנור אחד. דדווקא בשלו משום דכל חדא וחדא חזיא לי' ועוד דילמא מקלעי אורחים חזיין כולה ליום טוב. והא בעיסה שלו ואופה בשביל עבדו ושפחתו ג"כ שייכי הני טעמי דכל חדא חזיא לי'. ואי מתרמי לי' נבילה. כולה חזיא לישראל. דבגמ' מפורש דאף דאין לו נבילה. מכל מקום איכא הואיל. אלא דמקשה מדר' חסדא דלית לי' הואיל אי מקלעי אורחים. והוא הדין דלית לי' הואיל ואפשר לפייסן בנבילה. ומהא דאין מתירין על ידי ריפתא לינוקא. אין ראי' כלל. דהתם ליכא למימר הואיל שהעיסה של בני חילא: סימן תטז. א) פסחים (דף מ"ו:) איתמר האופה מיום טוב לחול רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל ואי מקלעי לי' אורחים חזי לי' השתא נמי חזי לי'. קשה לי דבמנחות ריש פרק ר' ישמעאל הפורס מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק. רבה אמר חייב זיל בתר מחשבתו. ולחד לישנא אפילו שמע שטבע תינוק. והכא נמי מחשבתו לא הי' לאורחים. וכן בשחט חטאת ציבור שלא לצורך. שכבר נשחט אחרת. ואחר כך נמצאת הראשונה כחושה בבני מעיים כיון דאיהו לא ידע חייב. והכא נמי מאי שנא: ב) ולכאורה נראה לחלק דשניא אוכל נפש דיום טוב דמלאכה הותרה לגבי' מה שאין כן שבת אצל חולה. וכן חטאת ציבור בשבת אף דשבת הותרה. היינו אצל תמידין ומוספין שכל שבת מחוייב בהם מה שאין כן חטאת שחובת רגל הוא ולא של שבת ולפי זה לרבה לא אמרינן הואיל במכשירי אוכל נפש כיון דיום טוב דחוי אצלם כמו שכתב הטור סימן תק"ט ונתבאר היטב לעיל סי' ת"ט אות א'. והא דפריך לקמן אהבערה לא לחייב הואיל וחזי לי' לצורכו אף דהבערה רק מכשירין. כמו שנתבאר סימן ת"ח אות ו' יש לומר דלרבה לטעמי' פריך. דאית לי' אין עירוב והוצאה ליום טוב דכתיב לא תוציאו משא ביום השבת ביום השבת אין ביום טוב לא. ואם כן הכא נמי נימא הכי בהבערה. ועל כורחין ליישב דבהבערה אתי קרא להתיר במקום שאפשר מערב יום טוב שיהי' דינו כגוף אוכל נפש [אבל שלא לצורך אסור] דהוה אמינא דנקרא רק מכשירין. אבל הוצאה אי אפשר שיהי' מותר רק באוכל נפש דקרא למה לי ואם כן שוב נימא הואיל. ולעולם לא אמרינן הואיל לרבה רק באוכל נפש ממש שהותרה: ג) והא דמקשה לקמן לרבה אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסוי דם צפור. ועל כורחין לפרש או משום עשה דוחה לא תעשה כפירוש התוס'. או שעל ידי זה יוכל לשחוט. שהרי אסור לשחוט ביום טוב אלא אם כן יש לו עפר מוכן. והוי מכשירי אוכל נפש. ובין כך ובין כך דחוי הוא ונזיל בתר מחשבתו. יש לומר