אבני נזר אורח חיים תס

סימן תיג. א) ביצה (דף כ"א.) בהמה חצי' של ישראל וחצי' של נכרי מותר לשוחטה ביום טוב מאי טעמא אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. וכי מה בין זה לנדרים ונדבות. קשה לי דבלא זה קשה משתי הלחם שכולם נאכלין להדיוט ואין דוחין יום טוב. ועל כורחין משום דמשלחן גבוה זכו. שוב מצאתי בצל"ח שהקשה כן ותירץ בדוחק: ב) ונראה לי דהנה ריש פרק טרף בקלפי דלפעמים הי' מגיע לכל כהן משתי הלחם פחות מכזית. ואף על פי כן הי' נתקיים מצוות אכילה דסוף סוף השתי לחם נאכלו. ואין המצוה שהכהנים יאכלו רק שהלחם יאכלו לכהנים ועל כן אף על ידי אכילת קטן מתקיים מצות אכילת קדשים. ובזבחים (דף ל"א:) חישב להאכיל כזית לכמה בני אדם מצטרף לפיגול. הרי דלאו בתר אוכל אזלינן רק בתר נאכל. והוא הדין לענין מצות אכילת קדשים. ומלאכת יום טוב ודאי לא הותרה בשביל אכילת כזית לשני בני אדם. ואשר יאכל לכל נפש כתיב. ולכל נפש ליכא כזית. וכן מסתבר. דהא ליכא שמחת יום טוב לזה וכן לזה. [דוגמת אבידה שוה פרוטה של שותפין אינו חייב להחזיר. דליכא שיעור ממון לאחד] ובשביל שמחת יום טוב דגברא שרינן מלאכת יום טוב. ועל כן אסור לאפות שתי הלחם ביום טוב דילמא לא מטי כזית לכל כהן. ואפילו מטי כזית לחד. מכל מקום כוונתם אינו לכך. רק שהלחם יאכל. דבזה מתקיים המצוה. דומה למה דמשני כהנים משלחן גבוה זכו דפירשו התוספות דלצורך גבוה עושים. ולמה דסלקא דעתך הוה סבירא להו דעיקרם לצורך הדיוט כמו שכתבו התוספות שבת (דף כ"ד:) למאן דאמר נדרים ונדבות קרבין ביום טוב קסבר אפייתם נמי לצורך אדם. והתינח בשלמים דלבעלים מתאכלי אם כן הקרבתם לצורך בעלים שאכלו [ועיין פסחים (דף נ"ט.) דעשה דאכילת קדשים דבעלים דוחה עשה דהשלמה ולא חשבינן אפשר לקיים שניהם שאחרים יאכלו עיין שם] אבל שתי הלחם שמתחלק לכל הכהנים. ואפילו לא מטי כזית לכל חד המצוה מתקיימת. ודאי אין הקרבתם לצורך כהנים שיאכלו כל אחד כזית. ועל כן אין אפייתם ביום טוב: ג) וראי' דהנה למאן דאמר נדרים ונדבות קרבין יש פלוגתא ר' שמעון בן אלעזר ואבא שאול. רשב"א (דף י"ט.) סובר דוקא שלמים קרבין ולא עולה. ואבא שאול (כ':) סובר אפילו עולה. ומוקי קרא דלכם ולא לנכרים. ואנן קיימא לן לגמרי אין קרבים אפילו שלמים ובפסחים (דף מ"ז.) מסיק הש"ס דרבן שמעון בן גמליאל דאמר שתי הלחם דוחין יום טוב. סבירא לי' כאבא שאול דאמר לכם ולא לנכרי והשתא מנא לי' להש"ס לאפוקי לרשב"ג מהלכתא כולי האי. דלמא כרשב"א סבירא לי' שלמים קרבין ולא עולות. אלא ודאי לר' שמעון בן אלעזר אין שתי הלחם נאפין ביום טוב וכמו שכתבתי מילתא בטעמא: ד) בגמרא אי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה. מזה הלשון משמע משום דאי אפשר לשחוט חלקו של ישראל בלא חלקו של נכרי. אבל אם הי' אפשר אף דחד טירחא הוא אסור. ולכאורה מאי שנא מהא דממלא אדם חבית של מים אף דאין צריך אלא לקיתון אחד. ואפשר לומר לדעת השיטה מקובצת דלנכרים לא אמרינן מתוך וכן כתבנו לעיל סי' ת"ה אות ט"ז לדעת הרשב"א. אם כן מלאכה לגוי חמור ממלאכה סתם שאסור אפילו לצורך קצת ועל כרחך דוקא במוסיף לחול אינו מוסיף כלל. דבין כך ובין כך עושה מלאכה והותרה. אבל במוסיף לגוי דבלא התוספות לא הי' עושה מלאכה חמורה כאשר הוא עושה עכשיו, וכהאי גוונא בפסחים (דף ע"ט.) מוטב שיאכל בטומאת בשר בלאו ואל יאכל בטומאת הגוף בכרת ואף דשם אמרינן למאן דאמר הותרה אין נפקא מינה. זה כשהכל לצורך קרבן ציבור מה שאין כן הכא שמוסיף שלא לצורך יום טוב אין היתר רק כשאין בתוספות איסור יותר מהעיקר וכן משמע קצת בר"ן שכתב דבקדירה אחת מותר לרבות בשל נכרי שהקדירה יפה בזמן שיש בהן בשר מרובה. ולא כתב בפשיטות משום דבחד טירחא [מיהו יש לדחות דנפקא מינה אם מוסיף בשר לאחר שנתן הקדירה על האש] וזה דעת האורחת חיים שאסור לרבות בשביל גוי אפילו בקדירה אחת. ומשום דסבירא לי' כשיטת התוספות דבשביל גוי אפילו בתנור אחד אסור אף דמשתבח. ומשום חד טירחא אין להתיר בשביל גוי דחמיר איסורא. ומהרש"ל חולק על האורחת חיים. ודברי מהרש"ל נכונים לשיטת התוספות דגם בשביל גוי אמרינן מתוך והאורחת חיים יש לומר דסובר כרש"י ורשב"א וכמו שכתבתי. סימן תיד. א) (בדף כ"א) אמר ר' חסדא עיסה חצי' של נכרי וחצי' של ישראל אסור לאפותה ביום טוב. והקשו בתוספות דהא קיימא לן כר' שמעון בן אלעזר דאמר ממלאה אשה תנור פת אף על פי שאין צריך אלא לפת אחת. ותירצו דשאני התם דכל חדא וחדא חזיא לי'. ותירוץ זה נסתר מתוך קושיית הגמרא מעיסת הרועים. וצריך לומר דהתוספות בגמר דבריהם הם נתפסים שכתבו ועוד דאי מקלעי לי' אורחים חזיין כולהו ליום טוב. אך בפסחים (דף מ"ו.) משמע דלא סבירא להו תי' זה. דאם כן לא הי' מקשים מדרשב"א לחלה בטומאה דלא חזיא. ואם כן הדרא קושיא לדוכתא. ולפי מה שכתבו בפסחים שם דטעמא דאמרינן בביצה לא שייך אלא בתנור אבל לא כשאופה תחת גחלים יעוין שם יש לומר גם עיסה חצי' של עכו"ם כהאי גוונא הוא דנאפה תחת גחלים. אך דוחק לומר כן דפסיק ותני אסור משמע בכל גוונא. ב) והנראה לי בישוב קושיית התוספות על פי פירש"י (ל"ב.) דשאר צרכים מותרין כמו מכשירין. וכבר ביארנו לעיל סימן ת"ט אות ג' טעמו של דבר, ואם כן לשיטת הרשב"א בעולת נדבה דאף דאיכא צורך קצת דשלא יהא שלחנך מלא. מכל מקום כיון דלגבוה לא אמרינן בי' מתוך. ואף דלא הי' אפשר מערב יום טוב דהי' נפסל בלינה. ויהי' מותר כמו מכשירין על כורחך דלגבוה מכשירין דאוכל נפש של ישראל אסור. [דאם הי' מכשירין שאי אפשר מערב יום טוב מותר. הוא הדין שאר צרכים שלא הי' אפשר מערב יום טוב] והוא הדין אף בשל נכרים אף דמכשיר האוכל נפש דישראל גם כן אסור ולפי מה שכתבו הראשונים בכיבוי נר מפני דבר