אבני נזר אורח חיים מה

דהוא הדין שמחויבין להקטיר אברי תמיד של שחר בבוקר ושל בין הערבים בין הערבים. שהרי כתיב את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים: ג) ויש לעיין מהא דמנחות (דף ק"ג:) שכן הציבור מביא ביום טוב ראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד עשרון בכלי אחד. ופירש"י לשני תמידין שנים. והנה שיכול להקריב מנחת שני התמידין בכלי אחד. ויכול להמתין עם מנחת הבוקר עד בין הערבים. ובתוס' יומא (דף ל"ד.) בד"ה חביתים. דבנסכים כתיב בוקר כמנחת הבוקר וכנסכו. והרי דבמנחה כתיב בוקר ואף על פי כן יכול להמתין עד בין הערבים. ומאי שנא מהאברים: ד) ןנראה דהנה ודאי הא דכתיב כמנחת הבוקר היינו מנחת עולת הבוקר שאם לא הביא העולה אינו מחויב בנסכים. ועל כרחך היינו מנחת עולת הבוקר אך משום ששייך לעולת הבוקר דינו כעולת הבוקר שמחויב להקריבו גם כן בבוקר. אך חילוק יש אם הנסכים באים בפני עצמן או באים עם הזבח. דבריש פרק ב' דתמורה נסכים הבאים עם הזבח אין קרבים אלא ביום. ובאים בפני עצמן קרבין אפילו בלילה. ופרש"י דבאים עם הזבח דינם כזבח. והכי נמי הבאים עם עולת הבוקר דינם כעולת הבוקר. שמחויב להקריבם בבוקר. והא דמנחות (דף ק"ג) מיירי בבאים בפני עצמן [אמר המגיה בתוספתא מנחות (פי"ב) בדברי ר"ש והלא אלו קריבין בבוקר ואלו קריבין בין הערבים]: ה) ותדע דעל כרחך התם בנתקדשו כולם יחד בכלי אחד דאי בנתקדשו כל אחד בפני עצמו הא אסור לערבם דכתיב והקטירו שלא יערב חלבים זה בזה. והוא הדין מנחות נסכים שאסור לערבם יחד כדאי' (פרק שתי מדות פ"ט:) ועל כרחך הכא בנתקדשו כולם בכלי אחד שדינם כמנחה אחת *). ובנתקדשו בכלי אחד יראה דאי אפשר שיבואו עם הזבח. דהזבח אינו מקדש רק כשיעור נסכי הזבח. ואם הוא מעורב בתוך המנחה גדולה אי אפשר שיתקדש. דומה למקדש מי החג יותר על ג' לוגין בכלי אחד. דלמאן דאמר יש שיעור למים אינו מתקדש. ועל כן הכא על כרחך בבאים בפני עצמו. [היינו אחר כל הקרבנות] ובבאים בפני עצמו הא אין דינו כזבח. וכשר ליקרב בלילה. והכא נמי אינו מחויב לכתחילה להקריבו בבוקר. אבל באים עם הזבח מחויב להקריב הנסכים בבוקר. והיינו דתנן אין פוחתין מכ"א תקיעות במקדש. ואינו יכול להשהות נסכי השחר עד בין הערבים ויתקעו ג' תקיעות על שני התמידין. כמו שאין תוקעין על כל מוסף ומוסף. כל שכן על שני התמידין שהם מצוה אחת. והיינו משום דלכתחלה יש להביא הנסכים עם הזבח כמ"ש התוס'. ואז מחויב להקריב נסכי תמיד של שחר בבוקר ולתקוע בעת הניסוך. שוב מחויב לתקוע שנית על נסכי תמיד של בין הערבים: סימן כד. א) דעת הטורי אבן דלא תקנו בשום יום טוב שיר בשני התמידין זולת במוסף. רק בראש השנה תקנו שיר של בין הערבים כדי להזכיר זכות שופרות של מתן תורה. וראיית הט"א מסוכה (דף נ"ה.) דחול המועד סוכות "הומבה"י." ופרש"י בשיר של מוספין. מכלל דבשחרית ובין הערבים אין שיר מיוחד רק שיר של יום ובמחכת"ה אישתמיטתי' פרש"י ערכין (דף יו"ד.) דבי"ב ימים שהחלל מכה לפני המזבח. הלוים משוררים את ההלל בעת הקרבה. ושמונת ימי החג מכללם. ועל כרחך בעת התמידין. שאם במוסף. הלא שיר חול המועד סוכות "הומבה"י". רק ע"כ בעת התמידין. וכן פרש"י סוכה ריש פרק החלל בהדיא דהחלל מכה בעת התמידין ובערכין פי' דבעת שהחלל מכה הלוים משוררים הלל. הנה דבעת התמידין הלוים משוררים הלל. ולא שיר של יום. וע"כ פי' "הומבה"י" במוסף. דאילו בתמידין שוררו הלל. ולעולם ביום טוב שאין החלל מכה כגון בששה ימים אחרונים של פסח. אפשר שתיקנו שיר בפני עצמו וכן דעת חקרי לב דבכל יום טוב תקנו שיר של יום טוב כמו בראש השנה: ב) אך בראש חודש בשל שחר פשיטא שלא תקנו דלא עדיף מראש השנה. אך גם בתמיד של בין הערבים דעתו שלא תקנו שיר. וראייתו מדפרש"י נתקלקלו הלוים בשיר בראש השנה דוקא ולא בכל חודש. ואף דתני נוהגין אותו היום קודש. כל ראש חודש הוא קודש שהרי אומר מקודש החודש. עד כאן דבריו. ואינם ברורים אצלי. דמאי שנא בתמיד של שחר לא תקנו כמו בראש השנה. הלא בראש השנה הטעם משום דרוב פעמים לא נודע שהוא ראש השנה בעת שמקריבין התמיד שעדיין לא באו עדים. והתינח בראש השנה שמימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר. ובחסר הוצרכו לעדים. אבל בראש חודש מלא אין צריך לעדים. דאי אפשר שיהי' חודש יותר משלשים יום ורובם של חדשים הם מלאים לפי חשבון י"ב תשצ"ג. ואותם תשצ"ג חלקים אחת לג' שנים מצטרפין ליום כדאיתא בערכין (דף ט':). נמצא דרובם מלאים. וכל שכן בהצטרף למיעוט שבאים העדים בבוקר. דהוי רוב שיודעים שהוא ראש חודש. ושפיר יש לומר שתקנו שיר של ראש חודש אם נודע שהוא ראש חודש בעת התמיד של שחר. גם מה שהביא ראי' מדלא פרש"י אותו יום קודש בכל ראש חודש. גם כן אינו נראה. דראש חודש לא נקרא יום קודש. תדע שבין שבת לראש חודש. ואפילו בין שבת לחול המועד מבדילין בין קודש לחול על כן פי' אותו יום קודש ביום טוב קודש. שבין שבת ליום טוב מבדילין בין קודש לקודש. ועיין בזוהר הקדוש בפסוק ואנשי קודש תהיון לי קודש יותר קדושה מקדוש. ואין ראי' מדקאמרינן מקודש החודש שיהי' נקרא יום קודש: ג) אך יש להביא ראי' דבראש חודש אין שיר של