אבני נזר אורח חיים תנד

טוב קשה לרבה דבית הלל לית להו מתוך. אלא דאין עירוב והוצאה ליום טוב ואיך הותרה מלאכת בישול משום רחיצה. אלא ודאי בשכבר הוחמו המים ואין בו רק מלאכת הבערה. וכשם שסבירא לי' לרבה אין הוצאה ביום טוב דכתיב לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת. בשבת אין ביום טוב לא. כמו כן בהבערה כיון דכתיב לא תבערו אש ביום השבת. אמרינן ביום טוב לא: ב) והרשב"א שבת כתב דעל כורחין רחיצה כאוכל נפש דמי מדשרי בית הלל. ולכאורה תמוה דהא מותר משום מתוך. אפילו אינו ראוי לשתי'. כמו הוצאת קטן ולולב אף שאינו לאוכל נפש כלל. אך נראה דרשב"א הוקשה לו לרבה כנ"ל ולא ניחא לי' בתירוץ שכתבנו. דמדברי רשב"א בשמעתין מבואר דסבירא לי' דלרבה הבערה לא דמיא להוצאה. שכתב דמברייתא דפליגו בית שמאי ובית הלל במדורה שמעינן דבית שמאי ובית הלל במתוך פליגו עיין שם. ואם כן קשה כנ"ל, ואף דכתב הרשב"א בשמעתין דרבה באמת סבירא לי' במתוך פליגו. אלא דממתניתין דלעיל לא שמעינן. מכל מקום קשה לר' יוחנן דאמר הבערה ובישול אינה משנה. דלבית הלל כי היכי דאמרינן מתוך בהוצאה הכי נמי נימא בהבערה. והקשה הרשב"א בשמעתין דלמה לי' למילף הבערה מהוצאה. הא בברייתא דמדורה סבירא להו לבית הלל להדיא להתיר בהבערה. ותירץ דברייתא לא שמיע לי' וקשה הא ממתניתין מוכח דבית הלל מתירין להחם לרחיצה ועל כורחין מתירין לצורך רחיצה או הבערה או בישול. והבערה ובישול אינה משנה. אלא ודאי סבירא לי' לר' יוחנן דרחיצה דומה לאוכל נפש. ועל כן הכי קיימא לן גם לדידן דרחיצה כאוכל נפש: ג) עוד נראה לי לדעת רש"י. דהנה הרמב"ם פרק ט' מהלכות שבת המחמם המים לרחיצה כדי לרחוץ אבר קטן. והוא שיעור פחות הרבה מאשר המחמם לשתי' דשיעורי' כגרוגרת ואם כן כשמחמם לרחיצה הוי ריבוי במלאכה. דאף אם יש כגרוגרת מים. הרי לצורך שתי' אין צריך רק שיעור אחד. ועל ידי שמחמם לרחיצה יש הרבה שיעורים. ואף דריבוי במלאכה ביום טוב שרי. הוא בשכל אחד ואחד חזיא לי' וכל אחת בפני עצמה מלאכה מותרת הוא מרבה בהיתר. אבל זה מוסיף באיסור רחיצה איסורא הוא מה שאין כן הכא דתוספת בשביל רחיצה מלאכה אסורה ובכל חלק מחלקיו יש תוספות במה שמכוין לרחיצה. על כן פירש"י דאין כאן איסור כלל בשביל הבישול. רק בשביל הבערה. וכגון שהוחמו מאתמול וכמ"ש: ד) הקשו בתוספות דאיך מתירין בית שמאי בראויין לשתי' הא לית להו לב"ש מתוך. ותמה בתוספות ר' עקיבא איגר דמשמע דאי הוה סבירא לי' מתוך הי' ניחא. והא משום מתוך אפילו אינו ראוי לשתי' שרי: ונראה לי דיש לומר דהא דבית שמאי אסרו הוצאת קטן ולולב וספר תורה לטעמייהו בדין עירוב תבשילין דצריך עירוב פת לאפי'. ותבשיל לבישול וחמין לחמם. הרי דסבירא להו כל מין ומין ענין בפני עצמו הוא. הכי נמי סבירא להו דלא אמרינן מתוך ממין אחד לחבירו. ולא אמרינן מתוך שהותר אוכל הותר לולב. אבל אם צריך אוכל לדבר אחר שפיר מותר משום מתוך. ועל כן אם אינו ראוי לשתי' ואינו משקה הוה לי' מין אחר. אבל ראוי לשתי'. שפיר מותר משום מתוך. לזה הקשו דהא לית להו לבית שמאי מתוך. דסבירא להו השוחט עולת נדבה ביום טוב לוקה. ואף דזה וזה בהמה. וכן לית להו מתוך בהבערה אף דאידי ואידי אש: סימן תח. א) דעת הרב המגיד דהבערה הוא מכשירין. והא דמותר ביום טוב לרבנן דאסרו מכשירין. [וכן פסק הרמב"ם לדעתו] משום דכתיב לא תבערו בשבת. הא ביום טוב שרי. והקשה המגן אברהם סי' תקי"ח מפסחים (דף ה') דאמר רע"ק מצינו להבערה שהוא אב מלאכה ומשום דלית להו מתוך. הא מכל מקום מותר מקרא דלא תבערו: ב) ולדידי לא קשה מידי דדברי הרב המגיד מפורשים בילקוט. וזה לשונו ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב. ופירש הזית רענן בעל מגן אברהם שבא למעט הבערה לרחיצה ולמדורה אף שאינו אוכל נפש. ומכל מקום לא נתמעט גם שלא לצורך יום טוב כלל, והיינו הא דריש פסחים וכל שכן דניחא לשיטת הרב המגיד דצריך מיעוט לצורך אוכל נפש משום דהוי מכשירין. אבל שלא לצורך אוכל נפש לא נתמעט אלא משום מתוך. ולר' עקיבא דלית לי' מתוך אסור: ג) ותמיהני על המגן אברהם שכתב בשם הרב המגיד דהבערה דהוא רק מכשירין לא אמרינן מתוך. רק מדכתיב לא תבערו לכן אמרינן מתוך. לכן הקשה מה שהקשה. והרב המגיד לא כתב כלל לענין מתוך. אלא דגם לאוכל נפש מדינא אסור משום דהוי רק מכשירין. וזה מוכח מקרא דלא תבערו דמוחר לאוכל נפש. ולשאר צרכים תלוי בפלוגתא דמתוך: ד) מעתה מה שהעלה הרב בשלחן ערוך סימן תצ"ה דהבערה הוא גוף אוכל נפש. כיון שהאש הוא מתקן האוכל. והוכחתו מכח קושיית המגן אברהם על הרב המגיד. ובהתרועע היסוד נפל הבנין. ועוד שאין צריך לדברי הרב המגיד הלימוד מלא תבערו אלא לשיטתו דפסק כרבנן. אבל לרוב הפוסקים שפסקו כר' יהודה ניחא בפשיטות מה שמותר להבעיר לאוכל נפש. דאי אפשר לעשותם מערב יום טוב. ועיין רמב"ם פרק ד' מהלכות יום טוב בטעם הוצאת אש מאבנים דאסור. שלא הותר אלא להבעיר מאש מצוי'. אבל להמציא אש אסור שאפשר להמציא אותה מבערב. הרי דהבערה לא אפשר מערב יום טוב ועל כן מותר כמו כל מכשירין שאי אפשר לעשותם מערב יום טוב: ד) ובירושלמי פרק קמא דמגילה הלכה ו' בפלוגתא דר' יהודה ורבנן. מה ביניהון הוציא אש מאבנים ביניהון. ולכאורה תמוה דגם לר' יהודה יאסור. שהרי אפשר לעשותם מערב יום טוב. ועוד דלרבנן דלא מחלקים בין אפשר